סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: ISTOCK

עתה היה על ר' דוד למצוא בעצמו מקור פרנסה. הוא החל לחפש משרה שתזכהו להמשיך בלימוד התורה, וגם תהיה מקור מחיה לו ולבני ביתו.

כעבור כמה ימים הגיעה לאוזניו שמועה כי כמה חודשים לפני כן נפטר רבה של עיירה קטנה על גבול רוסיה-פולין, וכי ראשי הקהילה מצפים מרבנים ראויים להציע את מועמדותם לרבנות העיירה.

בינתיים כבר הספיקו כמה רבנים להציע את מועמדותם לתפקיד. לפי מנהג העיירה הוזמן כל מועמד לשאת לפני תושבי העיירה דרשה, שבה היה עליו להוכיח את כוחו בפלפול ובסברה. תושבי העיירה ביקשו לשמוע כמה מועמדים, כדי שיוכלו לבחור מביניהם אחד שיהיה ראוי להחליף את רבם, שהיה גדול בתורה ומורם מעם.

העיירה הרחוקה והקטנה קסמה לר' דוד והוא החליט להציג את מועמדותו לרבנותה. הוא הודה לחמיו מיטיבו, נפרד ממשפחתו ויצא אל הדרך שאורכה כשלוש מאות קילומטרים.

לאחר תלאות רבות הגיע לעיירה המיועדת ופנה תחילה אל בית הכנסת המקומי. בהגיעו פנה אל אחד הגבאים, שעסק באותה שעה בסידור בית הכנסת, ושאל: "לפני מי עליי להציג את מועמדותי לרבנות העיירה?''

"להציג מועמדות?!" השתאה הגבאי, "הלוא כבר נבחר רב חדש, והיום לפני שקיעת החמה ייערך טקס ההכתרה!"

ברגע הראשון נפלה רוחו של ר' דוד, אולם עד מהרה התאושש ואמר: "האם יש בעיירתכם משרה פנויה אחרת שאותה אוכל למלא?"

הביט בו הגבאי בחיוך של חמלה. "כן, אנו זקוקים לשמש בבית הכנסת".

בו במקום הסכים ר' דוד לקבל עליו את משרת השמש, והתנחם בליבו: לפחות מעתה אתפרנס מיגיע כפיי, ובין כותלי בית הכנסת אריח את ריחה של התורה הקדושה, ובין לבין אוכל להמשיך ללמוד. למחרת שיגר ר' דוד איגרת לבני משפחתו והזמינם לבוא בעקבותיו.

כשהגיעו בני המשפחה, התבייש ר' דוד לספר לאשתו שמשרת הרב תפוסה וכי החליט לקבל עליו את תפקיד השמש, וציפה להזדמנות מתאימה. בינתיים הובילה אל הבית הקטן והעלוב שהועמד לרשותו כשמש בית הכנסת.

רעייתו, שהייתה מורגלת לבית המרווח של הוריה בקראקא, הצטערה, אבל אמרה בהכנעה: "אם זה הבית שתושבי העיירה ראו לנכון להעמיד לרשות רבם, אתרגל לכך. כנראה תקציבם דל ביותר..."

בשבת נכנסה אשתו של ר' דוד אל עזרת הנשים בבית הכנסת. באופן טבעי פנתה לתפוס את מקומה המכובד במזרח. בתוך כמה רגעים ניגשו אליה כמה מתפללות ואמרו בתוקף: "מצטערות, אורחת יקרה, אך זהו מקומה של הרבנית, אשת הרב החדש".

רעייתו של ר' דוד הייתה המומה, ובלי אומר ודברים קמה ממקומה ופנתה לשבת במקום אחר.

אל ביתה חזרה לאחר התפילה כשהיא שבורה ומבוישת. היא סיפרה לבעלה על הקורות אותה. רק אז נודע לה, לצערה הרב, כי בעלה אינו רב העיירה אלא רק שמש בית הכנסת...

ימים קשים עברו עליה, אולם אט אט היא למדה לכבוש את רגשותיה ולהסתגל למצב החדש. בעלה חיזקה ועודדה: ''גם יהושע בן נון זכה לשמש כשמש בית המדרש. זכות זו עמדה לו, ולימים הוא נהיה רועה של כל עם ישראל. זוהי זכות גדולה לשמש את התורה הקדושה ולומדיה".

עברו כמה חודשים מאז התמנה הרב החדש, ובינתיים החל טיבו של ר' דוד להתגלות בעיירה. יותר ויותר אנשים התוודעו ללמדנותו העצומה ולמידותיו הנאצלות. הם הרגישו שמדובר באיש תורה בסדר גודל עצום, והחלו התלחשויות על התפקיד הבלתי מכובד שהוא ממלא בעיירה.

הדברים הגיעו לידיעת הרב החדש. הוא שלח לקרוא אליו את שמש בית הכנסת, והחל לגלגל עמו שיחה בדברי תורה. תכף ומיד נוכח כי האברך הצעיר שלפניו, שמש בית הכנסת, הוא גאון אדיר בתורה!

בלי להתמהמה זימן אליו הרב את פרנסי העיירה וגבאיה והודיע להם כי אינו מוכן עוד לשמש כרב העיירה, כל עוד נמצא במקום אדם שעולה עליו עשרת מונים בתורה. מפאת כבודו פרנסי העיירה ניסו לשכנע אותו להישאר בתפקידו, אבל כשנוכחו כי הוא נחוש בדעתו חדלו מכך. כעבור ימים אחדים התפטר הרב רשמית מתפקידו. בדיוק באותו זמן הוצע לו לכהן כרב בעיירה סמוכה, והוא נסע לשם למלא את תפקידו החדש.

לאחר מכן הוכתר הרב דוד סגל בטקס מפואר ומרשים כרבה של העיירה. הוא נשאר שם כמה שנים, ולאחר מכן עבר לכהן כרב בקהילות גדולות יותר, עד שהתיישב באוסטראה, שם הקים ישיבה וכתב את חיבורו המפורסם 'טורי זהב' על השולחן ערוך.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]