מלכודת החמלה

המעשה שהתורה מכנה בשם "תועבה", ובמערב מכונה אהבה, איננו מעשה ניטרלי בין בגירים. הוא מעשה שיש בו נזק חמור כלפי שמים.

הרבנית חוה מנסבך - תנועת בוחרים במשפחה , כ"ג בסיון תשע"ט

חוה מנסבך
חוה מנסבך
צילום: טל אורון כהן

שני פסוקים בתורה בלבד. רק שניים. לא תרצח. פעם בלוחות ראשונים, פעם בלוחות שניים.

זו לא סיבה לעשות מזה דרמה, כן?! יש מצוות הרבה יותר נוגעות ללב, עדכניות, מערביות, חומלות. בואו נתמקד בהן. חמלה על הגר, נגיד.

רוצחים לפעמים הם אנשים שמבקשים להסתכל למצוקה בעיניים. האיסורים ההלכתיים בנוגע לרצח, עומדים לנגד עינינו, אבל הם לא יכולים לצבוע את כל היחס שלנו לאנשים.

הרב אלקנה שרלו, מנסה להמעיט בערך איסור משכב זכור, בנימוק של חמלה. הוא ממעיט באיסור, כי סדר היום שלו בנוי על חמלה, מידה יהודית וותיקה וחשובה. באמת. אבל הים היה מציף את העולם, לולא היו חופים. והחמלה שוטפת את העולם הפוסט מודרני, ללא מידת הגבול, מידת הדין.

אנחנו מנסים לשקם רוצחים ובמקביל להעניש, למרות שלפעמים הרקע, המצוקה, והכאב , ברורים לכל מתבונן, ובאמת מעוררים חמלה. אבל ברור לנו, שחובה לשים לחמלה גבול. לטובת החברה, לטובת הנרצח הבא. וברור לנו, שאין שום קשר בין השאלה כמה פסוקים הנושא תופס , לבין חומרתו ההלכתית.

אז כמובן, אין להשוות רצח לחיים להט"ביים. אבל יש להשוות בין היחס התורני לשני המעשים האלה. יש ללמוד שבלי קשר למניית מספר הפסוקים, פוסק הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ט' הלכה ה' שמדובר בפרט מתוך איסור עריות ,שתקף אפילו לבני נח.

מלכודת החמלה, זו הטעות ההומנית שסוברת כי ככל שהנפגע שלך מקופח יותר, כך הטיעונים שבפיך ערכיים יותר, לא עומדת במבחן ההלכתי. הרצון לחבק לצמוח ולהכיל, אנשים שעוברים על איסורים מוסריים, מדרדר אותנו. היום איסורי עריות, מחר חס ושלום איסורי שפיכות דמים. מה לעשות, הרמב"ם אינו סובר ששני פסוקים בתורה זו אינדיקציה לאיסור קל....

רצח שונה ממש מלהט"ביות. לגמרי. הפגיעה שונה. הבלתי הפיכות שונה. ומה בכל זאת המכנה המשותף? המעשה שהתורה מכנה בשם המזעזע תועבה, ובמערב מכונה אהבה, איננו מעשה ניטרלי בין שני בגירים. הוא מעשה שיש בו נזק חמור כלפי שמים. הוא נזק בין אדם למקום, שהפוסט מודרניות שמתלבטת אם יש תשובה לשאלה מה יש בשמים, לא סופרת.