ד"ר בועז שחם
ד"ר בועז שחםצילום: עצמי

קורה לכם שביום אחד אתם מקבלים הודעה ממד"א עם הנחיות חירום כיצד לנהוג במקרה של הכשת נחש, קוראים פוסט מבהיל בפייסבוק על נחש שנמצא בדירה עירונית ובערב צופים בכתבה על נחשים שמוצאים מחסה בקרביהן של מכוניות? יש לכך סיבה טובה, תרתי משמע. מתברר שהשנה הנוכחית, שלוותה בגשמי ברכה, הביאה עמה בין השאר גם גידול במצאי הנחשים.

"השנה יש עלייה במספר ההכשות. זו כנראה תוצאה של החורף הגשום, שבעקבותיו גדלה הרבה צמחייה שמספקת מזון לחרקים ומכרסמים, שהם מזונם של הנחשים", מסביר לוכד הנחשים עמית אלמוג, "גם גלי החום שהיו אחרי החורף תרמו לריבוי הנחשים".

לאדם הפשוט שלא בדיוק מתעניין בזני נחשים, כל תנועה מפותלת של קשקשים תגרום במקרה הטוב לפעימות לב מוגברות, זיעה קרה וקריאה בהולה ללוכד הנחשים, ובמקרה הפחות טוב זה ייגמר בהכשה או בהריגת הנחש. אבל העובדות הן שלא כל הנחשים שאנו פוגשים בהם הם ארסיים. פרט לכך, הנחשים אף נצרכים לאדם בתפקידם כאוכלי עכברים, נברנים, עכברושים ועוד מיני מכרסמים שפוגעים בחקלאות, בתשתיות החשמל, במחסני תבואה ועוד.

בארץ קיימים תשעה סוגי נחשים ארסיים, הנפוצים מביניהם הם האפעה ובעיקר הצפע, שנצפה יותר ויותר במקומות יישוב. "ככל שעובר הזמן, רואים שיש יותר צפעים שנכנסים ליישובים", אומר אלמוג, "המחקרים מראים שהצפעים נמשכים יותר ויותר לתוך יישובים עירוניים".

הצפעים לא ביישנים

אחד האמונים על המחקר בתחום הוא ד"ר בועז שחם, דוקטור לאקולוגיה וזואולוגיה, שגילה יחד עם עמיתו רועי טלבי, דוקטורנט בחוג לביולוגיה אבולוציונית סביבתית באוניברסיטת חיפה, שצפעים בטבע נמצאים באחוז נמוך מאוד לעומת הנוכחות שלהם בשטחים שאליהם יד האדם מגעת, כמו שטחים חקלאיים, מפעלים, מחסנים ומקומות יישוב.

"צפעים אף פעם לא היו ביישנים בהקשר של יישובים, שטחי חקלאות ואזורים שיש בהם פעילות אנושית", אומר ד"ר שחם. הוא מסביר זאת בכך ש"בני האדם מביאים איתם לכל מקום בעולם עכברים וחולדות, אוכל שמאוד אהוב על הרבה נחשים, ביניהם הצפע. אנחנו כביכול מביאים את זה על עצמנו, כי אנחנו נותנים לעכברים ולחולדות ללוות אותנו בכך שאנחנו מספקים להם מקורות מזון כמו ערימות של גזם שלא מפנים, חצרות וגרוטאות, מחסנים שלא מתוחזקים כמו שצריך. כל אלה נותנים מחסה וגם פרנסה למכרסמים, ומכיוון שהמכרסמים הם הפרנסה של חלק מהנחשים - זה נותן גם להם פרנסה וגם מחסה. הם יכולים להסתתר בין עכבר לעכבר ובין ארוחה לארוחה. הנחשים מועילים לנו בכך שהם אויבים טבעיים של הרבה מאוד יצורים שאנחנו מחשיבים למזיקים. זה מין חד גדיא כזה, לא צריך להתעסק עם חומרי הדברה ומלכודות כי בא מישהו ובאופן טבעי מחסל לך את המטרד".

