דעה
LOVE IS LOVE?

נשלול את כל הערכים ונפרק את מה שהכי יקר לאדם. אין אחריות, אין נאמנות - זוהי משנתה של נעמת על רגל אחת.

תגיות: להט"ב נעמת
עדי בן ישי , י"א בסיון תשע"ט

מצעד הלהט"ב
מצעד הלהט"ב
צילום: ISTOCK

היום מתקיים מצעד הגאווה בתל אביב. כבר כמה שבועות שבתנועות הנשים הפמיניסטיות משמאל עוסקים בנושא הלהט"ב. זה הרי אנושי, עסיסי ושובב. עיסוק במיניות מביא רייטינג וכשזו מיניות הפוכה פורצת גבולות היא מסקרנת ונוצצת אפילו יותר.

בנעמת, ארגון הנשים הגדול והוותיק בישראל, הזמינו את נשות ישראל להצטרף למצעד עם הסלוגן LOVE IS LOVE. אין לי ציפיות גבוהות מתנועת נשים שכבר ירדה נמוך מזה, אבל עדיין הרדידות והילדותיות ביחסן לנושא הפתיעה אותי.

הכל בשם האהבה, כי אהבה זו אהבה זו אהבה. למען ה"אהבה" נחיה בניהליזם, נשלול את כל הערכים, ונפרק את מה שהכי יקר לאדם. אין אחריות, אין נאמנות - זוהי משנתה של נעמת על רגל אחת. אני תוהה מי יהיה המבוגר האחראי על עיצוב פני החברה הישראלית אם אפילו בנעמת מתנהגים כמו חבורת בני נוער?

הקשר בין הפמיניזם הרדיקלי לבין הלהט"ב הוא הדוק. אפשר לומר ששתי התופעות הן עשבים שוטים שצמחו מאותו שורש, אך יותר נכון לומר שהלהט"ב צמח על גבי הפמיניזם. כמו אם ובנה, צופה הפמיניסטית הרדיקלית על בנה הלהט"ב בגאווה. מבחינתה הוא פרי משובח, תוצר של פירוד בין המינים, אותו היא יצרה.

אדריאן ריץ', תאורטיקנית אמריקאית, פמיניסטית רדיקלית, שחיה עם בת זוג טבעה את המונח "הטרוסקסואליות כפויה" והכניסה את המונח לשיח הפמיניסטי. "הטרוסקסואליות היא מוסד פוליטי שצריך לבחון מחדש כדי שנשים יוכלו להימלט ממקומן המוחלש בחברה", כך כתבה בשנת 1980. כלומר, המשיכה והנזקקות של אשה לאיש היא לא בחירית אלא כפויה, והדבר יוצר נשים מוחלשות שיוכלו להימלט על נפשן רק על ידי שבירת ההטרוסקסואליות. אם כן, לאחר שנשבר הקשר הטבעי בין איש לאשה נולד במזל טוב הלהט"ב. יצור חמוד לכאורה שלא נזקק לבן המין השני.

התפיסה הקיצונית מאמריקה, שיסודה בתפיסה המרקסיסטית שכל העולם כולו אינו אלא דיכוי, הגיעה ארצה. אורית קמיר, אחת הדוברות הבולטות של השיח הפמיניסטי בישראל כתבה בספרה "כבוד אדם וחוה": "בלב הדיכוי והאפליה הפטריאכלים נעוצים הבניתם החברתית של מין ומיניות ופרקטיקות של התנהגות מינית הטרוסקסואלית. הן בסיס הכח של הסדר הפטריאכלי והמשענת לכל סוגי האפליה והדיכוי שהוא מכונן. האלימות המינית למיניה היא הביטוי המוקצן של פרקטיקות אלה".

קמיר למדה את החומרים היטב והרעילה את השיח הפמיניסטי בישראל בטענה שקשר בין איש לאשה בולם את שחרור האישה מ"הדיכוי הפטריאכלי".

תמיכתן של הפמיניסטיות בזוגות חד מיניים הסוחרים בתינוקות תוך ניצול גופן של נשים, מובן על פי האמור לעיל. שנאת גברים ומלחמה בפטריארכיה הם אידיאל מקודש, והמחיר הנורא של פגיעה בנשים מודחק ונדחק. אבל בנעמת, כמו בנעמת, "אהבה זו אהבה".