"התפרץ זעם של ארבעה עשורים"

מחאת בני הקהילה האתיופית החלה בעקבות מותו של סלומון טקה מירי שוטר, אולם ניזונה מתחושת קיפוח ארוכת שנים.

עפרה לקס , א' בתמוז תשע"ט

מדיניות ההכלה של המשטרה הייתה מכוונת. חסימות הכבישים
מדיניות ההכלה של המשטרה הייתה מכוונת. חסימות הכבישים
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

רונית (שם בדוי) נסעה ביום שלישי בשעות אחר הצהריים מאזור יבנה לכיוון מזרח, כשלפתע נאלצה להאט. כמה דקות אחר כך הבינה שנקלעה לכביש חסום. "היו שם נערים וילדים רעולי פנים שגלגלו סלעים ואבנים על הכביש לעבר המכוניות והרימו ענפים על משאיות". המכוניות שלפני רונית עברו את החסימה המאולתרת במין סלאלום, אבל היא חששה שמא תעלה על סלע והאוטו ייתקע.

"הם הזיזו את האבנים על הכביש כדי שהבא בתור לא יצליח לעבור. פתחתי את החלון והתחלתי לבכות. לא הצלחתי לעצור. ראיתי את הזעם בעיניים שלהם ופחדתי שהם יזרקו עליי את האבנים. אני גרה בשומרון כבר הרבה שנים ובחיים לא חוויתי דבר כזה". אחד הנערים שראה אותה בוכה, אמר לילד שעמד לידו לתת לה לעבור. לרונית הוא אמר: "את רואה את הילד הזה? אין לו סיכוי". "היה כל כך הרבה זעם כלפיי, ואני חשבתי שלא עשיתי להם כלום, למה הם רוצים להרוג אותי? לא היה שם שוטר אחד בסביבה, הרגשתי אבודה. מעולם לא ראיתי כזה זעם בעיניים של מישהו כמו שראיתי בעיניים שלהם. זה היה ייאוש".

רונית לגמרי לא לבד. ביום שלישי בלילה עמדו עשרות אלפי בני אדם במשך שעות בפקקים שגרמו חסימות הצירים של יוצאי אתיופיה. כלות איחרו לחתונתן, תינוקות בכו ברכבים, ורבים רק רצו להגיע הביתה מיום עבודה ואיבדו את הסבלנות אחרי שעות ארוכות. חלקם אף חוו אלימות.

המוחים יצאו לרחובות בשל ההרג של סלומון טקה בן ה-18 בידי שוטר בקריית חיים בתחילת השבוע. גרסאותיהם של שני הצדדים שונות זו מזו באופן קיצוני. צד אחד טוען כי השוטר, שהיה בלבוש אזרחי, הגיע כדי להפריד קטטה, הותקף באבנים וירה אל עבר המדרכה. לפי הטענה הזאת הכדור ניתז מן הקרקע, והוא שהרג את טקה בן ה-18. הגרסה השנייה מדברת על נערים שהשוטר התערב בשיחה ביניהם, הם קיללו אותו והוא שלף אקדח. לפי הגרסה הזאת, השוטר כמעט פגע בנער אחר, שאיננו ממוצא אתיופי, אבל הוא הצליח להתחמק והכדור הרג את טקה. השוטר נעצר ושוחרר למעצר בית. הוא לא שוהה בביתו מחשש לחייו. על פרטי חקירת מח"ש מוטל איפול, והיא מתנהלת באמצעות עדויות של אנשים שנטלו חלק באירוע, מצלמות וממצאים מהזירה.

בתגובה לתקרית יצאו עשרות אלפי ישראלים יוצאי אתיופיה לחסום צירים. שנים של חוסר אמון במשטרה ובמערכות המדינה עשו את שלהן, והציבור החליט לשבור את הכלים ולשתק את המדינה. אזרחים רבים שנתקעו בדרכם למחוז חפצם כעסו על המפגינים, אבל יותר מכך על המשטרה, שהניחה לעשרות אלפים להיתקע בדרכים ולניידות משטרה להישרף, ובאופן כללי לא בלמה את הוונדליזם והאלימות.

