זה הזמן לספרים

כשאנו מול ספר קריאה אנו לומדים להחליש את הווליום של העולם החיצוני ולהגביר מבלי להתבייש את הווליום של העולם הפנימי שנמצא בתוכנו.

נועם שמאכה , כ"א בסיון תשע"ט

אילוסטרציה
אילוסטרציה
iStock

אם יאמרו לי שאוכל לעשות את אשר חפצה נפשי יותר מכל ועדיין אקבל את כל שאצטרך, בוודאי הייתי נבלע לי בשקט חרישי בתוך כותלי הספרייה ויושב לקרוא עד אין קץ.

כבר מגיל צעיר מאוד אהבתי את הקריאה כאשר כל ה"עונשים" אשר הטילה עליי אמי היקרה, היו להיכנס לחדר ולהתחיל לקרוא פרקים שלמים בספרים מתחומים מגוונים ומשפות שונות ומשונות.

כילד שגדל באמצע שנות ה-90 לא הבנתי מדוע אמי היקרה כל-כך מתעקשת דווקא על עונש זה, ולמה כל-כך עודדה אותי להתנתק מהטלוויזיה שהייתה יקרה לליבי, לתוך הספר הקר היבש, והמנוכר עבורי. את התשובה קבלתי די מהר, כאשר סיימתי לקרוא את הספר הראשון "הכלב נו-נו-נו יוצא למלחמה" של דבורה עומר. הייתי בספר ממש, חוויתי את הספר במלוא העוצמה, הפלגתי בדמיון, חציתי תקופות, הייתי במלחמת ששת הימים וראיתי הכל בעיניי רוחי.

אחרי הספר הזה הסכר נפרץ ורק רציתי את הספר הבא. שלא יובן לא נכון, הייתי ילד חברותי מאוד - נהניתי לשחק עם חברים, בליתי שעות רבות במגרש הכדורגל של המושב ועדיין החוויה האדירה שהוענקה לי מתוך קריאת ספרים לא יכולתי להחליף וגם לא רציתי. הספרים היו השער שלי דרכו ביקרתי בהמון מקומות בעולם. חציתי יבשות, הפלגתי על כנפי הרוח והזמן וצללתי לעומקי המצולות עם כל חושיי ומחשבותיי.

היום כשאני אדם בוגר, אני יודע לומר בוודאות כי הדבר שפיתח אותי יותר מכל אלו שעות הקריאה הארוכות והיפות בהן הייתי מתכרבל תחת השמיכה ונותן למילות הספר לנגן על מיתרי ליבי.

בעולם המדיה אין צורך להתאמץ, אין צורך לגדול, כמעט לכל ספר טוב ייצא סרט כמה חודשים אחריו. כל מי שקורא ספרים יודע שאין דמיון כלל בין צפייה בסרט וקריאת ספר. התחושה המשותפת לכל מי שקרא את הספרים ולאחריהם צפה בסרטים היא שההתעלות שחשו בספר נפגעה עמוקות בעקבות הצפייה בסרט. זה לא זה, זה לא דומה, והאמת שהם אפילו לא קרובים בבחינת "ולא קרב זה אל זה כל הלילה". לכן היום אני כבר מלכתחילה, מוותר על הסרט וקורא את הספר ואם מרגיש צורך פשוט קורא אותו שוב.

היום יותר תמיד חשוב לקרוא ספרים, לפתח דרכם את הדמיון, הרגשות, לחזק ולשפר את השפה, להבין שפה "גבוהה" ומליצית ולדעת להשתמש בה בשיחה רגילה ולא להיתקל בה רק בבחינת הפסיכומטרי. לא לחינם אנו נקראים עם הספר. הדף יודע לספוג את הכל, על הדף אפשר להעביר מסרים, לשמור זיכרון, להנחיל ערכים, לשמוע ולהנציח קולות נוספים שלא תמיד אנחנו יכולים לשמוע.

כשאנו נמצאים מול ספר קריאה אנו לומדים להחליש את הווליום של העולם החיצוני ולהגביר מבלי להתבייש את הווליום של העולם הפנימי שנמצא עמוק בתוכנו, ולהקשיב לדמיון ולדברים הקיימים בנפש פנימה.

מאחל לכל עם ישראל שבוע ספר שמח וקורא לכולכם בקול גדול: התחילו, המשיכו, ולעולם אל תפסיקו לקרוא.

נועם שמאכה הוא איש חינוך ומנהל הפנימייה בישיבה הטכנולוגית-מדעית תמ"ר מבית עמותת רוח הגולן.