אלימות הילדים בבתי הספר: ''זו האחריות של כולנו"

נתוני האלימות בבתי ספר בישראל הם הגבוהים במדינות ה-OECD. ח"כ טרופר משוכנע שתכנית לאומית כוללת וגיוס שורת גורמים תבלום את התופעה

שמעון כהן , י"ז בסיון תשע"ט

חילי טרופר
חילי טרופר
Photo by Noam Revkin Fenton/Flash90

ממדי האלימות בבתי הספר בישראל עולים ביחס למדינות ה-OECD, כך עולה ממחקר בינלאומי שפורסם השבוע.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם חבר הכנסת חילי טרופר על הנתונים, המשמעויות ודרכי הפתרון כמי שניהל את 'ברנקו וייס' ברמלה, היה יועצו של שר החינוך הרב שי פירון וכיהן בשורה של תפקידם בתחומי חברה וחינוך.

את דבריו פותח חבר הכנסת טרופר בקביעה כי התקווה לשנות והאמונה שהדבר ניתן היא חלק מתפיסת עולמו של איש החינוך, ובהתאם גם הוא משוכנע ביכולת לחולל שינוי, אך לשם כך דרושה תכנית לאומית כוללת שתרכז אליה משרדי ממשלה שונים לתפיסה ועבודה משותפת.

"לא ניתן לטשטש שהנתונים קשים. חשוב לציין שמהמחקר עולה שבהרבה פרמטרים אחרים המצב לא גרוע כמו שחשבנו, ויש נתונים שאנחנו מעל הממוצע. הנתון של האלימות הוא הנתון שבו אנחנו החלשים ביותר. יש כאן הרבה דיווחים על אלימות פיזית ומילולית, הרבה יותר מאשר בעולם המערבי", אומר טרופר וקובע כי הנטייה לגלגל את האחריות על המורים אינה נכונה.

"הילדים שמרביצים, מאיימים ומקללים באים מבית מסוים וחוזרים לבית מסוים, הם רואים איזושהי טלוויזיה, פוגשים את המרחב הציבורי הישראלי וכדי לפתור בעיות של אלימות במרחב הציבורי דרושה התגייסות של כולם, לא רק של המורים".

על התכנית הלאומית שהוא קורא לה להתמודדות עם תופעת האלימות, אומר טרופר כי הדברים מתחילים בהחלטה להגדיר את הדברים כמשימה לאומית, ומכאן והלאה הדברים כרוכים בהרבה פרטים. "הרצון הבסיסי שלנו כהורים הוא שאף אחד לא יפגע בילד שלנו שיצא לבית הספר

"דרושה תכנית לאומית כי צריכים להיות שותפים בתכנית גורמים נוספים כמו למשל התקשורת, כי כשילד רואה בערב טלוויזיה שיש בה אלימות שמי שמנצח בה הוא מי שדורך על האחרים והוא לא מסוגל להפריד בין מה שהיה בטלוויזיה לבין המציאות. לכן כל גוף ציבורי צריך להיות שותף, לקבוע קווים אדומים לגבי מה שקורה ברשתות. זה אמנם עולם חופשי וקשה לכפות אבל דרושה אתיקה אחרת ברשתות, דרושה מעורבות של הורים ברשתות".

לטעמו של טרופר אמנם חלק מהסוסים כבר ברחו מהחווה בסוגיית הרשתות החברתיות, אבל מול חלק אחר עוד ניתן וצריך לעמוד. "כל הורה צריך להיכנס לקבוצת הווטסאפ של הילדים שלו מדי פעם, להיכנס לרשתות החברתיות, לראות מה הוא פותח במחשב ומה הוא סוגר רגע לפני שהם נכנסים הביתה. זו אחריות של ההורים ולא של המורים. כאבא אני צריך לדאוג ולראות מה קורה שם.

''אצל אחת הבנות שלי חוויתי באחת הקבוצות של בני גילה חוויה מאוד קשה, שפה שלא הייתי רוצה שתהיה. האחריות לכך מוטלת עליי. אני הוא שצריך להיות עירני ולהבין מה קורה שם. ההורים הם הדמות המשמעותית ביותר עבור הילדים ויכול להיות שכחלק מהתכנית הלאומית הזו דרושה גם הדרכת הורים. כשכולם יירתמו יש סיכוי שנראה שינוי".

על העובדה שדווקא ישראל היא זו שמנפיקה את נתוני האלימות הגבוהים ביותר, אומר טרופר כי אין לו הסבר מדעי לכך ואת המלאכה הוא משאיר לאנשי מקצוע כפסיכולוגים וסוציולוגים, אם כי הוא יכול לשער שלעובדה שהחברה הישראלית היא חברה החיה בתנאי אלימות יש לכך תרומה במתח התמידי שהעובדה הזו גוררת איתה.

"ילד במקומות אחרים לא חווים בריחה למקלט מהאויב, ילד ישראלי רואה חיילים עם נשקים והחוויה היא חוויית התמודדות עם אלימות וצריך לבנות גישה נכונה לילדים ולתווך את הדברים נכון וזו אחריות שלנו, המבוגרים".