בשבע מהדורה דיגיטלית

המספרים לא מסתדרים

בלי ליברמן, בלי כחלון ואולי גם בלי איחוד בימין שעשוי לזרוק שוב מנדטים לפח, נתניהו לא מצליח להרכיב שום קואליציה אפילו על הנייר.

יאיר שרקי , ח' בתמוז תשע"ט | עודכן: 15:13

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
צילום: אסתי דזיובוב/TPS

על סיפו של גיל שבעים ואחרי עשור בלי טלפון נייד בכיס, השבוע דף הפייסבוק של בנימין נתניהו היה פעיל ורוחש כאילו מדובר בתלמיד תיכון משועמם בחופש הגדול.

נתניהו חזר לשידורי פייסבוק לייב. מחוף הים, מבית הקפה, ממשרד ראש הממשלה, מהחצר ומהסלון בבלפור. בישיבה, בעמידה, בהליכה, במענה ארוך לשאלות הגולשים או בנאום קצר וממוקד.

תדירות השידורים התכופה דומה לבליץ שניהל בשלושת הימים האחרונים של מערכת הבחירות, אלא שהפעם נתניהו שלף את הנשק הזה 70 יום לפני יום הבוחר, כשהמערכת עוד מנומנמת וחודשיים של קיץ מיוזע עוד לפנינו.

זה לא מהלך טבעי לנתניהו. אדם זהיר ומחושב כמוהו מודע גם לסכנות בשידור לייב. בלי נייר מוכן מראש ובלי פרומפטר, עם תגובות לשאלות הגולשים ודיבור חופשי שמזמינים מעידות ופליטות פה. מבחינתו היה עדיף להתאפר ולהתלבש, לעצב פריים מוקפד, להקליט כמה טייקים, לערוך ולבחור את המוצלח מביניהם.

הבחירה בשידור החי משדרת דחיפות מכוונת ומלמדת על הלחץ. נתניהו מקפיד על הומור, משדר נינוחות, מלווה ביועצי ניו-מדיה צעירים ונאמנים שהפכו אותו לפוליטיקאי הכי יעיל ברשתות החברתיות, אבל עצם ההרעשה הכבדה והזמן היקר שהוא מקדיש לשידורים, מעיד על הבעיה הקשה שאליה נקלע. בלי ליברמן שערק מהגוש, בלי כחלון שנבלע בליכוד אבל לא הביא את המצביעים, ואולי גם בלי איחוד בימין שעשוי לזרוק שוב כמה מנדטים יקרים לפח, הוא לא מצליח להרכיב שום קואליציה על הנייר. השידורים וחידוש המתקפה על התקשורת אולי עוזרים לו להעיר את הבייס, אבל לא פותרים את הבעיה המספרית הבסיסית.

בפוליטיקה נהגו לכנות אותו הקוסם, אבל הפעם יידרש להטוט גדול מאי פעם. בלון הניסוי ששיגר מקורבו נתן אשל, שקרא לחבירה אסטרטגית למפלגות הערביות, הוא רק תרחיש אחד מבין כמה שמכין נתניהו. הוא ינסה בכל הכוח להיות שוב הראשון שמקבל את ההזדמנות להרכיב ממשלה, גם בלי 61 ממליצים. כשזה יקרה, ההצעה הנדיבה לגבאי תיראה צנועה לעומת הפיתוי שיניח בפני כל מי שיסכים לעבור לגוש שלו. ליברמן יוכל לדרוש מחילה וכניעה לכל דרישותיו תמורת שיבתו לימין, לגנץ או לפרץ תוצע חצי המלכות אם יערקו מהשמאל. גם אהוד ברק והרטוריקה הלוחמנית שלו לא פוסלים אותו מלהיות פרטנר אפשרי במוחו של נתניהו. השניים הללו כבר עשו את התרגיל בעבר.

ואפרופו ברק, מכל היריבים הצעירים של נתניהו בימין ובשמאל, היחיד שבכלל נותן לו פייט בתחום הרשתות החברתיות הוא החבר מהסיירת שמבוגר ממנו בשבע שנים. עם ציוצים חדים וסרטונים קצרים על הגבול שבין השנון לביזארי, שרק מחדדים את ההבדל בינו ובין בני גנץ, שהפציע השבוע מהדממה התקשורתית ששקע בה לטובת ריאיון שלא היה בו חידוש, מלבד העובדה שגנץ כנראה לקח עוד כמה שיעורים והשתלמויות בעמידה מול מצלמה. בסקרים ברק עדיין לא מצליח להתרומם, אבל הרוח הלוחמנית הספורטיבית שלו משרתת אותו, ויש לו חודש לשפר עמדות עד סגירת הרשימות. גם אם ייראה שהוא מסכן קולות בגוש השמאל, ברק חסר העכבות מסוגל להתמודד עד הסוף, ובינתיים, במלחמת הרשתות בינו ובין נתניהו שני הצדדים מרוויחים. זה אולי לא יפתור את המצוקה האלקטורלית החריפה שאליה נקלעו, אבל לפחות הם נהנים מהדרך.

