לוד: פסיפסים עתיקים וחייל אבוד

האם חייל שנעדר מזה עשרות עדיין חי בשכם? איזה פסיפסים נחשפו בלוד? בכנס לוד השתלבו סיפורים על עברה של העיר במציאות העכשווית.

שמעון כהן , ל' בסיון תשע"ט

כנס לוד
כנס לוד
צילום: אמיתי קרני

בלוד התקיים אתמול כנס קהילה ומורשת ובו דנו המשתתפים בעברה ההיסטורי הארכיאולוגי של העיר לצד המציאות העכשווית והמורכבת שבה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יו"ר מרכז הסיור והלימוד 'בשבילוד', יאיר ליברמן, מיוזמי האירוע שסיפר וסיכם.

בדבריו מספר ליברמן על הממצאים הארכיאולוגיים המרתקים שנחשפו בעיר לוד הנחשבת לאחת העתיקות שבערי תבל. ייחודה של העיר, מסביר ליברמן, נובע מהיותה ממוקמת בלב רשת דרכים המובילה לערים רבות אחרות. כך היה לפני 1800 שנים וכך גם היום.

העיר העתיקה לוד מוזכרת בפסיפסים והיוותה מוקד מסחרי ובליבה קרדו שמשך אליו סוחרים ומבקרים רבים. "הממצא הפיזי המרשים ביותר הוא מהתקופה הרומית, הפסיפס המרשים והגדול ביותר מסוגו בארץ ישראל שמשתרע על פני 180 מטרים רבועים ובו ציורים ומראות שלקוחים מעבר לים. זה מעיד על וילה של אדם עשיר מאוד כשמסביב לפסיפס יש קריית פסיפסים שמלמדת על שכונת עשירים".

ליברמן מזכיר בדבריו כי גם בממצאים הכתובים ניתן ללמוד לא מעט על עברה המפואר של העיר שכללה בתוכה חכמים, עשירים, רופאים ותגרים רבים המאפיינים עיר מחוז. "הפסיפס הגדול הראשון שנמצא בלוד הוצא ממקומו בשנת 2012 לערך ועבר בתצוגות ברחבי העולם והיום ממתינים לשובו במוזיאון רוקפלר.

בדבריו מזכיר ליברמן את הגילויים שנחשפו עם החפירות להקמת תשתית כבישים עירונית, חפירות שחשפו פסיפסים וכלי אבן המעידים על התיישבות יהודית, זו המוזכרת לא מעט במקורות היהודיים מתקופת המשנה.

היותה של לוד עיר בנויה, ברובה בצפיפות, מונע אפשרות להמשיך לחפור ולחשוף ממצאי עבר. בדבריו מעיר ליברמן כי הציפיה הגדולה ביותר היא לחשיפתה של חומת העיר, זו המוזכרת במשנה במסכת מגילה כסיבה להגדרתה של לוד כעיר מוקפת חומה. לפי שעה ניתן רק לשרטט את קוויה המשוערים של החומה בקווים כלליים, אך קשה לדייק את מיקומה.

בין ההרצאות שלכדו את תשומת הלב בכנס הייתה הרצאתו של נציג יחידת אית"ן, היחידה הצה"לית לאיתור נעדרים. "הוא סיפר סיפור שהוא סמל למדינת ישראל על טוראי מיכאל כהן שנעלם במהלך קרבות מבצע דני לכיבוש לוד. הייתה לכמה שעות ירידת מתח שהופרה בהפגזה של שריונית ירדנית. חמישה חיילים קפצו לתעלה מימין, אחד, טוראי מיכאל כהן, נכנס לבתים משמאל ונעלם. רק אחרי 45 שנה קיבלה את התיק יחידת אית"ן, ואז, אחרי כל כך הרבה שנים מתחילים לתחקר איך נראו האנשים, מי הגיע לבית חולים ויוצאים למסע בלתי יאומן לישובים ערביים, בהם גם שכם, בניסיון לאתר אנשים מפזורת לוד שהתמקמו עם השנים בערים אחרות. אנשי היחידה גבו עדויות עד שמצאו גברת אחת שמתארת שהגיע אליה חייל יהודי שפורק את הנשק ומוריד את המדים ומשתלב בקהל הפליטים שיוצא לכיוון מזרח. נחשפו עדויות נוספות שהביאו את יחידת אית"ן למחשבה שאולי זר בלונדיני שנמצא ומסתובב באחד הכפרים הוא מיכאל כהן שלקה בהלם קרב והצטרף לתנועה מזרחה. לפי שעה כיוון החקירה הזה לא מוצא עד תום והיחידה פועלת בנושא, אבל הסיפור שמדינת ישראל לא עוזבת חייל שנעלם גם אחרי 45 שנה הוא המקום שבו סיפורים אישיים הופכים לסמלים".

ליברמן מבהיר כי לפי שעה אין בידי אנשי אית"ן עדויות לכך שאכן החייל מת ומשום כך נבחנים גם בימים אלה כיוונים אחרים כולל היעלמות מסוג זה.

המושב האחרון בכנס הפגיש שניים מילידי העיר הוותיקים, העיתונאי יעקב ברדוגו שישב לראיון אישי עם המשורר ארז ביטון. "המפגש של שני האנשים הללו עם סוגיות של שנות ילדותם העלו גם נושאים חברתיים שבהם אנחנו מתעסקים עד היום, שוויון הזדמנויות, יחס המדינה, הממסד והחברה למורשת שלא נמצאת במרכז האתוס של החברה המובילה את המדינה ועוד. ארז ביטון קרא מספר שירים שצומחים על רקע הכאב והדבר התלווה גם לסיפורים צבעוניים מההווי הלודאי".