זה יישמע אולי טריוויאלי, אבל כל ארבעה עשר השירים באלבומו החדש של צבי זלבסקי הם שירים מקוריים שלו. נתון פשוט למדי, אבל כלל לא מובן מאליו. ראשית, מפני שמי שיאזין לכל שירי האלבום, 'הפס הדקיק שבליבי', ייתקל בחידוש של שיר קיים. שיר שלכאורה לא יכול להופיע באלבום חדש כיצירה מקורית, כי הוא מושר סביב שולחנות רבים מדי שבת, ובעיקר בישיבות בשעת הסעודה השלישית. הכוונה לפיוט "א-ל מסתתר", בלחן מוכר ופופולרי, שגם מי שאינו מכיר אותו יכול לזהות לפי הסגנון שהוא בן עשרות שנים או יותר. אז זהו, שלא יותר, רק עשרות, מאז שזלבסקי הלחין אותו לארוסתו, היום אשתו. זלבסקי חתום על הלהיט "א-ל מסתתר" ועל שירים מצליחים נוספים, אלא שהוא לא אחד שדורש קרדיטים בכוח. רק עכשיו הוא מחדש את השיר המקורי של עצמו ומבצע אותו שוב.
זה לא רק עניין של שיר אחד. באופן כללי, זלבסקי בולט בהיותו לא-בולט, אחד הקולות הצנועים ביותר במוזיקה היהודית. הוא אינו מתעקש לשיר את הלחנים שלו בעצמו. מבחינתו, כנראה, העיקר הוא להביא את המגינה לעולם, ומרגע זה יכולים לבצע אותה גם זמרים אחרים. את אלבומו הוא הוציא בעזרת תומכים רבים בהדסטארט, אבל פרט לקמפיין המינימלי למימון האלבום לא ליוו אותו רעש וצלצולים, רק צלילים.
שנית, העובדה שמדובר בשירים מקוריים היא יוצאת דופן, מפני שזהו כבר אלבומו האחד עשר של זלבסקי, אחרי יותר משלושים שנות יצירה. לא פשוט ליצור במשך שנים רבות כל כך, אבל זלבסקי אינו עוצר, וגם אינו מאמץ שירים מבחוץ, לא שירים של אחרים ולא סגנונות של אחרים. יתרה מזאת, לפי עדותו האישית בעמוד של קמפיין ההדסטארט, הוא מרגיש שבפרויקט הנוכחי המוזיקה שלו אפילו נכונה ומדויקת יותר מתמיד. הענווה המיוחדת והיכולת לשמור על היצירה המקורית הן אולי סוד הקסם שבזכותו צבי זלבסקי ממשיך להשמיע את קולו המיוחד אחרי כל השנים.
גם באלבום הנוכחי, כמו באלבומים הקודמים שלו, זלבסקי נותן הרבה כבוד למילה הכתובה. אפשר לשמוע את ההקשבה שלו למילות השירים, כמו למשל בשיר "אם תחנה" מתוך מזמור כ"ז בתהילים. באמצעות ניגודיות מוזיקלית בולטת, בין תופי מלחמה ובין נעימת תפילה, הוא מביע את המעבר של דוד המלך מהעוצמה של "אם תקום עליי מלחמה" לתחינה של "אחת שאלתי". ההקשבה למילים סוללת את הדרך גם להלחנת שירי משוררים - שני שירים של זלדה מתארחים באלבום, כולל שיר הנושא.
מפגן אחרון של כבוד למילים מופיע בירכתי עטיפת האלבום: קרדיט לעורכת הלשון. עם כל הכבוד לנגנים (ויש כבוד: אורן צור, נדב בכר ועוד) ולמעבדים ולטכנאי האולפן, טוב לשמוע שירים שמישהו דאג גם לתקינותם בעברית. בעידן שבו ההקפדה על הסאונד שוברת שיאים, ראוי לעשות מיקסים גם למילים.