אני מגשימה חלום

אביטל פרנקל שסיימה לימודי תואר ראשון במכללת הרצוג הגשימה חלום והתגברה על המגבלה. "נגישות היא הרבה מעבר לרמפה ומעלית".

אביטל פרנקל , ט"ז בסיון תשע"ט

אביטל פרנקל והוריה בטקס הענקת התואר
אביטל פרנקל והוריה בטקס הענקת התואר
צילום: מכללת הרצוג

אני רוצה לספר לכם היום על חלום שלי, שנשבר לרסיסים וחזר לרקום עור וגידים.

היום אני מגשימה את החלום הזה בכל יום מחדש.

ערב טוב לכולם, שמי אביטל פרנקל וכמו שאר הבוגרים, גם אני הגעתי כדי לקבל היום את התואר הראשון שלי. המעמד הזה כלל לא מובן עבורי בהתחשב במה שעברתי בשנים שקדמו לו. והמעמד הזה לכשעצמו הוא הגשמת חלום.

כבר בהיותי ילדה, אהבתי ללמוד ואהבתי ללמד. השנים עברו, כבר ידעתי איזה מקצועות ארצה ללמד ואז באופן לא צפוי התגלתה בגופי מחלה שגורמת לחולשת שרירים חמורה.

ההתדרדרות הייתה די מהירה ופתאום, מבחורה לומדת, מתנדבת, פועלת ועצמאית הפכתי לאדם תלותי. פתאום התוכניות לא היו רלוונטיות, ונשארתי בבית, עם המשפחה היקרה שלי ועם חלומות שהתנפצו להם אחד אחרי השני.

ב"ה היום, אחרי שנים של טיפולים נוספים, המצב השתפר לאין ערוך, אך באותה תקופה מצבי התפקודי היה שונה לחלוטין מכל בחינה אפשרית.

גם החלום להיות מורה, נשבר לו, בהבנה שבמצבי התפקודי, לא רלוונטי שאלמד.

כי איך אפשר ללמד אם קשה לי לשבת, להתרכז, איך אפשר להיות מורה אם יושבים בכיסא גלגלים?

איך אפשר להתגבר על המגבלה?

כעבור מספר חודשים, משיחה סתמית עם חברים ובה שאלו על תוכניות לשנה הקרובה, החלום פתאום חזר לרקום עור וגידים. פתאום הרגשתי כמה אני רוצה את זה.

בנתיים, המצב הפיזי קצת השתפר. יכלתי כבר לשבת כמה שעות, ולהתרכז.

עדיין התניידתי בכיסא גלגלים, אבל פתאום הייתה לי תקווה. אולי זה אפשרי.

מיד עם התקווה, הגיעו השאלות. באיזה מקום אצליח ללמוד? איפה יהיה לי נגיש? איפה ידעו איך לעזור לי גם בדברים שאינם טכניים בזמנים בהם אזדקק לכך?

התחלתי לחפש מקומות ומצאתי שלושה. ביניהם הרצוג. תהילה הנחתה סיור הכרות עם המכללה, והסטודנטיות הנוספות, הסיעו אותי במהלכו ונתנו לי להרגיש שהן עושות זאת בשמחה רבה ובאהבה. וזה עוד לפני שבכלל סגרתי שם משהו לשנה הבאה. בשיחתי עם היועצת פרסתי בפניה את הקשיים והמחלה, אך גם את החלום הגדול שאני רוצה לנסות להגשים.

הבנתי שבהרצוג אוכל לפרוס את התואר גם על פני 8 שנים במידת הצורך ושמחתי. הרגשתי תקווה. אולי אצליח להגשים חלום.

במהלך השיחה, זרקתי בפניה משפט שאולי הייתי יכולה ללמוד יום לימודים ארוך אם היה לי מקום למנוחה באמצע היום, אך כיוון שאין לי היכן לנוח, לא אוכל ללמוד מעבר ל3 קורסים רצופים וגם זה יהיה הישג גדול.

יום למחר הראיון והסיור, קיבלתי הודעה שהתקבלתי, אך עדיין לא הייתי רגועה. איך אסתדר ומה יהיה.

ביום שלמחרת, בדרכי לראיון מכללה אחרת, קיבלתי שיחה. היועצת, רותי מדן, חייגה אלי ואמרה לי שדאגו לי לחדר למנוחה. בחדר יש מיטה וחשמל. אוכל להביא לי לשם כלי מיטה ולהשאיר בפינה והחדר הזה יהיה פתוח עבורי בכל יום בו אזדקק למנוחה. היא אמרה לי את הדברים ופשוט הייתי המומה.

נגישות, היא הרבה מעבר לרמפה ומעלית. נגישות היא קודם כל יחס והתנהגות.

בשיחה הזו, הרגשתי כמה המכללה מתאפיינת ברגישות ובנגישות מכל הסוגים וכבר כשסיימתי את השיחה, היה ברור לנו שאין מה לחפש מקום אחר. אני, את המקום שלי מצאתי לשנה הבאה.

במהלך שנות הלימודים, הצוות כולו התגייס על מנת לעזור לי במה שאני רק צריכה. הייתה אף ישיבת צוות שהוזמנתי אליה, להסביר על המחלה כדי שאנשי הצוות השונים ידעו איך לסייע במקרה ומשהו יקרה חלילה.

אני אספר רק מעט מהסיפורים בשבחם של אותם אנשים יקרים.

גלעד, כבר ביום הראשון, נתן לי את המספר הפרטי שלו ותמיד נענה לעזרתי. אם זה עזרה בהגעה מהאוטו למכללה, אם זה כשהוא הציע לי עזרה בהתניידות במכללה עצמה.

כשהוא לא היה, הוא תמיד ידע לכוון אותי לאנשים אחרים שנמצאים ויכולים לעזור.

קובי, תמיד היה זמין לעזור לי בעניינים טכניים שונים.

החדר של ברכי, תמיד היה פתוח בפני לכל שיחה או בקשה והכל במאור פנים ובמלוא ההקשבה.

טלי תמיד התאמצה לאפשר לי תנאים אופטימליים לכתיבת בחינות.

וכולם, ככולם, נתנו לי להרגיש שעשו זאת בשמחה רבה.

בסופו של דבר, סיימתי את התואר במכללה, כעבור 3 שנים בלבד, עם המון טעם של עוד, ועם אינספור זכרונות טובים ומתוקים. קיבלתי את ההתאמות להן הייתי זקוקה, אך לא ברחמים. הרגשתי ככולם, מבחינת היחס והדרישות. הרגשתי מכובדת בדיוק כמו שאר הסטודנטיות – הן מצד המנהלה והן מצד המרצים, דבר שבוודאי השפיע גם על יחס החברות.

והנה היום, אני ניצבת כאן, מולכם, גאה לספר על הדרך שעשיתי וגאה שיש מוסד השכלה גבוהה שיכול להגיד בפי מלא – אני נגיש. ולא, לא רק בגלל מעלית. אני נגיש כי כך אני מתייחס ולזה אני מחנך את הסטודנטיות שלי.

מי ייתן ותמשיכו לפעול בכזו עוצמה, להצמיח כל כך הרבה חוויות חיוביות, ולתת לסטודנטים רבים את אותה תחושה טובה.

אסיים במילה אחת, תודה.