שיקולים בלתי אפשריים בוועדת השחרורים

ועדת השחרורים מכריעה בעניינו של צבי גור, רוצחו של אורון ירדן. מה הופך פשע לבלתי נסלח? יש מסוכנות ברוצח?

שמעון כהן , ז' בתמוז תשע"ט

צבי גור ופרקליטו
צבי גור ופרקליטו
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

עם הדיון החוזר על שחרורו המוקדם של צבי גור, רוצחו של הילד אורון ירדן, עולה שאלת השיקולים הניצבים בפני וועדת השחרורים שליד שירות בתי הסוהר. על הסוגיה הזו שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם עורכת הדין הפלילית סוזי ארניה.

"מדובר בשיקולים מאוד מורכבים. מדובר באחד המקרים הקשים וההחלטה לא פשוטה בכלל. מדובר ברצח שזעזע אותנו כחברה. מהצד השני החוק מאפשר שחרור מוקדם גם לנאשמים בעבירות של רצח. יש הבחנה בעניין השיקולים, אבל החוק לא מונע את האפשרות של שחרור מוקדם", פותחת עו"ד ארניה.

"במקרה הספציפי הזה ניצב על השולחן סעיף 10א' שקובע ששיקול הדעת במקרים חמורים המזעזעים את אושיות הקיום שלנו כחברה, המשקל צריך להיבדק שבעתיים. כלומר לא בנקל נעשה את השחרו המוקדם. המקרה הזה הוא בדיוק המקרה שנכנס לסל כזה, אבל מצד שני הוא יושב כבר 39 שנים, הוא נמצא באגף השיקומי, כלומר הוא קם בבוקר ויוצא באופן עצמאי את הכלא וחוזר בערב לכלא באופן עצמאי ויש תכנית שיקומית של האגף לשיקום האסיר. סבורים שם שהשלה העת והוא יכול להשתחרר ולחיות בחוץ תחת פיקוח".

"זו מלאכה מורכבת של קבלת הכרעה, אבל לאור דברי השופט עמית בבית המשפט העליון ב-2017 שאמר לצבי גור שלאחר ריצוי שני שליש ממאסרו שיחזור ויגיש בקשה לשחרור מוקדם, בכך הוא לא סגר את הדלת והשאיר פתח ואיתות לערכאת ועדת השחרורים לשקול זאת והוא עצמו לא פוסל זאת".

בפני ועדת השחרורים נאספות חוות דעת שונות, פסיכיאטריות, מודיעיניות ואחרות שאמורות לתייג את האסיר ורמת מסוכנותו. לזאת מוסיפה עו"ד ארניה ומעירה כי ניתן לשער שאין בצבי גור מסוכנות, שאם לא כן לא היו מאפשרים לו להימצא באגף השיקומי, לצאת בבוקר משערי הכלא ולשוב אליו באופן עצמאי בשעות הערב.

לעומת המסוכנות שכנראה אינה כאן "מה שיכול להשפיע הוא הזעזוע המוסרי והטעם המר שנותר לנו כחברה שתאמר שהיא לא רוצה לשחרר שחרור מוקדם במקרה כזה, ואז הוועדה ובית המשפט יאותתו למחוקק שעליו לשנות את חוק השחרור ממאסר". בהקשר זה מזכירה ארניה את הצעת החוק שהגישה שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, ולפיה לא ישוחרר מואשם בעבירת רצח בטרם ירצה עונש של 15 שנות מאסר לכל הפחות. "יש כאן אמירה ציבורית, ועם זאת היו רוצחים ששוחררו שחרור מוקדם ולא ניתן לומר שהדם של אחד סמוק יותר. איך נבצע את ההבחנה? איפה עובר כאן המוסר?".

בנוסף לזאת "לסבל של משפחת הנרצח יש משמעות", אומרת ארניה ומציינת גם את העמדה הציבורית שבאה לידי ביטוי בדרכים שונות, כמו גם מכתבים שאזרחים משגרים לוועדה בבקשה למנוע את שחרורו של אסיר כזה או אחר. כך היה במקרה עופר מקסימוב שהביא לנפילת הבנק למסחר, מקרה שבו ארניה עצמה ייצגה את מקסימוב בפני הוועדה והבקשה נדחתה בעקבות התחושה שהחברה התקשתה לסלוח למקסימוב.

"השופט בתוך עמו הוא יושב והוא חש את רוח הציבור, אם מדובר בזעזוע ציבורי או לא. מנגד כשאדם עבר הליך שיקומי והוא יושב כבר 38 שנים לא הייתי פוסלת אפשרות של שחרור מוקדם".

עוד נשאלה עו"ד ארניה אם עמדת הפרקליטות שבלמה את הניסיון הקודם לשחרר את צבי גור, על אף החלטת וועדת השחרורים לשחרר אותו, משפיעה על מקבלי ההחלטה החוזרת, והיא משיבה בחיוב. "עמדת הפרקליטות היא הרבה פעמים מכריעה את הכף. אם יש הסכמה של הפרקליטות שהאסיר עבר תהליך פנומנאלי והיא שוקלת את השיקולים הציבוריים ואומרת שסבורים שיש לאפשר לאדם הזה להשתקם בקהילה

אם היא חושבת שנכון לאפשר לו להשתקם בקהילה זו אמרה חזקה ביותר, אבל כשהמדינה נעמדת על רגליה האחוריות יש לה אמירה והועדה צריכה להחליט על אפה ועל חמתה של המדינה, צעד שהוא חריג ביותר וכמעט ולא נעשה. לכן צריכים להיות כאן גורמים רבים וחזקים שיטו את הכף לכיוון השני של שחרור מוקדם".