111 שוטרים נפגעו מזריקות אבנים, חפצים ובקבוקי תבערה. 136 איש נעצרו ובימים הקרובים יתקיימו מעצרים נוספים. כמעט 900 שוטרים בני העדה משרתים במשטרת ישראל, וזאת במטרה ליצור ממשק נוח ונעים יותר בין בני העדה ובין משטרת ישראל. במשטרה אמרו אתמול שניסו שלא להציב את השוטרים האלה בחזית, מול המפגינים. אנשי הקהילה טוענים כי המציאות בשטח הייתה שונה בתכלית וכי מול משטרת זבולון, אחד ממוקדי החיכוך הנפיצים ביותר, גייסו והציבו דווקא שוטרים ממוצא אתיופי, "כדי לעשות הפרד ומשול".

"יש מחאות שצריך להכיל"

מדיניות המשטרה הייתה מכוונת. זו דוקטרינה שהחלה עם המחאה החברתית בקיץ לפני שמונה שנים. "אז", מסבירים במשטרה, "נפל האסימון שיש מחאות מסוימות, עממיות, שגם אם הן לא חוקיות, צריך להכיל אותן ברמה מסוימת, בגלל העוצמה שלהן. יש זכות למחאה במדינה דמוקרטית". במחאה ההיא צעדו בתל אביב עשרות אלפי אנשים, והמשטרה לא רצתה לעמת מולם 30 אלף שוטרים. המדיניות הזאת המשיכה במחאת הנכים שהייתה לפני שנה, ואפשרה להם לחסום צמתים מרכזיים. "עם זאת", ממשיכים להסביר במשטרה, "כשיש הפרה של החוק, המשטרה מחויבת להשיב את הסדר על כנו, כי מול עשרות האלפים ניצבים תשעה מיליון אזרחים".

במשטרה מספרים כי ביום שלישי בלילה ניהלה המשטרה חמ"ל מרכזי שבו בכל רגע התקבלו עדכונים מעשרות מוקדי הפגנה ברחבי הארץ. ברמה הטקטית, כל מפקד היה צריך לראות מה נכון לשטח שלו. "המחאה של העדה האתיופית הייתה צפויה. כולם יודעים על מה היא באה ועל מה היא יושבת ואף אחד לא הופתע ממנה. גם כאן התקבלה ההחלטה להכיל עד שלב מסוים, למרות שחלק מהציבור נפגע".

אנשים נתקעו במשך שעות ארוכות בפקקים, ספגו אלימות ועשרות ניידות ניזוקו. כך לא נראית הפגנה שנמצאת בשליטה.

"היה לנו מידע על הכנת בקבוקים לזריקה על השוטרים ואפילו על מוכנות לירי בנשק חם על שוטרים. ידענו שאם נפזר הפגנה במקום מסוים, מיד תהיה החמרה והקצנה במוקד אחר של הפגנה. הכול היה מאוד נזיל. בשלב מסוים, כשהמסה הקריטית התקבלה על שולחן מקבלי ההחלטות, ואמרנו שאין סיכוי שהמחאה תישאר כמחאה לגיטימית, החלטנו לפזר את ההפגנה, כל אחד לפי הזירה שהייתה לו".

במילים אחרות, המשטרה לא רק הכילה, אלא אף חששה מאלימות שהיא לא תוכל להשתלט עליה, או שתיאלץ למגר אותה עם עשרות פצועים בשני הצדדים, אם לא חמור מכך. הסבלנות של האזרחים ואי הנוחות שהציגו היו מדד שקבע לא מעט את עיתוי ההתערבות המשטרתית, שהגיעה אחרי חמש-שש שעות של חסימות.

במשך השעות הארוכות הציבור סבל. מדוע אף קצין בכיר לא היה שם כדי להסביר את המדיניות?

"כנראה שנצטרך לחשוב שוב על המדיניות של שיח עם הציבור".

למען האמת, הן ציבור המפגינים והן ציבור הנהגים המתינו לא רק להתייחסות של קציני משטרה בכירים. כולם חיכו לשמוע את נשיא המדינה, ראש הממשלה או השר לביטחון פנים. השניים הראשונים הוציאו הודעה אחרי שעות ארוכות של המתנה, מעט לפני שהחל פיזור ההפגנות. השר לביטחון פנים, ארדן, לא יצא באמירה פומבית.

"הישראלים לא מבינים את המצוקה"

יצחק טיים, איש חינוך ופעיל חברתי יוצא אתיופיה, עשה את שלישי בלילה בעזריאלי, אחד ממוקדי החיכוך הקשים של ההפגנות. "הרגשתי את הכאב, את הזעקה ואת העיניים המתות. היה שם זעם שאי אפשר להכיל אותו". טיים מודע לכך שחלק גדול מהחברה הישראלית כלל אינו מבין את המצוקות של בני העדה. "זה בגלל שקבלן לא מוכר דירות לאתיופים, כדי שלא יורידו לו את ערך הדירות, אנשים לא משכירים דירות לאתיופים כדי שלא יורידו את ערך הנכס, כי לא רוצים לגור לידם, לא מקבלים אותם לבתי הספר שלהם. כך יוצא שהם לא פוגשים אתיופים ולא מבינים את עולמם".

