עניין אישי והפעם עם אביחי שורשן

בן 34, תושב כפר אדומים. נשוי ליעל ואב לשלושה. מייסד ומנכ"ל ארגון 'האמת שלי'

רבקי גולדפינגר , י"ז בסיון תשע"ט | עודכן: 09:58

אביחי שורשן
אביחי שורשן
צילום: מירי שמעונוביץ

התחלה/ נולד בירושלים לפני 34 שנים, בן בכור להוריו שלה ודורון שורשן. בגיל ארבע עבר עם משפחתו לכפר דרום שבגוש קטיף. "הגוש הוא חלק מהותי ובלתי נפרד ממי שאני".

אבא/ דורון הי"ד. "אבא היה חקלאי, גידל ירקות בחממות. הוא היה חברמן ואהוב על כולם, מסוג האבות שהחברים של הילדים באים לבית לשחק בגלל האבא ולאו דווקא בגלל הילד. טיולים בטרקטורון או עבודה איתו בחממות היו לי ולחבריי עניין שבשגרה. הייתי בן שבע כשהוא נהרג בפיגוע ירי".

הפיגוע/ ביום כ"ה בטבת תשנ"ב (1992), בדרכו חזרה מהחממות, ארבו מחבלים בצומת דיר אל-בלאח הסמוך לכפר דרום וירו בו למוות מטווח אפס. בן 29 היה במותו. "כילד, בשעות הראשונות הבנתי שהוא פצוע, ולקראת לילה אמא שלי באה ושיתפה אותנו בבשורה".

שורשים/ "הדבר הראשון שאמא עשתה מיד אחרי הרצח של אבא היה לרכוש בית ביישוב, וכשזה מה שאתה יונק בבית אז האמונה שלך בצדקת הדרך ברורה".

אמא/ שלה שורשן-רוזנק. אחרי הפיגוע שבו נרצח בעלה דורון הי"ד נותרה עם שלושה ילדים קטנים, בני שבע, ארבע ושלוש, ובחודש שלישי להריונה. שנתיים אחרי כן נפטרה בתה טל בת השש מדלקת קרום המוח. היא נישאה לד"ר דני רוזנק ולהם שני ילדים משותפים. "אחד השיעורים הגדולים שקיבלתי מאמא כבר כילד הוא אף פעם לא לברוח מאתגר. גם כשקשה ונראה בלתי אפשרי, תתמודד בדרך שאתה הכי מאמין".

נאחזים/ "אחרי הרצח של אבא היו עוד תושבים מהיישוב שנהרגו בפיגועים, וביישוב של 40 משפחות, כשאתה מכיר את כולם, זה לא היה פשוט. זה בהחלט מאתגר, במיוחד בגיל כל כך צעיר, אבל בסוף גם כילד אתה מבין שזו כרגע המשימה שלנו בתוך השיבה לארץ אחרי אלפיים שנה".

ים ושמיים/ "הייתה לי ילדות מדהימה בגוש קטיף, הרבה ים וחולות ואנשים מדהימים. למרות תקופות לא פשוטות מבחינה ביטחונית לא היה לנו פחד בכלל. זאת מציאות שאתה מתרגל אליה, גדל לתוכה. אתה לא מכיר משהו אחר. יש אידיאולוגיה ויש אמונה שאנחנו כאן ואי אפשר להוציא אותנו מכאן בהפחדות של טרור".

יזמות עסקית/ לאחר הסכם אוסלו צה"ל יצא ממרכזי הערים ברצועה והתכנס בתוככי היישובים. "הייתי בכיתה ג' ופתאום הסתובבו לנו ביישוב עשרות רבות של חיילים. זיהיתי מיד את הפוטנציאל העסקי. ביקשתי הלוואה מסבתא, נסעתי לסופר בנוה דקלים וקניתי סיגריות, פחיות קולה, חטיפים ועוד. העמסתי את הציוד על עגלת התינוק המשפחתית, ובכל צהריים הסתובבתי בין החיילים עם הקיוסק הנייד שלי".

מצפה רמון/ בוגר הישיבה התיכונית במצפה רמון. "תקופה מדהימה. פעם ראשונה שאני באמת הופך עצמאי. המון טיולים ופיתוח אחריות אישית. תקופה של בנייה וצמיחה והמון שטח ועצמאות".

סנפלינג בלילה/ "הישיבה ממוקמת על המצוק של המכתש. בסוף כיתה י' באחת בלילה יצאנו כעשרה חבר'ה מהכיתה לעשות סנפלינג ממצוק המכתש. כשחזרנו מרוצים מעצמנו לישיבה נתפסנו על חם ונענשנו".

