לוחופש - סיפור לילדים

ישבתי מול הלוחופש ששרטטתי בעמל רב, ונשכתי את קצה העיפרון בריכוז.

אסתי רמתי , א' בתמוז תשע"ט

לא תמיד הכל מצליח אבל בסוף דברים מסתדרים
לא תמיד הכל מצליח אבל בסוף דברים מסתדרים
איור: עדי דוד

מה עוד כדאי לי לשים בי' בתמוז? יצירה בעיסת נייר, אפיית פיתות או מחפשים את המטמון? הלוחופש שלי היה כמעט מלא, ועשרות פעילויות הצטופפו בריבועים הקטנים, מבשרות לי על חופש גדול מנוצל היטב. ים, בריכה, פעולות בסניף ומחנה קיץ, צביעת החדר, בוקר משחקי קופסה. השנה אין מצב שאני מגיעה לסוף החופש עם הרגשה שבזבזתי את הזמן!

עדיין התלבטתי בין היצירה לפיתות, אז החלטתי לקחת בינתיים טושים זרחניים ולקשט את הבריסטול הגדול. פתחתי את הארון ו... "אה! מי את?!"

הילדה שעמדה מולי חייכה אליי, דחפה אותי בקלילות הצידה ויצאה החוצה אל החדר. "אל תגידי שאת לא מכירה אותי..." היא אמרה תוך ניעור חול מהסנדלים שלה, "מה, לא הסתכלת במראה בזמן האחרון?"

"את... אני!" גמגמתי. "אבל... אבל איך זה יכול להיות?!"

"אני את בעוד חודשיים, ליתר דיוק", אמרה הילדה, והתיישבה על הכיסא שלי. "אני יותר גדולה ממך, אז קצת כבוד, בבקשה. והאמת היא שאין לי מושג איך הגעתי לפה. רגע אחד הייתי בדרך הביתה מהים - בפעם האחרונה העונה - ורגע אחרי זה מצאתי את עצמי בתוך הארון שלנו. באמת מוזר. טוב, לא משנה".

היא - כלומר אני - הסתכלה על הלוחופש, ופרצה בצחוק עליז. "איזה קטע!" היא אמרה.

"מה קטע? אני עובדת על הדבר הזה כבר שבועיים!" אמרתי לה בקול נעלב. "את יודעת כמה מחשבה הקדשתי לזה?!"

"ברור שאני יודעת. גם אני עבדתי על זה", היא אמרה. "אני רק צוחקת כשאני נזכרת איך הדברים הסתדרו בסוף... נניח היום-בישול, כאן, בה' תמוז? היה זוועה. הפיתות עם הזעתר שניסינו להכין יצאו נוראיות, העוגיות נשרפו וקצף הביצים שהיינו צריכים בשביל המוס שוקולד לא הסכים להתקצף. בסוף אמא הזמינה פיצה".

"טוב", אמרתי, "לא נורא. אי אפשר לצפות שהכול תמיד יצליח... אבל תראי איזה יופי ניצלנו את הזמן!"

אני של עוד חודשיים כאילו לא שמעה אותי. "הספר הזה?" היא אמרה, והצביעה על י"א באב, "את יכולה לוותר עליו בשקט. משעמם כמו לא יודעת מה. אבל דווקא הסרט שראינו שבוע אחר כך היה ממש מוצלח! במיוחד הקטע בסוף, כשהנסיכה מצליחה לרדת מהמגדל בסנפלינג ו..."

"היי, תפסיקי!" קראתי, "את עושה לי ספוילרים!"

"צודקת", התנצלתי לעצמי, "אבל באמת, תקשיבי. בתחילת החופש התאמצנו ממש לעשות הכול, לקום מוקדם ולא להפסיד אף פעילות, אבל בהמשך זה כבר היה מעייף! אז התחלנו לישון קצת יותר מאוחר, ונמרחנו קצת יותר מול המחשב וגם סתם התבטלנו..."

"אוי!" אמרתי בצער, "לא בא לי לבזבז את החופש!"

"אבל זה לא בהכרח נקרא לבזבז את החופש", ענתה אני מהעתיד. "הלוחופש הזה סבבה והכול, אבל לא כדאי להתעצבן אם לא הכול ילך בדיוק כמו בתכנון. או לפחות אל תתעצבני כמו שאני התעצבנתי... כי גיליתי שגם לנוח ולהסתלבט קצת פה ושם זה חשוב. ברור שלא יותר מדי, אבל כל הקטע של לדחוס פעילויות לתוך כל דקה פנויה היה מוגזם. בכל מקרה", היא אמרה, וחייכה חיוך גדול, "מה שחשוב זה שהיה לנו אחלה חופש. באמת. ועכשיו נראה לי שכדאי שאני אבדוק אם הארון הזה דו-כיווני".

"מה, את כבר הולכת?" אמרתי.

"כן, מחר אני מתחילה ללמוד..." היא אמרה בפנים מבואסות, "ועוד לא עשיתי את חוברות העבודה... יאללה, שיהיה לך חופש נעים! לי כבר היה..." והיא נעלמה בתוך הארון.