ליהונתן ודעי יש בירושלים מסעדה קטנה ומשפחתית, 'באב אל ימן' שמה. כפי שנרמז בשמה, המסעדה מגישה מאכלים תימניים לסועדיה. לא הייתה לה שום סיבה להשתרבב אל עמודי החדשות בעיתון, אם לא החלטתו המקורית ויוצאת הדופן של ודעי. ודעי, כמי שמגדיר את עצמו בעל זהות יהודית על פי דרכו שלו, החליט שהוא רוצה שהמקום יפעל גם בשבת, אך על פי כללי ההלכה ועם כשרות רשמית של רבנות ירושלים. מכאן הסיפור הולך ומסתבך, עד שהופך לעוד התנגשות בין נאמני תורה ועבודה לרבנות הראשית.
"לפני השבת אני שם את מה שצריך על פלטות, ומה שאפשר אני שם בבוקר", מספר ודעי. "המסעדה פתוחה בשבת משעות הבוקר המאוחרות ועד אחר הצהריים. אנחנו משתדלים שאנשים יירשמו לפני השבת והתשלום נעשה מראש. אם באים אורחים שלא נרשמו, אנחנו מסדירים את התשלום במוצאי השבת. יש תמיד אירוע תוכן כלשהו בצהריים, על פרשת השבוע או נושאים אקטואליים. חלק באים כדי לשמוע ולהשתתף, וחלק סתם כדי לאכול במסעדה. יש כאן דתיים וחילונים, וזה דבר שהיה חשוב לי לקדם. רואים כאן אחדות מיוחדת".
"מה יותר שבתי בקייטרינג?"
נחוש להשיג את המטרה יצא ודעי אל הדרך. בתחילת חודש אוגוסט בשנה שעברה הוא פנה לראשונה למועצה הדתית ירושלים. אחרי דין ודברים בבקשה הייחודית ניתנה לו בסוף אוקטובר תשובה לא רשמית לפיה לא יוכל לקבל תעודת כשרות. ודעי לא התייאש ויצר קשר ישירות עם רבה הראשי של ירושלים, הרב אריה שטרן. בדצמבר של אותה שנה הוא כבר נפגש עם הרב שטרן, שאמר לו כי אינו יכול לחרוג מהוראות הרבנות הראשית. ההוראה המדוברת היא החלטה של מועצת הרבנות הראשית משנת תש"ס, לפיה "אין לאשר הענקת כשרות לעסקים הפועלים בשבת". הטעמים שצורפו להחלטה נוגעים לקושי הטכני בהצבת משגיחים בשבת, ולצביון הכללי של השבת במדינת ישראל.
אך גם לאחר הפגישה עם הרב שטרן נותר לודעי פתח להיכנס בו. איש המועצה הדתית יעץ לו להגיש בקשה לוועדת החריגים של הרבנות הראשית, ואולי לקבל אישור מיוחד לחרוג מהנוהל, בשל הייחודיות של המסעדה והצביון השבתי שלה. ודעי אכן עשה זאת, אך שוב נתקל בתשובה שלילית. עם זאת נאמר לו כי הוא יכול להגיש ערעור במועצת הרבנות הראשית. ודעי, שהיה נחוש להשיג את התעודה, לא אמר נואש והגיש ערר בחודש פברואר השנה. מאז, לטענתו, לא קיבל תשובה. בעקבות זאת, בליווי מחלקת דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה, הוא החליט לעתור לבג"ץ בבקשה למתן צו על תנאי, שיכריח את הרבנות הראשית ואת רבנות ירושלים להסביר מדוע לא ייתנו לו תעודת כשרות.
"הרבנות הראשית נותנת כשרות לבתי מלון, שכמובן עובדים בשבת", אומר תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בנאמני תורה ועבודה. "אנחנו לא מצליחים להבין למה בתי מלון כן, ומסעדה ירושלמית שנמצאת בלב העיר, שבוודאי יש משגיחים שנמצאים במרחק הליכה ממנה כדי שיהיה 'יוצא ונכנס', לא תוכל לקבל. אנחנו אמרנו לרבנות וגם בבית המשפט: בואו תציבו את התנאים לתעודה כמו שאתם רואים את הדברים. לא ביקשנו תנאים מסוימים. אבל הרבנות פשוט לא מעוניינת".
לדברי פרנק הבעיה מתרחבת הרבה מעבר לשאלת מסעדת 'באב אל ימן'. "אנחנו בקשר עם איגוד המסעדנים ועם קבוצות נוספות שמביעות עניין רב בשאלה הזאת. זה קונספט שיכול להיות לו פוטנציאל. ליד בית הכנסת שלי, למשל, יש בית קפה. אני בטוח שאם יתאפשר, הרבה אירועים וקידושים ייעשו שם. לא לכולם יש כוח ואפשרות להכין אוכל לשבת, האופציה הזאת תוכל לעזור להם לאכול כשר ובלי חילול שבת. מעבר לכל זה, מהלך שיאפשר כשרות גם למסעדות שפתוחות בשבת יגדיל משמעותית את מספר המסעדות הכשרות, מפני שהחסם המרכזי היום לקבלת תעודת כשרות הוא הנושא של חילול שבת".
