טיול לעין מוקש

עין מוקש היה פעם מעיין של 'משוגעים לדבר'. היום המעיין השתדרג ובמקום תוכלו למצוא חניה מסודרת ושביל סלול.

עודד פורת , י"ז בסיון תשע"ט

עין מוקש לפני השיפוץ
עין מוקש לפני השיפוץ
צילום: Hamad Almakt/Flash90

לאחרונה הוכרזו מספר נחלים בגולן כמזוהמים ונגועים. הזיהום כרגע מאחורינו אבל למקרה שהדבר ישנה, אנחנו כאן בכדי להמליץ הפעם על המעיינות הבוקעים היישר מבטן האדמה, בדמות מים זכים וצלולים. הסיכוי לזיהומים בנקודות אלו נמוך מאוד.

בגולן קיימים קרוב ל-200 מעינות שהנם נביעות של מי תהום האגורים בין סלעי הבזלת העצומים של הגולן.

בדומה למעיינות השכבה הטיפוסיים, המים מחלחלים בין סידוקי הבזלת הנוטה לאפשר זאת עקב היווצרותה בהתמצקות מהירה. כתוצאה מכך מים רבים מחלחלים אל בטן האדמה עד שנתקלים בשכבה אטומה. השכבה האטומה היא לרוב חרסיתית (חרסית נוצרת מבליה של בזלת). שכבות חרסית רבות מצויות בעומק הקרקע הבזלתית של הגולן כתוצאה מהתפרצויות רבות שאירעו בגולן בהפרשי שנים. המים זורמים במורד בכח הגרביטציה ומאתרים נקודות התפרצות.

את רוב מעיינות הגולן אנו מזהים בעיקר בשני מקומות: הראשון הוא מפגש הבזלת עם הגיר בנקודת השבר הסורי אפריקאי ועל כן רבים המעיינות המצויים על מצוקי הנחלים שהינם שברי משנה או לאורך קו השבר הראשי במערב הגולן מעל לעמקים הנמוכים (החולה והכנרת). נביעות אלו נגרמות כתוצאה מאיתור הנקודה החלשה.

השני נקרא בשם "מעיין קצה קילוח" כלומר מעיין הנובע בקצה קילוח הבזלת. הבזלת יצאה כחומר נוזלי ממעבה האדמה, מרגע יציאת הנוזל הוא החל להתמצק בעת שהתקרר בטמפרטורת האויר ולכן הנוזל נעצר בנקודה מסוימת והתמצק. נקודה זו הינה קצה הקילוח. בדומה לקו שבר, גם קצה הקילוח הינו נקודה, כיוון שבנקודה זו הבזלת הינה הדלילה ביותר לפיכך נסיעת המים התת קרקעיים על פני המשטח האטום פורצת את הקרקע הבזלתית דווקא בנקודה זו.

המעיינות הנמצאים על פני קו קילוח מרושתים ביניהם כך ששאיבה של המעיין העליון תוריד את מפלס המים במעיין התחתון. עובדה זו התגלתה באיחור לתושבי הגולן שהגיעו לאחר מלחמת ששת הימים והצריכה לחשב מחדש את גודל שטחי החקלאות וכמות עדרי הבקר הניתנים לגידול ברמת הגולן. חום הגולן הרב ושטחי חקלאות קטנים גרמו לאדם לאגום את מי המעיינות בבריכות לשכשוך ורחצה מהחום הכבד ולמי שתיה והשקיה חקלאית.

בריכות רבות נבנו בגולן כששם הקוד שלהן הוא "בריכות קצינים" וזאת על שום ששימשו את קציני הצבא הסורי. אין שום ערובה שכך היה. אבל עוד בשלהי המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 נבנו בריכות גם ע"י הצ'רקסים במרכז הגולן.

הצ'רקסים שהגיעו מהרי הקווקז אל המזרח התיכון בנו את הבריכות לא לשם השעשוע אלא לצורך פונקציונאלי ברור של איגום מים לשימוש ביתי או חקלאי מוגבל. שריד לאותם בריכות הינו מעיין "עין מוקש". מעיין ששמו כך משום ששכן בעבר בלב שדה מוקשים ורק עקשנותם של צעירי הגולן גרמה לכך שיפתח למבקרים.

לאחר עבודות הנדסיות של צה"ל לסריקה שאין מוקשים בתוואי ההליכה ובקרבת המעיין וגידור השטחים החשודים במיקוש הותר לאזרחים להגיע למעיין וכיום המעיין "התברגן" וחניה מוסדרת יש לו עם שלט תיירותי גדול ושביל גישה סלול.

הכפר הצ'רקסי בו הוא מצוי נקרא בשם עיון זיוואן ששמו מונצח בקיבוץ הסמוך עין זיוון. וניתן לראות שרידים מבתי הכפר שהיה מאוכלס בצ'רקסים עד מלחמת ששת הימים עת שחררנו את הגולן ותושביו הסורים ברחו מכפריהם. מששבנו לגולן, ארץ נחלת אבותינו, ניתן גם ליהנות משימוש תיירותי להמוני בית ישראל המגיעים אל הגולן בימות הקיץ.