איילת מתלבטת

מאז שהחל המאמץ לאיחוד גדול בימין, הייצוג הציוני-דתי רק מפורר עצמו לחתיכות קטנות יותר. אם בבחירות האחרונות החלוקה הייתה לשלושה ראשים - איחוד הימין, הימין החדש וזהות - נכון לעכשיו אנחנו עומדים על חמישה ראשים, או מדויק יותר חמישה ראשנים, לאחר שעוצמה יהודית של בן גביר התנתקה מאיחוד מפלגות הימין, ומפלגה חדשה מבית היוצר של ישיבת הר המור נרקמת בדרכה אל המגרש.

מה שמחולל, או מנציח, את הקיפאון במערכת הוא הסיפור הלא פתור בין בנט ושקד. השניים לא מצליחים להתנתק זה מזה, אבל גם מתקשים להודיע על חידוש הזוגיות הפוליטית שלהם. בנט הודיע שוב ושוב שהוא רץ קדימה עם הימין החדש ולא מחכה לשקד, אבל לא מסוגל לקבל שום החלטה פוליטית בלי לדעת לאן מועדות פניה. גם שקד, שניהלה משא ומתן עצמאי עם שלוש מפלגות במקביל, לא מסוגלת לחתוך בלי בנט. במקביל למגעים שניהלו עם מפלגות אחרות, הם עסוקים בעיקר במגעים הבלתי נגמרים זה עם זה, שלהערכת מקורבים לשניים יסתיימו שוב בריצה משותפת, כשהפעם שקד תקבל את הבכורה. אלא שעד ששניהם לא מחליטים האם הם ביחד או לחוד - שאר המהלכים תקועים. פרץ וסמוטריץ' לא מזדרזים לפייס את עוצמה יהודית ולחתום עם בן גביר כל עוד אופציית החבירה לשקד על השולחן.

גם מפלגת הר המור שנמצאת בשלבי הקמה תישאר על המפה, לפחות כאיום גלוי, עד שיובהר סופית שאיחוד הימין לא מקבלת בחזרה את בנט ושקד. בדף מסרים שחולק בכנס שנערך השבוע במלון ירושלמי כדי להיערך לבניית המפלגה החדשה, נושאי הדגל שסומנו תואמים בדיוק את קו המאבקים הציבוריים שיצא מבית מדרשה של הר המור: מלחמה בלהט"בים, גיור, כותל ומעמד הרבנות הראשית. בדף נכתב כי פרץ וסמוטריץ' אכן מאמינים באותם ערכים, אבל זה "לא מספיק" כי "מסיבות שונות הם מרוכזים במשימות אחרות". גם שאלת זריקת הקולות לפח מקבלת מענה באותו מסמך: "אם הדרך היחידה לעורר את עם ישראל היא זריקת קולות לפח אז לא מן הנמנע שאפשר גם לזרוק קולות לפח". טיעון ראוי, שמעלה את המחשבה שיש ערך רב בהתמודדות של מפלגה כזאת כדי לדעת אחת ולתמיד מה כוחו האמיתי של הפלג הזה.

בינתיים החיבור שבנט קידם עם פייגלין, שהודיע השבוע שיסכים לוותר לבנט על המקום הראשון, נתקע שוב ושוב בגלל אותה פזילה של בנט לשקד. היא מתנגדת לחיבור עם פייגלין, בנט מתנגד לחיבור עם איחוד הימין, וייתכן שחבירה של שניהם זה לזה תנטרל את האפשרות לחיבור של הימין החדש עם גורמים נוספים, ותשלח את המחנה שמימין לליכוד לרוץ שוב בשלושה ראשים לפחות. אם הקריסה בבחירות 2019 מועד א' הייתה טרגדיה, מועד ב', כפי שהגדיר מרקס את ההיסטוריה שחוזרת על עצמה, הוא כבר הפארסה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com