הצנחנים לא מורידים את הרגל מהגז

אחרי קו מתוח בעזה ובשעה שהגדס"ר יצא לתרגיל ראשון מסוגו בגרמניה - נכנסו הגדודים האדומים לתרגול מוכנות למלחמה, על כל המשתמע מכך.

תומי שטוקמן, אתר צה״ל , כ"ז בסיון תשע"ט

הדרך מהקו בעזה לתע"ם באיו"ש עוברת באימון הזה
הדרך מהקו בעזה לתע"ם באיו"ש עוברת באימון הזה
צילום: דובר צה"ל

"בוקר אחד בזמן הקו בעזה, בשש וחצי בבוקר - קיבלתי התראה בקשר שתוך כמה שעות הפלוגה עולה מסדר מח"ט ברמה אופרטיבית - מוכנות למלחמה", נזכר סרן רועי לוי, מ"פ ג' בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים.

"בסופו של דבר זו הייתה בדיקה של הכוח שלי, אבל הימים האלו הבהירו לנו טוב מאוד שלא משנה באיזה רגע מדובר, במסדר מג"ד או מסדר מח"ט - אנחנו צריכים להיות במוכנות שיא. ככה נכנסנו לאימון".

ואכן, כפי שמחדד המ"פ, הבנת הצורך במוכנות למלחמה לקראת אימון מחלחלת גם לשבועות האחרונים של הקו המתוח בגזרת אמיתי שבאזור כרם שלום. "זו הייתה תעסוקה אינטנסיבית, עמוסת הפס"דים על הגדר", הוא משחזר, "במשך שלושה - ארבעה ימים חיינו מחוץ למוצבים בהגנה על היישובים תוך סבבי הסלמה מרוכזים של ירי טילים לעבר שטחנו. תקופה בלי שינה שהיו בה המון אתגרים מבצעיים ופיקודיים עבורי".

הלוחמים
צילום: דובר צה"ל

"המעבר לאימון מקו כזה הוא מעבר מאתגר כי הוא שונה - רגע אחרי פעילות ביטחון שוטפת שלא פוסקת ביום יום, בגזרה אחת שבה אתה מתמקצע, אתה מתרכז אך ורק בהכנה למלחמה לכשתגיע", הוא משתף, "באימון אין שבוע שדומה לקודמו: תורות ושיטות לחימה שונות, שלל מתארים בכל הארץ, אקטים מורכבים יותר ופחות. הרגל על הגז - אבל בצורה שונה לגמרי".

החום הכבד חודל את המטווחים בבא"פ אליקים, שבוע אחרון של אימון גם לגדוד 202. בזכות ההפסקה הקצרה מתפנה גם סמל איתי דהן, מאגיסט בפלוגה ב׳ של הגדוד, לכמה דקות של שיחה על התקופה המאתגרת. "גם באימון היו חלקים בלתי צפויים, בדומה לקו", הוא מעיד, "קו הוא אינטנסיבי, אבל העבודה בו היא סדורה - עד לרגע ההסלמה או ההפס"ד שתוקפץ אליו. באימון יש משהו אורגני - כולנו לא יודעים מה הולך לבוא, איזה תרחיש נצטרך לתרגל ואיך, אבל חייבים להתמודד עם הכל ביחד: כצוות, כפלוגה, כגדוד, בכל משימה שלא נידרש אליה".

צילום: דובר צה"ל

הלוחם מספר כי ה"סוויץ'" בראש בין התקופות לא היה גדול מאוד עבורו. "בעזה הרגשנו כאילו אנחנו כל הזמן בלחימה, בסבבים הקצרים אתה מרגיש שאתה רגל בפנים - רגל בחוץ, ובתור לוחם אתה כל הזמן מוכן לרגעים כאלו. באימון אתה טועם את זה דרך הרגליים בצורה הכי מוחשית שיש", הוא מתאר, "מפקדים שעברו מלחמה תמיד אומרים - 'לעולם לא תדע איך תיראה המלחמה הבאה שלך - אבל כך ירגיש בה האפוד אחרי הליכה של קילומטרים, ואולי תידרש להיות גם קשר בנוסף למאגיסט, לזה אתה מתכונן - לצמצום חוסר הוודאות".

"אימון מתחיל ביישור קו - שבועות התארגנות, מסדרים, אימון מפקדים. ליצור בסיס משותף לכלל הפלוגות כדי שנתחיל מנקודת מוצא שהיא משותפת", מציג סרן לוי, "ברגע שעלינו מדרגה לרמת המקצוע הנחיתי את המפקדים תחתיי לשמור על הדרגתיות - להיות עם יד על הדופק. לא לעבור מתרגיל ברמת הצוות לתרגיל ברמת הפלוגה עד שהצוות ברמה הכי גבוהה שלו".

אותה שיטת שלבים של מפקד הפלוגה מיושמת גם ברמת מיומנויות הלחימה, שמצופה מהצנחנים לשלוט בהם בכל מתאר - צפוני או דרומי. "הבסיס המקצועי נשאר אותו בסיס, ואנחנו מנצלים את תקופת האימון כדי לחדד אותו: לש"ב, תרגילי סבך, לוחמה בשטח פתוח. כשכולם ישלטו במיומנויות באותה רמה, תיווצר שפה מבצעית משותפת בין כלל המפקדים והלוחמים, שתאפשר לכל לוחם לשמש בכמה תפקידים בזמן פעולה - כך מביאים ניצחון".

