ליברמן עיוות

מסע ההסתה של אביגדור ליברמן נגד הציבור החרדי והדתי הוא לא יותר מליבוי שנאה ציני לצרכים אלקטורליים. טורו השבועי של עמנואל שילה.

עמנואל שילה , א' בתמוז תשע"ט | עודכן: 13:23

אביגדור ליברמן
אביגדור ליברמן
צילום: גלעד קוולרצ'יק

1

נעלבתם מההתקפה הבוטה של אביגדור ליברמן נגד הציונות הדתית? כאב לכם שכינו את המכינות הקדם-צבאיות הדתיות "פלנגות" או "מיליציות"? אל תיקחו את זה קשה.

ליברמן לא באמת מאמין במה שהוא אמר. הוא לא שונא את הציונות הדתית, אפילו לא את החרד"לים והסמוטריצ'ים, והוא לא חושב שהם סכנה למדינה או לחברה. מדובר בסך הכול בשנאה מעושה (ומאוסה), בשיסוי לצרכים אלקטורליים. פעם אלה היו הערבים, אתמול החרדים, והיום הגיע זמנכם לשמש בתפקיד הקורבן התורן של הפוליטיקאי הציני והמתוחכם הזה.

2

אביגדור ליברמן הוא מצד אחד מהפוליטיקאים הכי מוכשרים בישראל, ומצד שני מהפוליטיקאים הכי כושלים. בהיבט של גיוס תמיכה אלקטורלית וצבירת כוח פוליטי, הוא מוכיח יכולת גבוהה וכושר הישרדות והסתגלות נדירים. אבל בכל מה שנוגע לשימוש בכוחו הפוליטי כדי לקדם מהלכים ולהטביע חותם, ליברמן ייזכר בעיקר כמי שמילה שלו היא מילה - כלומר היא נשארת רק מילה מדוברת, כי לכלל מעשה היא בדרך כלל לא מגיעה. אין הרבה הישגים ביצועיים ממשיים שהוא הצליח לרשום לזכותו במהלך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו ובמגוון התפקידים המיניסטריאליים שבהם כיהן. תשאלו את איסמעיל הנייה, שהיה אמור להיות מחוסל 48 שעות לאחר כניסתו של ליברמן למשרד הביטחון. תשאלו את אלאור אזריה, שליברמן היה תומך נלהב שלו כחבר כנסת מהאופוזיציה, אבל לאחר שקיבל לידיו את תיק הביטחון ואת היכולת לפעול עשה למענו מעט מאוד.

בעשרים השנים שחלפו מאז שהקים את מפלגת 'ישראל ביתנו' בראשותו, ליברמן מנווט במיומנות את ספינתו ומזגזג בין הגופים שצפים במימי הביצה הפוליטית. בדרך כלל הוא רץ לבד, לפעמים הוא חובר למפלגות נוספות. את הח"כים בסיעתו הוא ממנה או מדיח באבחת החלטה של שליט טוטליטרי, בלי צורך להסביר או לתת דין וחשבון לאיש. בשיא הצלחתו האלקטורלית הוא הגיע ללא פחות מ-15 מנדטים. אבל בניגוד לרבים מהמטאורים שזהרו וכבו בשמי הפוליטיקה הישראלית – ליברמן יודע להישאר על הגלגל גם כשמפלגתו מצטמקת.

את עמדותיו ומסריו הוא מעדכן מפעם לפעם בהתאם לצרכיו הפוליטיים והאלקטורליים. הוא אמר לא פעם על עצמו שמימין לו יש רק קיר. אבל זה לא הפריע לו, למשל, לחבור דווקא לממשלת אולמרט ולייצב אותה במצבה הרעוע אחרי מלחמת לבנון השנייה. בדרך כלל הוא משתייך לגוש הימין, פעם כימין רך ופרגמטי ופעם כימין קשה ומיליטנטי. אבל במהלכיו האחרונים הוא מיקם את עצמו באמצע, בין הגושים. יום אחד הוא בן בריתם של החרדים, ולמחרת הוא יריבם הבוטה ביותר.