שחם מודה שיש גם צד שני לאידיליית הנחשים: "כמובן, כשמדובר בנחשים ארסיים כמו צפע, רוב האנשים לא מוכנים להתעלם מהסכנה הפוטנציאלית של הארס. זה לא מספיק טוב שזו חיה שמבחינה ביולוגית היא מדבירה מאוד יעילה. הם לא רוצים צפע בחצר או בבית, ומבחינתם הם צודקים".

עם זאת, שחם מדגיש כי "סטטיסטית הסכנה שנשקפת מהם קטנה מאוד, ואם נתקלים בנחש צריך לעשות חצי צעד אחורה ולתת לו להימלט או לקרוא ללוכד נחשים. בגדול לא צריך להיכנס להיסטריה".

למה יש יותר צפעים במקומות יישוב?

"אנחנו חושדים שהצפע מקבל יתרון בסביבת האדם בגלל שלבני האדם יש נטייה להרוג כל נחש שהם פוגשים, בלי קשר לזהות שלו. ואז מה שקורה בהסתברות מאוד גבוהה הוא שהם הורגים נחשים לא ארסיים".

התאוריה של שחם וטלבי פשוטה: בני האדם פוגשים נחשים בדרך כלל בשעות היום, שהן לא שעות הפעילות הקלאסיות של הצפע (למעט אם נפריע לו בעבודות בנייה, חשיפת מקום המסתור שלו או בעונות המעבר והרבייה שלו, אז הוא פעיל גם ביום). לרוב הוא פעיל בעיקר בלילה, מה שמגביר את הסיכויים שהנחש שאנו נתקלים בו בשעות היום לא יהיה צפע. בפועל האדם הורג את הנחשים הלא מזיקים, ומפנה מקום לצפעים.

"זה גול עצמי שבני האדם מכניסים לעצמם. אין מספיק מודעות. יש עוד ארבעה או חמישה מינים בולטים של נחשים באזור המרכז והצפון, שאם הורגים אותם באופן אקראי - בעצם מסירים לצפע את המגבלה שהייתה לו קודם, שהתחרו בו וטרפו אותו, ועכשיו הוא יכול להרים את הראש".

אויב מושבע נוסף של הצפע הוא זעמן המטבעות, שדומה מאוד לצפע אך אינו ארסי, וגם אותו אפשר להרוג בטעות ולפנות עוד מקום לצפע הארסי. "זה כמו הציור של 'מצא את ההבדלים'. למי שלא מכיר בדרך כלל מאוד קשה לאתר את ההבדלים, זה מאוד מבלבל. זעמן המטבעות אוהב לאכול עכברים וחולדות, ולפעמים גם צפעים פה ושם".

מקרה מוות אחד ב-30 שנה

אז למה בני האדם כל כך מפחדים מנחשים? כנראה משום שהשפעת הארס שלהם יכולה להיות קטלנית, וכשהם תוקפים את קורבנם הם מהירים ובלתי צפויים. אבל מתברר שנחשים אינם תוקפים בלי סיבה.

מקרי ההכשה מתחילים באביב ונמשכים עד תחילת הסתיו, ממרץ עד ספטמבר. אלו רוב המקרים, אבל יכולים להיות חריגים. למשל, הפרעה לנחש בתרדמת חורף שמתחבא מאחורי ערימת קרשים יכולה לגרום לו לתקוף.

"נחש צפע לא תוקף חיות גדולות, ביניהן האדם. הוא תוקף את הטרף שלו, או כשהוא נבהל באופן פתאומי", מסביר ד"ר קובי אסף, מנהל המחלקה לרפואה דחופה בהדסה עין כרם ומומחה ברפואה דחופה ופנימית. "אם הולכים על דשא ועשב ברגליים יחפות או בסנדלים ודורכים עליו, או מרימים אבן - אז הנחש תוקף. מנחשים שאינם ארסיים לא נשקפת סכנה גם אם הם נושכים, אבל צריך להיות בטוחים שהם לא ארסיים".