"באימון שעבר הייתי צעיר", צוחק סמל דהן, "בדיוק הפכנו לפלוגה סדירה מפלוגת מסלול, אנשים יצאו למ"כים, לקורסים שונים ולתפקידים בבא"ח. הפעם אני מרגיש שכאשר לכל אחד מאיתנו יש את הפק"ל שלו, יש לו כבר ניסיון בכל מיני סוגי תעסוקה מבצעית, ואנחנו בהרכב בו נסיים את השירות שלנו - אנחנו מסוגלים להרבה יותר מבחינת כשירות מלחמתית באימון".

האימון לא התמקד רק במוכנות קלאסית, אלא גם הוסיף לסל הכלים של הצנחנים ומפקדיהם אמצעים חדשים שנועדו לשמש אותם במצב אמת. "האמצעים הטכנולוגיים החדשים שלנו, סודיים ככל שיהיו, מציבים את הצבא והחטיבה בפרט במקום אחר מהמקום בו עמדנו כשהייתי חייל", משקף סרן לוי, "לחימה היא לא דבר פשוט, כמובן, אבל אפשר להפוך אותה ליעילה יותר בעזרת אמצעים רבים - סוגי מפות שונים ועד לציוד שמאפשר גמישות גבוהה יותר".

"אמצעים שאני יכול לשים עליהם את האצבע הם למשל הכלים הטכנולוגיים שמאפשרים תכנון דרך על פי ניווט, התמצאות וניתוח שטח מדויק", הוא מוסיף, "גם דברים שנראים מובנים מאליהם לצופה מהצד שיפרו את התנאים בהם התאמנו - כמו חטיפי האנרגיה החדשים שנוסו בתרגיל או אמצעי ניוד המזון והלוגיסטיקה".

"למדתי בתקופה הזו להבין את המקום שלי כחלק מצוות ופלוגה בתוך הגדוד", מעיד סמל דהן, "בין אם בתרג"ד בו תרגלנו דברים שכבר התמקצענו בהם כפלוגה על מנת להשתלב ביכולות האלו בתוך הגדוד כולו, ובין אם בכוננויות המשתנות שעברנו ביחד עם פלוגות וצוותים נוספים, זה משהו שיש לך את המקום להתרגל אליו רק בתקופה הזו".

הצנחנים בתרגיל
צילום: דובר צה"ל

במציאות המשתנה, האימון לא יכול היה להישאר רק אימון, ובמהלכו טעמו הכוחות גם תעסוקה מבצעית, כשהופעלו על מנת לתגבר באיו"ש וב'צעדות המילניום' ו'יום האדמה' בעזה. "אין לך ברירה אלא לקפוץ במצבים כאלה, אבל אני מרגיש שברגעים הקריטיים האלה אתה שולח מסר לאזרח - אני עושה הכל כדי להיות מוכן, גם לפעולות ביטחון שוטף וגם למלחמה בטווח הארוך".

כשנשאל מה היא כותרת האימון עבורו ועבור פלוגתו, קובע מפקד הפלוגה מ-890 בלי לחשוב פעמיים: "המלחמה תפרוץ בכל רגע", ומיד מרגיע, "זו אומנם לא תמיד המציאות, אבל כך הלוחמים שלי צריכים לחשוב בכל הנוגע למוכנות. אני סיימתי קורס קצינים ותוך שבועיים הייתי ב'צוק איתן'".

"זה מה שאני אומר ללוחמים שלי", הוא ממשיך לשתף, "תסתכלו על החבר'ה שאתם מתאמנים איתם עכשיו - השריונר, התותחן, ה'מוהנדס'. אתם תפגשו אותם בקרב, כתף אל כתף, ועליכם להסתכל דרך המשקפיים האלה גם על התרגול איתם".

מיומנות נוספת שנדרשה לאפיין את תקופת האימון האחרונה של החטיבה האדומה היא היכולת לתפקד כחטיבה עצמאית בתוך ובשיתוף פעולה עם יחידות אחרות.

"הלוחמים שלי נדרשים להגיע מ-X ל-Y, לפשוט על נקודות מסוימות שמוגדרות להם, להגן על בית, כדי לעשות זאת בריכוז ובחדות הם צריכים מצד אחד להכיר את הכוחות שעוסקים במשימות שונות סביבם במידה שיידרשו לשתף איתם פעולה, ומצד שני לא לתת להם להסית את ריכוזם מהיעד הסופי", מרחיב המ"פ, "אנחנו עובדים הרבה עם כוחות שכנים ויצירת השיח איתם היא חובה - שריון, חיל האוויר, אבל גם עובדים קשה על יצירת אינטימיות חטיבתית, גדודית ופלוגתית".

האימון מסתיים. גדוד 890 עולה לתע"ם חברון, בעוד ש-202 עולים צפונה, ללבנון. "עלייה לתע"ם אחרי אימון מצריכה מהכוחות להירתם מחדש לאוכלוסייה עליה הם מגנים", אומר המ"פ, "זה דורש הבנה של 'לאן אנחנו הולכים?' - בעזה היינו מחוברים ליישובים ולחקלאות בתוך כל המשימות המאתגרות - עוד סיור, עוד הפס"ד - תוך כדי חיבור לאיום - להיות עם היד על הדופק כל הזמן, לא להיכנס לשאננות".

"באתי מקו עזה לתרגול מתאר דרומי, ועכשיו אחרי שתרגלתי גם מתאר צפוני - אני הולך לקו לבנון", מסכם סמל דהן, "אי אפשר להיות באמת מוכן במאה אחוז לאיך מלחמה תשפיע עליך, אבל אפשר לגמרי להתכונן לאיך אתה תשפיע על המלחמה".