טיים מסביר כי גם במקומות שבהם גרות כמה עדות ביחד, בכל זאת הנערים בני העדה חווים מציאות שונה לגמרי מזו של חבריהם. "לכי ברחוב בשכונה שלך בלילה, ותראי את השוטרים עוצרים נערים שנוסעים באופניים חשמליים ודורשים לראות קבלה. הם דורשים לדעת איפה אבא שלהם כדי שיוכיח שהוא זה שקנה להם את הסלולרי, זה עולם אחר".

גם אנשים שמאוד מזדהים עם הכאב שלכם לא יכלו לשאת את האלימות שהייתה בהפגנה. זה אומנם היה מיעוט, אבל המעשים האלה נראו רע מאוד.

"אני נגד אלימות וצר לי על האלימות, אבל אני מחזק את הצעירים והמבוגרים שעשו את זה. הם חוו דיכוי משטרתי. השבוע התפרץ זעם של ארבעה עשורים".

טיים עובד בתחום החינוך ומחנך את תלמידיו וחניכיו לגיוס משמעותי, להצטרפות למכינות ולתרומה בשנת שירות. "אני אומר להם שצריך להתקדם ושיש לנו אחלה מדינה, אבל אתמול הם אמרו לי ששיקרתי להם כל השנים, שאני מספר להם סיפור אחר מזה שקיים במציאות, שרימיתי אותם. ביום ראשון תלמיד אחד מספר לי שהוא חטף אגרוף משוטר, וביום שני תלמיד אחר מספר שחטף סטירה. אני תמיד מדגיש להם את נקודות האור שיש במדינה, אבל הם חווים את המציאות האחרת".

טיים הוא פעיל חברתי ותיק שישב פעמים רבות בכנסת, אחרי כל מחאה ומחאה, "ב-2012, ב-2014, ב-2015 וב-2017". הוא צפה אז שהדברים יתפוצצו. "באחד הדיונים, לפני ארבע שנים, אמרתי ששוטר עוד יירצח בישראל בגלל הגנה עצמית של נער אתיופי".

בעקבות המחאה ההיא הוקמה ועדת פלמור למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה. הקימו צוות בינמשרדי, נעשו דברים.

"את יודעת ממתי מוקמות ועדות? משנות ה-80. אלו הן ועדות מיסמוס. יושבים איתם כדי להגיד שיושבים ולא עושים כלום".

טיים מספר שהוועדה של פלמור התכנסה לפני כחצי שנה, ושם טענו נציגי המשרדים כי הם לא יכולים לקדם את נושא המאבק בגזענות, משום שאין להם כלים, אין תקנות ואין חוקים. "ראש הממשלה שיחק אותה כאילו הוא לא יודע מה קורה ואמר 'לכו לעבוד'".

לדברי טיים, המפתח למאבק בגזענות לטווח הרחוק הוא הגדרת עבירת הגזענות כפלילית. "כך מקובל בכל העולם המערבי. אמרו לי: אי אפשר לחוקק את זה, כי ערבים ייהנו מהחקיקה הזאת. אז זה בסדר להקריב את הקהילה האתיופית על המזבח. האמת היא שרק אם מנהל בית ספר שלא מקבל תלמידים אתיופים יישב בכלא, ורק אם קבלן שלא מוכר דירות לאתיופים לא יוכל לזכות במכרזים ממשלתיים, משהו יזוז פה". טיים היה רוצה שתוקם ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הכשלים שנעשו מול קהילת יוצאי אתיופיה בישראל לאורך השנים, "שהמשטרה וראש הממשלה יגידו 'טעינו, בואו נבדוק את הדברים לעומק'. אבל זה לא נמצא בלקסיקון שלהם".

ומה אתה אומר לישראלים שנפגעו השבוע מההפגנות, שחוו אלימות והיו משותקים מפחד?

"אני מחבק אותם ומצטער על מה שחוו, אבל הם צריכים להבין שיש קהילה שחווה את האלימות הזאת כל יום מהממסד. הם לא באו איתנו להפגנות ולא הצטרפו אלינו. אני קורא להם לבוא ולהצטרף אלינו, זה הבית של כולנו והמאבק של כולנו".