כדי להיות בטוחים שהנחש שהכיש אינו ארסי, יש לנקוט כמה פעולות. ראשית, מומלץ ללכוד את הנחש או לצלם אותו, כדי שיהיה לצוות הרפואי מידע ברור יותר לגבי סוג הנחש, ולא רק על פי תיאור. "ישנם מקרים שבהם אנחנו לא יודעים במה דברים אמורים, ואז רק לפי התיאור של האדם שהוכש והבדיקה שאנחנו עושים לו, אנחנו יכולים לדעת מה הכיש אותו. לפעמים זה רק ניחוש".

יש מה לעשות כשלא מזהים את הנחש?

"מבצעים הערכת מצב לפי התמונה הקלינית, לפי הסביבה שבה הוא נמצא. למשל, אם מישהו הוכש בלול באזור קיבוץ נתיב הל"ה, אז אין סיכוי שזה יהיה אפעה, כי אין אפעה באזור הזה. לעומת זאת, אם אדם הוכש באזור יריחו, זה יכול להיות צפע או אפעה. כאן יש בדיקת מעבדה של פיברינוגן שעוזרת לנו מאוד להבדיל בין צפע לאפעה".

לאחר זיהוי הנחש וההחלטה אם הוא ארסי או לא, בודקים האם הוזרקה כמות משמעותית של ארס. מתברר שבכ-25 אחוזים מההכשות של נחשים ארסיים מדובר בהכשה יבשה, כלומר הנחש מכיש אך לא מזריק ארס, מכל מיני סיבות.

"כל הבדיקות הללו נעשות יחד ובמקביל תוך התייחסות לחולה. כי חולה יכול לבוא עם סימני הכשה ביד בלבד, או עם סימני הכשה ויד נפוחה, או שאפילו יהיה שרוי בשוק, ואז כמובן כל ההתייחסות והטיפול הם שונים, ובהתאם לדחיפות ולעוצמת ההשפעה של הארס".

ארס נחשי הצפע בארץ מורכב משלושה מרכיבים שגורמים לנזקים. המרכיב הראשון גורם להרחבת כלי דם ועלול לגרום לירידת לחץ דם פתאומי ולבצקת, שהחמורה בהם היא בצקת בכלי הנשימה, שעלולה לגרום לחנק ולמוות בתוך זמן קצר. המרכיב השני תוקף ומפרק תאי דם אדומים וגורם לשיבוש מנגנון קרישת הדם וכלי הדם. המרכיב השלישי גורם לפעולות פירוק של רקמות ואנזימים, כמו במערכת העיכול. הנחש מזריק את האנזימים לתוך הקורבן שלו, והם מפרקים את הקורבן מבפנים וגורמים לנמק של רקמות. כל אלו הם רכיבי הארס של צפעים, אך לנחשים אחרים ישנו ארס המכיל רכיבים שונים. כך למשל לשרף עין גדי (צפעון שחור), שלארס שלו לא קיים נסיוב לטיפול נגדי.

כיצד אתם מטפלים במי שמוכש על ידי שרף עין גדי?

"נותנים טיפול תומך ובדרך כלל הוא עוזר. ב-30 השנים האחרונות היה מקרה מוות אחד בגלל שרף עין גדי. שם זה קרה כי מההתחלה הייתה התייחסות לא נכונה לנחש על ידי המוכש עצמו, שהיה לוכד נחשים. הוא הגיע כדי ללכוד את הנחש, ומכיוון שידע שאף אחד לא מת מנשיכת הנחש, אז כשהנחש הכיש אותו הוא חשב שזה לא מסוכן. הזמינו אמבולנס, אבל בסיכומו של דבר לצערנו הוא לא החזיק מעמד. בדרך כלל אין בעיה, כי אנחנו יודעים לטפל בתופעות שנגרמות מהארס".

