לידוענים כמו אייל גולן יש מבחן בוזגלו הפוך

האם שידור הסרט על אייל גולן הוגן? האם זו מציצנות או זכות הציבור? עד כמה רלוונטי הסכם בין יוצרים דוקומנטריים לגיבור סרט או כתבה?

שמעון כהן , כ"ט בסיון תשע"ט

אייל גולן במבחן בוזגלו
אייל גולן במבחן בוזגלו
צילום: יעקב לדרמן, פלאש 90

בית המשפט לא קיבל את דרישתו של הזמר אייל גולן שלא לשדר את הסרט של אורלי וגיא מרוז על אודות המעשים בהם נחשד בעבר.

האם יש בסרטים מהסוג הזה ערך עיתונאי כלשהו או שמא מדובר במציצנות גרידא וניצול סלבריטאותו של האיש שעליו מתמקד הסרט? האם יש ערך להסכם בין מצולם לבין מפיקים ויוצרים של סרט?

את השאלות הללו הצגנו בפני ד"ר צוריאל ראשי, מרצה בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל, המזכיר כי "הפרשה לא חדשה וגם לא הז'אנר של ההתעניינות במעשיהם הטובים והרעים של סלב'ס".

"אנחנו עושים הבחנה בין עניין ציבורי, כלומר שחשוב שהציבור יידע איך מתנהגים נבחריו כדי לגבש עמדה כלפיו. זה חשוב כשמדובר בפוליטיקאי וזה קריטי גם כשבוחנים יחס לדמות חינוכית ואז יש עניין ציבורי כי אני רוצה להחליט אם לשלוח את ילדיי ללמוד ממנו. לעומת זאת יש סוגיות של מציצנות וסקרנות, והרבה פעמים לפני שידור הכתבה לא יודעים איפה זה יעמוד. לפעמים יכול להיות סיפור שעניינו סקרנות בלבד ולפעמים אומרים שאם זו התנהגות האדם יש משמעויות לציבור".

"כשהתפוצצה הפרשה של אייל גולן אמרו שיש כאן ניצול כוח לרעה, שאנשים לא רוצים שהילדים יעריצו את אייל גולן, לאנשים היה קשה לשמוע אותו וראו בו מוקצה מחמת מיאוס. הרבה פעמים לפני השידור אנחנו לא יודעים מה ערך הסיפור. נדע את זה רק אחרי שהכתבה תשודר. מי שאמור לדעת את זה הוא השופט, אבל לפעמים הוא מקבל את ההחלטה שלו גם בלי לדעת כי הוא אומר שהכול חוסה תחת 'הגנת חופש הביטוי' שבמסגרתו מותר להציץ לחייהם של מפורסמים".

ד"ר ראשי מסכים לתחושה שאם לא היה מדובר באייל גולן היו אורלי וגיא מסתפקים בהכרעת בית המשפט ולא נוברים בסיפור מחדש, כלומר לעצם ההחלטה לבצע את התחקיר ולשדר סרט על האיש נובעת גם משיקולי רייטינג ופרסומות שיגיעו בעקבות ידועניותו של מושא הסרט. לדבריו אכן יש כאן מציאות של 'מבחן בוזגלו הפוך', מבחן שבו אדם מהשורה לא היה מקבל יחס נובר בעברו, בעוד לאדם מפורסם הנבירה בעברו יכולה לבוא גם אחרי מותו.

"כשאדם נכנס לזירה הציבורית הוא חייב להבין שחייו הרבה פחות מוגנים והוא לא יוכל לשמור על הפרטיות שלו", אומר ד"ר ראשי המציין ומעיר כי הידוען גם "נהנה מזה הרבה מאוד בהשקות ובאירועים וצריך להבין שאין ארוחות חינם כי אם מתעניינים בך אז מתעניינים גם במעשים פחות נעימים. הרבה פעמים זה גם הרבה אחרי מותם".

ומה באשר להסכם שנקבע בעל פה או בכתב בין אייל גולן לאורלי וגיא? האם יש להסכם שכזה ערך או שיכול תמיד היוצר לטעון שכאשר הוסכם על הפקת הסרט הכוונה הייתה אכן להציג את צדדיו היפים של מושא הסרט, אך תוך כדי העבודה והיצירה התבררו דברים אחרים, אפלים יותר, שלא ניתן להסתירם מהציבור? מאחר וכך, איזה ערך יש להסכם שכזה?

"בכללי האתיקה של מועצת העיתונות כלולה גם חובת אמירת האמת של העיתונאי. נכון שיש הסכם כזה או אחר בין מראיין למרואיין והדברים נעשים בלחיצת יד או בעל פה. כל מרואיין יגיד לך שהרבה פעמים נכנסים לראיון וחושבים שיודעים איך הוא יתקיים ואיך יסתיים, אבל בסוף מתפלאים על הכותרת המסוימת והגוון שהדברים מקבלים. אייל גולן לומד כעת את המוטו 'אף אדם לא התחרט על ראיון שלא עשה' בדרך הקשה".

בדבריו מזכיר ד"ר ראשי את הסרט הדוקומנטרי שערך בשעתו דורון צברי לדודו טופז המנוח. ליצירת הסרט יצא צברי רק לאחר שהוסכם בינו לבין טופז שהסרט יוצג בפניו לאחר שתושלם הכנתו. סיכום שכזה בדרך כלל אינו מקובל על יוצרים אך ככל הנראה בשל מעמדו הציבורי של טופז הסכים לו צברי. לימים התברר לצברי תוך כדי עבודה על הסרט שטופז אינו אלא מגלומן ונרקסיסט וטופז אסר עליו לשדר את הסרט. בשלב מאוחר יותר, לאחר התאבדותו של טופז הוקרן הסרט מיד בערב שלאחר ההתאבדות מתוך תובנה שחשוב שהציבור בישראל יכיר את דמותו של טופז כגיבור תרבות.

"כאן אורלי וגיא לא חתמו חוזה אצל עו"ד, אלא רצון להציג את האמת כפי שהיא תיחשף בעיניהם, אבל תוך כדי הריאיון התבררו להם דברים ונבנה פאזל. אף אחד לא יכול לצפות מהם שבגלל התחייבות לאייל גולן הם יציגו אותו כמלאך במידה והוא מתברר כרחוק מזה. נוצרת מציאות שהעיתונאי מחויב לאמת יותר מאשר הוא מחויב למרואיין ולכן יכול להיווצר מצב שאורלי וגיא מגיעים למסקנה שחייבים לשדר בין השאר כדי למנוע מזמרים אחרים לנהוג כמו אייל גולן".

על שיקוליו של השופט שדחה את דרישתו של אייל גולן לאסור את השידור, אומר ד"ר ראשי: "השופט שואל אם חופש הביטוי ייפגע אם יקבל את הדרישה של אייל גולן. השופט רוצה ללכת אחרי פסיקות בית המשפט העליון שקבע שצריך לקרות משהו מאוד משמעותי כדי לפגוע בחופש הביטוי. אם יימנע שידור הסרט על אייל גולן יבוא מחר שר ויבקש למנוע שידור סרט עליו כי הוא לא נראה בו טוב ובהמשך איש חינוך וכן הלאה. השופט לא רוצה להיות צנזור אלא להגן על חופש הביטוי, אלא במקרים מיוחדים של פגיעה אנושה כלכלית או פגיעה קשה בשמו הטוב של אייל גולן אז אולי בית המשפט יבין את הדברים, אבל ההיסטוריה הראתה שבית המשפט משתדל כמה שפחות להתערב ולא להיות צנזור של סרטים כתבות וכו'".