3

את הקדנציה הקודמת, שבה זכה רק בשישה מנדטים שבהמשך הצטמקו לחמישה, הוא פתח באופוזיציה, המשיך בקואליציה וסיים שוב באופוזיציה. למרות היותו שותף טבעי לקואליציית נתניהו, הוא התעקש בהתחלה להישאר בחוץ. התמרון הפוליטי הזה נגמר בהישג חסר תקדים – תיק הביטחון, שלראשונה בתולדות המדינה ניתן לראש סיעה קטנה בת חמישה ח"כים בלבד. שיא חדש בצבירת כוח פוליטי, שכרגיל נוצל כדי לעשות מעט מאוד.

בתפקידו כשר הביטחון, כמו ברוב תפקידיו הקודמים, ליברמן לא בלט ולא הטביע חותם. מי שציפה שהוא יוביל את מערכת הביטחון לקו תקיף מול אויבי ישראל, גילה שגם הוא כקודמיו מעדיף להתיישר עם הקו המכיל והמתגונן של הרמטכ"ל גדי איזנקוט. בשנתיים וחצי שבהן כיהן כשר הביטחון הוא זכה לשפע מחמאות תקשורתיות, אבל עם התקרב הבחירות לכנסת ה-21 הוא נוכח לדעת שעם מחמאות בתקשורת על מתינות לא הולכים למכולת ולא מביאים מנדטים. אז ליברמן פרש בטריקת דלת ממשרד הביטחון ומהקואליציה, תוך שהוא מאשים את נתניהו ברכיכות כלפי החמאס - מדיניות שהוא עצמו היה שותף מלא לה.

אין ספק שעם מעט גמישות המחלוקת מול החרדים על חוק הגיוס ניתנת לפתרון, אבל ליברמן בחר להתעקש על קוצו של יו"ד ולהגיע לעימות, גם כאן מתוך שיקולים אלקטורליים. ליברמן הממולח הבחין בכך שהשותפות החדשה של יאיר לפיד עם בני גנץ מיתנה את המסרים האנטי-חרדיים של יש עתיד. הוא זיהה שאין כעת במערכת הפוליטית מי שיבטא שנאת חרדים גלויה ובוטה, והחליט לאמץ לעצמו את המסר ואת האלקטורט המובטח שהוא מניב. שום דבר מהותי לא עומד מאחורי שנאת החרדים החדשה של מי שאך לפני שנה ידע לשתף איתם פעולה בבחירות לעיריית ירושלים. מדובר במהלך ציני לחלוטין, שמשתמש בשנאת האחר והשונה לצרכים אלקטורליים.

בעבר ליברמן השתמש לצרכיו האלקטורליים בשנאת הערבים, כשרץ לכנסת ה-18 תחת הסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות". זו הייתה כמובן רק סיסמת בחירות. לאחר שקיבל 15 מנדטים והפך לשותף הקואליציוני הבכיר, הוא עשה מעט מאוד כדי להפוך את ערביי ישראל לאזרחים נאמנים. במקום לעסוק במימוש הבטחת הבחירות המרכזית שלו, הוא העדיף להתמנות לשר החוץ. עכשיו הגיע הזמן מבחינתו לממש את ההון הפוליטי הטמון בשנאת החרדים.

4

וכדי שלא יהיה משעמם, הוא מוסיף לקלחת הרותחת משנאת החרדים גם מעט תבלין של שנאת חרד"לים, והתגוללות על כל הציונית הדתית שכביכול נשלטת על ידם. ליברמן יודע היטב ששום סכנה לא נשקפת למדינת ישראל לא מבוגרי המכינות הקדם-צבאיות ולא מרבניהן. מבחן הנאמנות לצבא מול הנאמנות לרב, שלדבריו הוא העמיד בו את חניכי המכינות הדתיות, הוא לא יותר מעלילה בזויה. איזה פלנגות ואיזה מיליציות. אפשר לחשוב שבוגרי המכינות הקדם-צבאיות מאוגדים ביחידות הומוגניות, שמונהגות צבאית ופוליטית בידי רבנים שקובעים את משימותיהן. כאילו שיש כאן יחידות שלמות בצה"ל שנאמנות אישית לרבני המכינות ולא למערכת הצבאית. יום אחד הרבנים עוד יורו לפלנגות שלהם להשתלט על הכנסת ולהקים כאן מדינת הלכה. אם אתם לא מאמינים שהחשש הזה מדיר שינה מעיניו של יו"ר ישראל ביתנו, כנראה שאתם קטני אמונה.