איך מטפלים?

"הטיפול מבוסס על כמה דברים: טיפול באזור ההכשה, וטיפול תומך בהקשר למצב המוכש. אם הוא נכנס למשל לשוק בגלל ההיסטמין, אז הוא מקבל נוגד היסטמין ואדרנלין, נוזלים וכו'. הטיפול התומך הוא תומך במצב, הוא לא מטפל בבעיה עצמה אלא בתסמינים".

הטיפול בהכשה עצמה הוא באמצעות מתן נסיוב, שמכיל נוגדנים נגד הארס. אבל לעיתים, גם אם מזהים את הנחש והנסיוב קיים, לא תמיד נותנים אותו למטופל.

"אם ההכשה קלה ויש רק קצת נפיחות אנחנו לא נותנים נסיוב, משני טעמים. ראשית, הנסיוב הוא חלבון זר שלא מפיקים אותו מהגוף, ולכן הוא עצמו עלול לגרום לתגובת רגישות וירידת לחץ דם ומצב של שוק אצל המקבל. שנית, אם הוא ניתן שלא לצורך ובעתיד האדם יוכש שוב על ידי נחש, הסיכוי שהוא יגיב תגובת רגישות לארס תהיה גדולה יותר. לכן משתי הסיבות הללו מעדיפים לא לתת, אלא אם צריך כמובן".

ד"ר אסף הוא אומנם רופא במקצועו, אך יש לו גם אהבה מיוחדת לנושא הנחשים וידע בתחום. "בכל מקרה של הכשה, מצלצלים אליי ומודיעים לי גם אם אני לא בבית החולים. אני מדבר עם הרופאים, בודק ומתרשם, ואם צריך אני מגיע לבית החולים כמובן".

אז מה צריך לעשות אם הוכשנו על ידי נחש?

"חשוב לא לזוז כדי שהארס לא יתפשט. כמובן שאם אנחנו בגפנו צריך לנוע ולהזעיק עזרה ולהתפנות לבית החולים הקרוב, ולא לשכוח לצלם את הנחש או לנסות לשנן את מראהו, כדי שהצוות הרפואי יוכל לתת את הטיפול המתאים ביותר".

סוסי VIP

בארץ קיימים שני סוגי נסיוב שמופקים מהנחשים הארסיים הנפוצים ביותר בארץ, צפע ואפעה, שמעורבים ברוב מקרי ההכשה.

"לשאר הנחשים אין נסיוב מכיוון שנדיר שיש הכשות מהם", אומר לוכד הנחשים עמית אלמוג. "למשל שרף עין גדי, הארס שלו יותר מסוכן משל הצפע ונחשב לאחד מהעשרה המסוכנים בעולם, אך נדיר לראות אותו. אני לדוגמה אף פעם לא פגשתי בו".

אם הוא כל כך מסוכן, למה אין נסיוב שלו?

"כי זה עניין כלכלי. מייצרים נסיוב רק לפי כמות ההכשות. אם יש הרבה הכשות, אז מייצרים נסיוב. לאפעה וגם לצפע יש הרבה הכשות, לכן מייצרים את הנסיוב שלהם".

כל מי שראה מערבון בחייו יודע שהחיה שנבהלת יותר מכול מהזוחל המכיש הוא הסוס. לכן דווקא החיה האצילית יודעת ויכולה לפתח נוגדנים חזקים, המהווים חלק עיקרי בייצור נסיוב נחשים.

כדי להפיק את הנסיוב יש לחלוב תחילה את הארס הרצוי מהנחש בחוות נחשים ייעודית. לאחר הוצאת הארס הוא עובר הקפאה עמוקה של יום-יומיים ומועבר למעבדה פרמצבטית, שם הוא מקבל עוד טיפול כדי שיהיה מוכן להזרקה לסוסים.