מד"א/ בשנות התיכון התנדב בכל הזדמנות בתחנת מד"א בגוש קטיף ובירושלים. "אלו היו שנים קשות של פיגועים ונחשפתי למראות לא קלים. כנער, זה מחדד את ההבנה מול מה אנחנו מתמודדים, מי הם הכוחות שאתה מתנהל מולם ולמה המאבק שלנו הוא קיומי".

מכינה/ תלמיד המכינה בעצמונה. "אחרי ארבע שנים במצפה רמון ולקראת גיוס לצבא היה לי חשוב לחזור לגוש, למקום, לאנשים, לחברים. ראש המכינה היה אז הרב רפי פרץ, איש חינוך ערכי ברמ"ח איבריו".

לצבא/ בשנת 2005 התגייס לגולני, סיירת עורב. "זה היה בתקופה הסוערת שלפני ההתנתקות. בגירוש עצמו קיבלתי חודש חופש מהצבא". בשירות נטל חלק במלחמת לבנון השנייה ובפעילויות מבצעיות רבות באיו"ש וברצועת עזה. "שירות מאוד אינטנסיבי ומשמעותי".

ברצועה/ "נכנסנו על בסיס שבועי לעומק רצועת עזה למעצרים, חיפוש חשודים, איסוף אמל"חים, מנהרות ומה לא. כשאתה בתוך זה אין פחד, אתה ממוקד מטרה ועם אדרנלין בשמיים. היו לנו עשרות היתקלויות עם מחבלים. כמעט אין לי חבר מהצוות שלא נפצע". הוא עצמו נפצע קל מרסיסים ברגלו במהלך פעילות בשכם.

החצי השני/ יעלי (33), מיילדת במרכז הרפואי הדסה הר הצופים. "היא הכול ואני פשוט הולך אחריה. מצליחה לשלב באופן פנומנלי בין עבודה במשמרות אינטנסיביות בבית החולים ובין לשים את המשפחה והילדים לפני הכול, וכמובן, תמיד לתמוך ולפרגן לכל השיגעונות שלי. החברה הכי טובה שלי".

הנחת/ שלושה. רותם בן שמונה, אלה בת חמש ודולב בן שנה. לחגיגה מצטרפים הכלבה לונה בת השבע ושני ארנבים. "הילדים הם הכול. בשבילם אנחנו פה".

הבית/ כבר כזוג צעיר קבעו את ביתם בכפר אדומים ומאז הם שם. "מקום נפלא. כיום היישוב מונה יותר מ-400 משפחות. מקום שחרת על דגלו שילוב בין דתיים וחילונים. חיים יחד, כלל ישראל כפשוטו".

אירועים בטבע/ לאחר נישואיו החל לעבוד בחברת 'כנען תיירות' להפקות אירועים וטיולים אתגריים. "כיף גדול. די מהר התחלתי לנהל ולהוציא אירועים מאוד גדולים בשטח. כל יום פוגשים אנשים חדשים, מקומות חדשים. להכיר את הארץ לאורכה ולרוחבה ועוד לקבל על זה משכורת". אחרי חמש שנים עזב ויצא לדרך עצמאית.

בית קפה נייד/ הוא קנה קרוואן נגרר והקים בית קפה נייד על גלגלים. "הבנתי שכפר אדומים יושב על ציר מאוד מרכזי מבחינה תיירותית בדרך מירושלים לים המלח. בכל יום גררתי את הקרוואן למקום. הבאתי מכונת קפה טובה, גנרטור ופינת ישיבה מפנקת. גוד טיים. בדיוק מה שתיירים אוהבים".

הסבר פניך לתייר/ "כמעט שלוש שנים הייתי פוגש בבית הקפה הנייד אנשים מכל מקום ברחבי העולם. המפגש הזה היה מרתק. הייתה לי בעגלת הקפה מפת עולם ענקית, וכל מי שהגיע סימן עם נעץ מאיפה הוא בא. עברו אצלי תיירים מכל קצוות תבל, מזימבבואה ועד אנטארקטיקה".

די לשקר/ במבצע צוק איתן גויס בצו 8. בהמשך החלו להתפרסם דו"חות נגד צה"ל על ידי ארגונים בינלאומיים וישראליים. "ארגון 'שוברים שתיקה' פרסם דו"ח בשם 'כך לחמנו בעזה 2014'. הדו"ח הזה הציג את פעילות חיילי צה"ל בצורה מעוותת וחד-צדדית. הרגשתי שאי אפשר לשתוק מול ההכפשות הללו".