ומה לגבי צביון השבת? אתה לא חושש מזה שכל אזורי המסחר יהיו פתוחים?
"קודם כול, גם בלי העניין הזה האזורים המסחריים הפתוחים בשבת מתרבים מאוד לצערנו, כך שאני לא חושב שזה ישנה דרמטית את העניין. לעניין המסעדות, זה רק יחזק את אווירת השבת. כל מי שנוסע לחו"ל – ללונדון, לרומא ולמקומות אחרים באירופה, רואה שיש שם מסעדות שפתוחות בשבת וזה לא פוגע באווירת השבת. ההפך, אני חושב שזה יכול לעזור. אני לא מבין מה יותר שבתי בקייטרינג באולם בית הכנסת, מאשר מסעדה סמוכה שפועלת במתכונת שבת. גם מבחינה כלכלית, מסעדות כשרות שייפתחו בשבת יפנו בעיקר לקהילות ולמשפחות, הציבור החילוני לא בדיוק ינהר לשם בהמוניו".
פרנק משתמש בתקדימים של מודל כזה כדי להוכיח את ההיתכנות שלו. הוא מצטט ריאיון שנערך בשנת 1992 עם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שאמר כי יש לאפשר מתן תעודה למסעדות שפועלות בכשרות בשבת. בעבר הייתה בתל אביב מסעדה בשם 'אלימלך', שהגיעה לפשרה עם הרבנות המקומית בנוגע להפעלה בשבת. מפורסם גם ההכשר לימות השבוע שנתנו רבני מועצות אזוריות בצפון למסעדות שפעלו בשבת, למרות שלא שמרו על ההלכות בשבת עצמה. וכמובן, המסעדות הכשרות בחו"ל פועלות גם בשבת. "אני לא מצפה שייתנו כשרות למסעדה במרכז מסחרי מרוחק, אבל במקומות כמו 'באב אל ימן' שנמצאים במרכז העיר, בהחלט אפשר למצוא משגיח שגר בסמוך ויכול להגיע", אומר פרנק.
בעיה לוגיסטית, אבל עקרונית
למרות הנחרצות של פרנק, הסוגיה עצמה מורכבת הרבה יותר. בלשכת הרב שטרן מודים אומנם שאין בעיה הלכתית ממשית בעצם הפעלת המסעדה, אבל הבעיה התפעולית לא ניתנת לפתרון כוללני. "אנחנו, כגוף שמעניק את הכשרות, לא יכולים לעשות איפה ואיפה. גם אם במקרה אמצא משגיח שגר שני רחובות מהמסעדה ההיא, האם אני יכול לומר באופן גורף שאני מעניק כשרות גם בשבת? הרי יבוא מסעדן אחר וידרוש גם הוא השגחה בשבת, ובמקרה לידו לא יהיה לי משגיח. מעבר לזה, אנחנו משבצים את המשגיחים מתוך איזשהו רציונל, ואנחנו רוצים שהם יהיו קבועים ולאורך זמן במסעדות שעליהם הם אחראים. אני לא יכול להיות כבול לקרבה גיאוגרפית רק בשביל ההשגחה בשבת".
סוגיה נוספת שמעלים בלשכת הרב שטרן נוגעת לעצם ההעסקה של משגיחים בשבת. “אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להכריח משגיחים לעבוד בשבת", אומרים בלשכה. "זה מנוגד לחוק ומנוגד לערכים שלנו. בית מלון הוא סוגיה אחרת לגמרי, זה ברור. משגיח שמקבל להשגיח שבת שלמה בבית מלון, זה צ’ופר בשבילו, זה לא שאני מכריח אותו לעבוד. לעומת זאת להכריח משגיח ללכת כמה פעמים באמצע שבת כדי לפקח, או להכריח אותו להישאר בשבת ולא לנסוע למשפחה, זה לא רלוונטי מבחינתנו".
תומך מפתיע מעט לעמדת הרבנות בסוגיה הוא גוף הכשרות שהקים ארגון צהר, שידוע בהתנגחויותיו עם הרבנות. מתברר שכאשר פעל ודעי לקבלת תעודה מהרבנות, הוא פנה גם ל'צהר פיקוח מזון', וגם שם נענה בשלילה. מצהר נמסר כי "מועצת הרבנים של צהר פיקוח מזון החליטה שלא לתת כשרות למקומות הפתוחים בשבת". גורמים בארגון הסבירו כי עוד לפני שנערך דיון הלכתי בנושא, הגיעו למסקנה כי מבחינה לוגיסטית אין היתכנות למתן כשרות באופן הזה.
מהרבנות הראשית נמסר בתגובה כי "הרבנות הראשית תלמד את העתירה ותתייחס לכך בבית המשפט".