מה בחופש הגדול כל כך מפחיד את ההורים?

הילדים יוצאים לחופש הגדול והורים רבים נכנסים לכוננות ספיגה. מה מפחיד כל כך בימים הללו? אבדן שליטה? התרסה? הרגלים חדשים?

שמעון כהן , י"ד בסיון תשע"ט

החופש הגדול
החופש הגדול
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

הימים הקרובים יתאפיינו ביציאתם המדורגת של בני הנוער והילדים לחופשת הקיץ. למרבית ההורים התקופה הזו מעוררת לא מעט חששות ופחדים עליהם שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר נירית ראוכברגר, מומחית לקידום נוער במכללת אורות ישראל באלקנה.

את השיחה עם ד"ר ראוכברגר פתחנו בשאלה ממה ההורים הכי חוששים בתקופה זו והיא משיבה: מהתחושה שהילדים יוצאים מתחת ידיהם וחומקים מהם, תחושה שהילדים מגיעים עם נורמות חדשות, בילויים חדשים ולמעשה מתרחקים פיזית מהוריהם המאבדים שליטה עליהם.

"חשוב לזכור ולשים לב שהנוכחות שלנו כהורים לא תלויה במתבגר עצמו והיא יכולה להיות גם כשהוא לא נמצא פיזית ליד ההורה. עצם העובדה שיודעים איפה הוא מבלה, מי החברים שלו, שולחים לו הודעה, מבקשים ממנו לחזור בשעה מסוימת וכו', כל אלה מייצרים נוכחות הורית", אומרת ראוכברגר הרואה בנוכחות ההורית מתכון לבלימת תופעות בעייתיות.

"יש תחושה שנוכחות זו שליטה שמצריכה את ההסכמה של הילד, שצריך להסביר לו את הרציונאל שמאחורי זה, וכשזה לא קורה אנחנו נעים בין ויתור לילד לגמרי לבין הקשחת עמדה ומאבקי כוח. אבל זה לא זה ולא זה. להורה יש תפקיד והוא להיות הורה בלי קשר להסכמת הילד. ככל שיש נוכחות הורית יש פחות התנהגויות סיכון. אנחנו נותנים לילד מרחב, אבל ככל שהילד מסתכן אנחנו נדרשים להיכנס יותר לתמונה".

בדבריה מדגישה ד"ר ראוכברגר כי השיח הבריא שעליו היא מדברת אינו שיח של כוח, אינו שיח של 'מי המנהל' ומי אומר את המילה האחרונה. "אנחנו מדברים על שיח של כבוד ולא של כוח. אחת המשימות הקשות היא שמירת היחסים בין ההורים לילדים וזו ממש אמנות".

לאופן הנכון שבו ניתן להנכיח את ההורות היא מציגה כדוגמא אמירה של האם לבנה 'ביקשתי ממך לחזור בשעה שתים עשרה וזה לא קרה. אני דואגת לך ורוצה לשעת איפה אתה נמצא, לא כי אני לא סומכת עליך ולא כי אני קובעת לך אלא כי אני דואגת לך. בוא נחשוב ביחד' "ונכנסים לאיזה דיאלוג תהליכי. דברים לא יתיישרו מיידית. לרוב בני הנוער אין בעיה עם זה. הם לא חשים שזה מיצר על צעדיהם. זה חלק ממערכת היחסים הקיימת בבית וכשזה לא קיים צריך יותר להיכנס".

עוד נשאלה ראוכברגר אם ההתמודדות ההורית משתנה בין מגזרים שונים. לדבריה אין הבדל בצורה ובאופן שהדברים מתרחשים וההבדל הוא רק בתכנים. "אם מדברים על הציבור החילוני לעומת החרדי התכנים שונים, אבל המבנה החששות והציפייה שהילד יישר קו והרגשות שעולים מתוך כך הם בעלי מכנה משותף.

באשר לפתרונות היא אומרת שדרכי הפתרונות שונים שכן יש מגזר שבו קיימת מחויבות להלכה ומשום כך הדברים משתנים באופן משמעותי לעומת מגזר הנעדר ממחויבות שכזו.

"השיח שלנו לא צריך להגיע ממקום של כוח ושליטה. אני לא שולטת בילד ולא יכולה לשלוט בו. המציאות היום מוכיחה את זה יותר ויותר. לא ניתן לנהל את הילד אלא את הנוכחות ההורית ויש קשר ישיר בין נוכחות הורית לבין לקיחת הסיכון של המתבגר. ילד שמרגיש נוכחות של ההורים ולא ממקום של שליטה יגדל להיות עצמאי יותר".