שובר שתיקה/ בסערת ליבו פרסם פוסט שמתחיל במילים "גם אני שובר שתיקה", ובו שיתף בחוויות משירותו הצבאי ששיקפו מציאות שונה לחלוטין מזו שהוצגה בדו"חות. "יצאתי בקריאה לפעולה. ביקשתי מעוד חיילים להצטרף ולשתף מהחוויה שלהם". בתוך זמן קצר הפך הפוסט לוויראלי. "זה נגע בכולם". חיילים רבים נענו לקריאה ופרסמו עדויות אישיות שלהם מהשירות, תחת ההאשטג #האמת שלי.

האמת שלי/ יחד עם חברים נוספים הקים את ארגון 'האמת שלי', שמטרתו להילחם בהכפשות נגד חיילי צה"ל ברחבי העולם ולהעלות על נס את הקוד האתי שעל פיו נלחמים החיילים. "זהו מאבק אמיתי וכן בדה-לגיטימציה שנעשית לישראל בעולם. אנחנו נלחמים על התודעה ועל הנרטיב".

עדויות חיות/ "לאחר הקמת הארגון, בשלב הראשון בהתמודדות מול השקר, אספנו עדויות של חיילים משירותם הצבאי כשהם בפנים גלויות ומישירים מבט למצלמה. ככה חשפנו צה"ל אחר ומוסרי יותר. את העדויות פרסמנו בספר שהוצאנו לאור ובאתר האינטרנט שלנו. בהמשך ערכנו לקבוצות מרחבי העולם סיורים בחברון, בשומרון ובעוטף עזה, והתחלנו ליצור שותפויות עם ארגונים וגופים מהעולם".

המאבק נמשך/ "המטרה שלנו פשוטה: לפעול לכך שלצה"ל תהיה כל הלגיטימציה לפעול ולמלא את ייעודו. יש הרבה עבודה. אנחנו מדברים במכינות ובתנועות נוער בארץ על ערכי הלחימה בצה"ל, מוציאים משלחות של חיילי מילואים לחו"ל ופועלים בפרלמנטים בעולם במטרה לשנות את השיח השקרי. רק בשבוע שעבר היינו בפרלמנט הבריטי בלונדון והצגנו תמונה אחרת ממה שהם רגילים לשמוע".

אם זה לא היה המסלול/ "אני מניח שהייתי משפיע על החברה הישראלית בדרך אחרת".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב/ סדר היום דינמי מאוד ומשתנה בהתאם ללו"ז ולתקופות. "אם אין משהו מטורף בפתח, כמו פרויקט שמשיקים או נסיעה לחו"ל, אני משתדל לקום עם הילדים בסביבות שש וחצי בבוקר, לארגן אותם ולפזר למסגרות, ואז יוצא לעבודה במשרד. הימים שלי הם עם הרבה פגישות, ארגונים והכנות של משלחות שלנו לחו"ל". הביתה חוזר בסביבות שמונה בערב, תלוי ביום. לישון הולך באזור חצות.

הפלייליסט/ "אני באמת אוהב הכול. החל מלהקות צבאיות וחווה אלברשטיין ועד עומר אדם ואתניקס. כששיר הוא טוב לא משנה לי מי שר אותו".

שבת שלי/ "שבת מנוחה. זמן למשפחה. אנחנו משקיעים מאוד במשפחה, רוב השבתות אנחנו בבית. בית כנסת, ומדי פעם יורדים לטייל בוואדי קלט הסמוך".

דמות מופת/ דודו, אבי ליבנה, קצין מודיעין במלחמת יום הכיפורים. "נפל בשבי המצרי ובתושייה הסתיר את היותו קצין מודיעין והמציא סיפור כיסוי, שהוא סמל בחיל האספקה. למרות החקירות הרבות והעינויים הוא לא חשף מידע. לאחר חזרתו מהשבי פיתח והעביר לחיילים סדרות שבי ולימד אותם כיצד יש לנהוג בשבי בלי לחשוף פרטים אישיים".

מפחיד אותי/ "אני קופץ בנג'י, עושה סנפלינג ושירתי ביחידה קרבית, אבל אם מישהו רוצה לשבור אותי הוא צריך לפתוח לידי קופסת טונה".

משאלה/ "מאחל לעצמי עוד בחיי להיות בגוש קטיף, ולא כתייר".

כשאהיה גדול/ "אהיה חקלאי. מעשה אבות סימן לבנים".

לתגובות: rivki@besheva.co.il