ליברמן יכול להשתלח, אבל עם ישראל יודע שהמכינות הקדם צבאיות הדתיות, כמו החילוניות שהוקמו בעקבותיהן, עושות עבודה נפלאה ומכשירות למען צה"ל את טובי חייליו ומפקדיו. לא במקרה ראש אם המכינות בעלי, שליברמן לא מפסיק להשתלח בה, זכה בפרס ישראל על מפעלו. בוגרי המכינות מתגייסים לתפקידים ולמשימות הקשים והמסוכנים ביותר, ועשרות מהם שילמו בגופם ואף בחייהם. אז למי קראת מיליציות, מר ליברמן, לעמנואל מורנו? להדר גולדין? לרועי קליין? לאלירז פרץ? אתה לא מתבייש? המטרה האלקטורלית מכשירה כל אמצעי בזוי?

התנגשות בין פקודה למצפון דתי איננה מובילה לפלנגות או למיליציות. במקרה הגרוע והנדיר היא תגרום לכך שחייל שומר הלכה לא יבצע פקודה שנוגדת את מצפונו הדתי. מפקד שנותן פקודה כזאת, חוכמת הפיקוד שלו דומה לזו של מי שיפקוד על חייל טבעוני לאכול בשר. מי שבעיניו מבחן הנאמנות של המפקד והחייל לא נמדד בהתנהגותו בעת קרב, אלא בנכונותו לעקור יישובים או לשמוע שירת נשים, מוכיח שהוא לא מבין דבר בביטחון ושלא הניצחון בקרב עומד לנגד עיניו.

5

אל תדאגו, ליברמן לא באמת כזה דוסופוב. הוא לא באמת סובל מחרדת דתיים. הוא אפילו הוכיח זאת כאשר דאג לפני כשנה וחצי למנות את תא"ל עופר וינטר למזכירו הצבאי, על אפו וחמתו של הרמטכ"ל הקודם איזנקוט, ובכך מנע את פרישתו מצה"ל.

תא"ל וינטר הוא מהקצינים הבכירים הבודדים בצה"ל שהוכיחו את עצמם בקרב. אבל קידומו נבלם בידי הרמטכ"ל הקודם, שהוכיח כי בעיניו יכולת מבצעית, עוז רוח וחתירה לניצחון אינן התכונות החשובות ביותר לקצין בכיר. וינטר סומן כבעייתי בעיני גורמים חילוניים לוחמניים, משום שבפקודת היום שכתב לחייליו במבצע צוק איתן הוא העז לכתוב, רחמנא ליצלן, שהמלחמה נעשית בשם אלוקי מערכות ישראל. אם ליברמן היה מאמין באמת שבוגרי המכינות הדתיות הם פוטנציאל למיליציות ופלנגות, הוא היה צריך להיות הראשון לתמוך בבלימת קידומו של הקצין הבכיר הקרבי המיומן, בוגר המכינה הקיצונית כביכול בעלי. הרי אם יום אחד יחליט ראש המכינה החרד"לניק לחולל הפיכה צבאית ולהקים מדינה הלכה, על מי הוא יטיל את המשימה אם לא על בכיר המפקדים מבין תלמידיו לשעבר? נשמע לכם מגוחך? אתם צודקים, וגם ליברמן מבין את זה מצוין.

ליברמן דאג להשאיר את תא"ל וינטר בצבא משום שהוא מעולם לא האמין בשטות הזאת. והרמטכ"ל החדש אביב כוכבי, שהולך ומתגלה כמי שבראש מעייניו עומד ערך הניצחון, ידע לעשות את הצעד הנוסף ולהחליט על מינויו של וינטר לתפקיד המבצעי החשוב של מפקד האוגדה הלוחמת עוצבת האש.

גם ליברמן יודע שמדובר במינוי מתבקש. הוא מרשה לעצמו להתבטא בחוסר אחריות ולהשתלח בבוגרי המכינות רק כדי לנצח בבחירות, אבל גם הוא יודע שעוד יותר חשוב לנצח במלחמה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com