ההזרקה לסוסים נעשית בשני שלבים. בתחילה הסוס עובר שלב של בנייה שאורך כשנה וחצי. "בוחרים בסוס צעיר ובריא שעובר את כל הקריטריונים הרפואיים, ולאט לאט חושפים אותו לאנטיגן עד שהסוס מגיע למצב שיש לו רמת נוגדנים מאוד גבוהה", מסבירה אורית כהן, וטרינרית בחוות הסוסים שבה לוקחים חלק בהפקת הנסיוב. "לאחר שהסוס מגיע לרמת נוגדנים גבוהה, מגיעים לשלב השני של חיסוני דחף שנעשים בין פעמיים לשלוש בשנה".

לאחר שהסוס מקבל חיסונים, שואבים ממנו דם ומעבירים אותו למעבדות, שם הדם עובר תהליך הפרדה שבסופו נוצר הנסיוב שאותו מזריקים לבני האדם הזקוקים לו.

בחוות הסוסים ישנם תשעה סוסים בריאים שמוענק להם טיפול VIP. "הסוסים מקבלים תזונה מוקפדת מאוד עם איכות חציר הכי גבוהה שיש ותערובת מיובאת מחו"ל שעומדת בכל התקנים. הריפוד נקי מאוד ולא מכיל רעלים. כל מה שהסוס נוגע בו או מכניס לתוכו חייב להיות נקי, כי בסוף הדם שלו נכנס לדם שלנו. יש נהלים מאוד קפדניים. הסוס אוכל לכאורה מה שסוסים אחרים אוכלים בחוות אחרות, אבל באיכות הכי גבוהה שיש. מבוקר, מפוקח ובכמויות מדויקות. לא מציקים לסוסים ולא רוכבים עליהם. יש להם דונמים שלמים של מרעה שם הם חופשיים כל יום, ויש להם גם תאים".

תהליך ייצור הנסיוב אינו חדש, וכבר בשנות השישים פיתחו את ייצורו, מספרת כהן. "תיאורטית לא חייבים לייצר את הנסיוב דווקא מסוסים, אפשר גם מחיות אחרות, ג'ירפה למשל. אבל בגלל שסוס הוא חיה גדולה שקל להחזיק אותה והנוגדנים שלו מתאימים לבני אדם, הוחלט שכל התהליך יתבצע בסוסים".

במהלך השנה של הבנייה יש לסוס תסמינים מיוחדים?

"לא רואים שום דבר. יש אי נעימות קלה, כמו כשאנחנו מקבלים חיסון, ותגובה מקומית במקום של הזריקה, אבל כלפי חוץ אין שום הבדל בין סוס מחוסן ובין סוס שאינו מחוסן. הסוסים נמצאים במעקב רפואי תמידי וכל דבר קטן מתועד. מנת דם שנלקחת מהסוס היא כמו שלוקחים מבן אדם. זה לא פוגע לו בבריאות והוא אחר כך ממשיך להתהלך, לאכול, לשתות ולרוץ כרגיל".

נתקלת לאחרונה בנחשים יותר מהרגיל?

"כן, יש המונים. רואים בהחלט את ההבדל. הנחש הוא חיה מוגנת, ולמרות שאני יודעת כמה הם מסוכנים, אני נגד להרוג אותם. יש היגיון רב בשמירה על האיזון בטבע. שמעתי על יישוב שהחליטו שנמאס להם מהנחשים, ובניגוד לחוק עשו הדברה נגד נחשים. כעבור זמן מאוד קצר הייתה להם מכת חולדות מטורפת, וזה היה נורא ואיום. פתאום הם הבינו מה הם עשו. יש איזון בטבע ואנחנו חיים פה יחד עם חיות אחרות. צריכים להיזהר, אבל מאידך לכבד".