1. בואו נדבר רגע על הקמפיין החדש "חייבים ראש דתי לאיחוד מפלגות הימין", שמובל מאז אתמול על ידי מכתב רבנים מאוד מרשים, וקונה לו, כך אני מתרשם, שביתה בלב חלקים מסוימים מהציבור.
ראשית שתי הערות קריטיות מאוד לענייננו:
הראשונה: עפר אני לרגליהם של הרבנים החתומים על המכתב. ועדיין, פוליטיקה היא לא בית המדרש. בסופו של דבר הפוליטיקה מוכרעת בידי הציבור ולכן יש מקום לדיון ציבורי בנושא. זה לא תחום שבו ברגע שיש אמירה רבנית ברורה הדיון הסתיים, לפחות במה שנוגע לעם-הארץ שכמוני.
מה עוד שלטעמי גם אין כאן אמירה רבנית ברורה. רשימת הרבנים החתומים על המכתב מרשימה מאוד, אבל כנגדם יש גם רבנים מרכזיים שבחרו לא לחתום עליו ולא להזדהות עם המסר באופן הזה.
השניה: קל לקחת את הדיון למקום הפרסונלי של כן איילת שקד או לא איילת שקד. הסיפור של שקד כולל כל מיני מרכיבים שמחייבים חשיבה, אבל זה לא הסיפור העקרוני. אז לרגע נניח בצד את הסוגיה האישית ונדון רק בהיבטים העקרוניים של השאלה.
2. משנת 99' לערך מלווים את אגף הימין המרכזי שמימין לליכוד פחות או יותר אותם שני גופים פוליטיים, המפד"ל-הבית היהודי והאיחוד הלאומי. לאורך כל השנים הללו היה ברור שאחד הגופים הללו הוא מפלגה דתית בהגדרתה הקלאסית, בעוד השני הוא מפלגה בעלת גוון מעורב, דתי וחילוני. המציאות הזו מעולם לא הפריעה, אגב, לשני הגופים הללו, להתאחד בעת הצורך גם לרשימה אחת.
ב-14 השנים הראשונות של התקופה הזו המפד"ל (ובהמשך הבית היהודי) היתה המפלגה הדתית, והאיחוד הלאומי היה המפלגה שבה התקיימה שותפות חילונית-דתית. בשש השנים האחרונות, אחרי שבפועל האיחוד הלאומי התפורר ונותרה ממנו תקומה, ומנגד בנט נבחר להנהגת הבית היהודי, חל במשחק הזה היפוך תפקידים. תקומה, שמכונה האיחוד הלאומי, היא מפלגה דתית בהצהרה, והבית היהודי - מפלגה פתוחה של שותפות דתית-חילונית.
3. שותפות כשמה כן היא, שותפות. העיקרון המשמעותי ביותר שלה הוא שאין אגף אחד בשותפות שמחזיק במונופול על השליטה והכוח. לפעמים צד אחד קצת יותר דומיננטי ולפעמים הצד השני, אבל לא נוצרת דומיננטיות קבועה לאגף אחד על פני השני. אם נוצרת דומיננטיות קבועה - זו לא שותפות, זו נספחות.
כבר שנים שישנם מעט חילונים, במספרים קטנים, שנספחים למפלגות הדתיות. קבוצה קטנה ולא באמת בעלת השפעה. אבל זו לא שותפות. כדי ליצור מקום שבו דתיים וחילונים יכולים להרגיש בית פוליטי צריכה להיווצר שותפות. וזאת, בין היתר משום שרובנו, למרות התדמית החושבת והרציונלית שאנחנו מנסים לעטות על עצמנו, מצביעים בראש ובראשונה מהבטן.
4. בבחירות האחרונות, לאחר פרישת בנט ושקד, "נגנב" למעשה הפרויקט של השותפות החילונית-דתית בימין מצמד הגופים של הימין הקלאסי שמימין לליכוד ועבר למפלגה חדשה, "הימין החדש". התוצאה היתה התבצרות של הבית היהודי והאיחוד הלאומי במרחב הדתי. למרות זאת, אגב, הרשימות הללו, בשותפותן יחד עם עוצמה יהודית, לא ביטאו את הזניחה הזו בשם המשותף שנתנו לעצמן "איחוד מפלגות הימין", שלא מעיד מצד עצמו על רשימה "דתית". בפועל, הפרויקט של הימין החדש שנראה בתחילת הדרך כמו "סטארט-אפ" מבטיח, סיים את הבחירות כסטארט-אפ פושט רגל.
כעת לאיחוד מפלגות הימין יש שתי אפשרויות:
אפשרות ראשונה היא לנסות לקחת אליו בחזרה את הפרויקט הזה של השותפות. אפשרות שניה היא לזנוח את הפרויקט הזה לטובת הימין החדש שמנסה לקום מעפר עקב ההזדמנות החריגה שנותן לו הפיזור המהיר של הכנסת ה-21.
5. זניחה של הפרויקט משמעותה בפועל ניתוק שלו מהימין החילוני, והותרת הבמה כולה לימין החדש, שבאופן כזה עשוי להתחזק עד לרמה של סיכון קיומו של איחוד מפלגות ימין.
לקיחה מחדש של האחריות על פרויקט השותפות משמעותה היא קודם כל להכיר בכך שמדובר בשותפות. בשותפות כזו אין שותף מנהיג ושותף מונהג. ואם באמת רוצים בשותפות אי אפשר לקבל קמפיין כמו "חייבים ראש דתי לאיחוד מפלגות הימין".
אם רוצים ש"איחוד מפלגות הימין" יהיה באמת איחוד מפלגות הימין ולא איחוד מפלגות הימין הדתי, ראשי איחוד מפלגות הימין צריכים קודם כל להביע אי נחת מהקמפיין הזה, לא לחבק אותו.