לשמוע את הסיפור למען הדור הבא

ההבנה שככל הנראה ילדיו שלו כבר לא ישמעו את סיפורי השואה ממקור ראשון הובילה את עמיחי אילן, תלמיד תיכון, להוביל מיזם הנצחה ארצי.

שמעון כהן , ד' בתמוז תשע"ט

לאחר הפגישה הראשונה
לאחר הפגישה הראשונה
צילום: זיכרון הדור

'זיכרון הדור' הוא מיזם עצמאי אותו מוביל עמיחי אילן, תלמיד הישיבה התיכונית שעלבים, המבקש לקשור בין ניצולי שואה לבני נוער. ביומן ערוץ 7 שוחחנו אתו על המיזם העושה את צעדיו הראשונים בימים אלה.

"הבנו שכאשר נהיה הורים לילדים שלנו, הילדים שלנו לא יזכו לשמוע ניצולי שואה. האנשים האלה הם הגיבורים ההיסטוריים של העם שלנו, הם חלק מההיסטוריה של העם היהודי, והרעיון הוא שאנחנו כנוער נשמע כמה שיותר אנשים וכך נוכל להעביר לילדים שלנו בצורה הכי מוחשית את הסיפור".

אילן מתאר את צעדיו המעשיים של הרעיון: "המתנדבים הולכים בזוגות לניצול שואה שאנחנו "משדכים" לו. הם שומעים את הסיפור בפעם הראשונה וכך נוצר קשר אישי של יחס כלפי הבדידות ומצבו של הניצול". בדבריו הוא מציין כי אמנם אין למיזם אותו הוא מוביל כוונה לאיסוף תרומות כספיות, אך להערכתו התייחסות נפשית לניצול מסיעת גם היא להתמודדות עם קשיים אחרים, פיזיים יותר.

על הדרך בה נוצר הקשר בין רכזי הארגון שלו לבין הניצולים הוא מספר: "הייתה גם ניצולת שואה שפנתה אלינו. יש בני משפחה שמבקשים מישהו שיגיע לסבא שלהם כי הם לא יכולים להיות איתו בכל יום". בנוסף בכוונתו של עמיחי לפנות לארגונים המחזיקים בידיהם רישום של ניצולי שואה ולבקש מהם לסייע בריכוז רשימת שמות של ניצולים אליהם יגיעו המתנדבים.

במיזם שהחל לפני כחודש וחצי כרעיון, קיימים כעת כבר כחמישים בני נוער מתנדבים הפזורים על פני כל הארץ. בני הנוער מחולקים למחוזות וכל מחוז מנוהל בידי רכז. המפגש הראשון של ניצולת שואה עם שתיים מהמתנדבות התקיים בשבוע שעבר. בני הנוער המתנדבים מגיעים לארגון דרך רכזי המחוזות ודרך הרשתות החברתיות.

על ההחלטה לשגר את המתנדבים דווקא בזוגות ולא בבודדים הוא מספר: "כשנמצאים עם עוד מישהו מרגישים יותר בטוח, אם השיחה נתקעת החבר עוזר ומגבה אותך ונותן תחושת ביטחון".

"השיחה הראשונה היא תמיד מביכה יותר ולא תמיד יודעים מה לומר. אנחנו לא מדריכים אותם איך לספר", הוא אומר אך מציין כי בתום המפגש הראשון שכאמור התקיים בשבוע שעבר, הרשמים היו טובים מאוד וכבר נקבעה למתנדבות פגישה נוספת שאליה תגיע ככל הנראה ניצולת שואה נוספת.

עוד מציין עמיחי כי עם הרחבת מעגל המתנדבים יקימו רכזי המחוזות מפגשי הדרכה לאופן בו נכון לפנות לניצולים, לרגישות המתבקשת לנוכח סוגיות רגישות וקשות לשיח, ואף לאופן בו נכון להתבונן על סביבת חייו של הניצול ולזהות צורך בעזרה כזו או אחרת, גם אם הניצול עצמו אינו מבקש זאת.

עמיחי אילן הוא כעת בסך הכול תלמיד תיכון ובשנה הבאה ילמד בכיתה י"ב, והוא מודה שלחץ הלימודים בתקופה זו גורר איתו גם רגעי קושי, אך בזכות חבריו המעודדים אותו להמשיך הוא מגייס כוחות וממשיך הלאה. "היו רגעים של נפילות עם תחושה שלא בטוח שאני צריך את זה, אבל החברים מגיעים ומעודדים ומחזקים". עוד הוא מעיר כי חשיבותו של המיזם הוא בכך שאינו משתייך למגזר כזה או אחר, שהרי ניצולי שואה קיימים בכל מגזר. ברוח זו הוא מקווה שגם בני הנוער המתנדבים יגיעו מכלל המגזרים ומכלל המקומות, וגם באחדות הזו הוא רואה יעד ומגמה של הפרויקט כולו.