דעה
הורים במלכוד?

שדולת הנשים מציעה לנו ללדת ילדים ולמסור אותם למדינה. גברים ונשים יראו את ילדיהם מספר שעות מצומצם והמדינה תממן זאת ותפקח על כך.

עדי בן ישי , ד' בתמוז תשע"ט

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

הנה הפציע החופש הגדול, ואיתו גם שבו הדיונים בשאלת נחיצותו, אורכו, והתאמתו לזמני העבודה במשק. אלו שאלות מהותיות המזמינות אותנו לדיון רחב יותר בנוגע להתערבות ומעורבות המדינה במשפחה.

הורים רבים מתלוננים על הקושי שהם חווים בחודשי יולי- אוגוסט ומפנים אצבע מאשימה כלפי "המדינה". לטענתם, המורים והגננות הם פקידי- מדינה המחויבים לספק שירותי שמרטפות על ילדיהם, בכל עת.

אך האם לאחריות המדינה על הפרט אין גבולות? האם בכל ימות השנה נכון שתהיה למדינה דריסת רגל בתא המשפחתי?

השמאל החילוני בדרך כלל מבקש מהמדינה לא להתערב במשפחה. עו"ד אירית רוזנבלום, יו"ר ארגון "משפחה חדשה" מלינה חדשות לבקרים על התערבות יתר. "בכל המקרים שבהם אדם מבקש להקים משפחה המדינה מתערבת", כך היא כותבת. "התערבות המדינה כרוכה בבחינת דתו, גזעו, אזרחותו, מגדרו או נטייתו המינית של האדם והיא עושה זאת באמצעות מנגנוניה הממלכתיים שהם מוסדות הדת, הרבנות ובתי הדין".

ארגון שדולת הנשים שהיה חותם בשתי ידיים על מילותיה של רוזנבלום, דווקא דורש התערבות גדולה יותר של המדינה במשפחה, כאשר זה נוגע לילדינו הרכים. "בעוד שהמדינה מעודדת באופן אקטיבי הבאת ילדים לעולם, היא במובנים רבים מסירה מעצמה את האחריות לעתידם לאחר שנולדו". דו"ח שהשדולה הוציאה בשנה שעברה נקרא "הורים במלכוד: אחריות המדינה לטיפול וחינוך בגיל הרך".

בדו"ח מוצעות דרכים טובות לשיפור שירותי החינוך בגיל הרך, אבל גם מציעות לנו לאמץ פתרונות הזויים כדוגמת שוודיה, צרפת והולנד. כפי שנכתב בדו"ח: "במדינות אלה מתקיימות מסגרות משלימות שנועדו לספק מענה להורים העובדים במשרה מלאה לפחות עד השעה 18:00. בשוודיה אף פועלים מעונות לילה המיועדים להורים העובדים בשעות לא שגרתיות. מרבית ההורים לא עושים שימוש בכל שעות הפעילות, אך הן קיימות עבור מי שזקוק להן, במימון ובפיקוח של המדינה".

ארגון שדולת הנשים מציע לנו ללדת ילדים ולמסור אותם למדינה. גברים ונשים יעבדו יום וליל, יראו את ילדיהם מספר שעות מצומצם, והמדינה תממן זאת ותפקח על כך. רק נזכיר שמעונות לילה כבר פעלו בקיבוצים, עד שהרגש הטבעי, החומל והרך של האימהות גבר על האידיאולוגיה הסוציאליסטית העקומה.

מה מניע את שדולת הנשים לפעול לטובת ניתוק של האימהות מילדיהן, בניגוד לטבע ולרגש האנושי-אימהי? מאחורי הניסיון העקבי לנתק אם מפעוט עומדת מזימה טקטית שהיא חלק ממהלך שמטרתו לשבור את "הפטריארכיה". שלטון האב בתא המשפחתי הוא ביטוי לשיטת הארגון החברתי בה הסמכויות והשליטה מרוכזות בידיהם של גברים "מדכאים". נשים שאינן עובדות ובוחרות להתמסר לתא המשפחתי משמרות את שלטון האב במשפחה, ומהוות מכשול בדרך לניפוץ הפטריארכיה הפוליטית־ חברתית.

זו הסיבה שהפמיניסטיות עוסקות באופן אינטנסיבי בשילובן של נשים בשוק העבודה, בעידודן לקריירה, ובהאדרת נשים בתפקידי מפתח תובעניים. "האישי הוא הפוליטי"- הוצאת האם מהתא המשפחתי היא ניצחון בדרך להגשמת החזון הפמיניסטי.

הנסיון כמובן לא יצלח. בהודעה שיצאה השבוע מטעם שדולת הנשים נכתב: "בסקר שערכנו, בחופש שעבר 38% מהאימהות אמרו שהן נאלצות לוותר על שעות עבודה כדי להיות עם הילדים בחופש, לעומת 6% מהאבות". לדעתי, נשים לאו דווקא "נאלצות" לוותר על שעות עבודה, אלא מנצלות את ההזדמנות לבלות עם ילדיהן בחופש. הנתון בסקר מעיד על מסירות, אחריות ואהבה אימהית טבעית.

שתי תודות לסיום.

אני רוצה להודות למדינה ששחררה את ילדיי מחוק חינוך חובה לתקופה של חודשיים. כמה נפלא לראות את ילדיי פורחים, יוצרים ומתמלאים בחופש הגדול. ברוך מתיר אסורים. תודה גם לכם, המורים והגננות, על כל דקה שהסכמתם להיות שליחים נאמנים עבור חינוך ילדיי. ההחלטה להביא ילדים לעולם היא שלי, וכל שותפות שלכם בגידולם היא בונוס ענק מבחינתי.

חופש גדול, משפחתי ושמח לכולם.

עדי בן ישי היא ראש צוות תוכן בתנועת שוברות שוויון