להוכיח שדוד היה מלך

העיר הפלישתית הקדומה, שייתכן כי היא לא אחרת מצקלג המקראית, היא תוספת משמעותית לגילויים הארכיאולוגיים מממלכת יהודה.

יוני רוטנברג , ח' בתמוז תשע"ט

17 דונם של שרידים פלישתיים. החפירות בתל א-ראעי
17 דונם של שרידים פלישתיים. החפירות בתל א-ראעי
צילום: משלחת החפירות לחורבת אל-ראעי

ימי צקלג היו מהימים הפחות זוהרים של דוד המלך, אז עדיין דוד בן ישי בלבד. בתקופה שבה נרדף בידי שאול ביקש דוד מקלט מדיני אצל אכיש מלך גת הפלישתי, והלה הושיב אותו בעיר הפלישתית צקלג.

מצקלג יצא דוד להילחם בעמלקים ששרפו את עירו, בזזו את הרכוש וחטפו את הנשים והילדים. דוד ואנשיו השיבו אומנם את הגזילה וחזרו לעיר, אך בזה תמה תקופתם הקצרה שם. שאול נהרג במלחמה, האיום על דוד הוסר וכבר לא היה לו עניין לגור בעיר הפלישתית. העיר צקלג נפרדה מדוד ואיבדה את מקומה בדברי ימי ישראל. יותר מ-3,000 שנה מאוחר יותר, השבוע, היא שבה אליהם, כאשר חוקרים טענו כי גילו את שרידיה במהלך חפירות ארכיאולוגיות.

"לפני חמש שנים ביצענו סקר באזור תל א-ראעי, סמוך למחלף קריית גת של כביש 6", מספר פרופ' יוסי גרפינקל מהאוניברסיטה העברית. "מצאנו שם חרסים שהזכירו לנו דברים שראינו בחורבת קייאפה, אתר שחפרנו שנים קודם ומצאנו בו שרידים לתקופה היהודאית ולימי דוד המלך. הדבר הזה עניין אותנו, והלכנו לבקש אישורי חפירה. בשנת 2015 יצאנו לדרך, והתחלנו לחפור באתר".

"הזיהוי עונה לכל הקריטריונים"

בשלב הראשון גילו החופרים מספר חדרים מצומצם מאוד, שבו ממצאים שהזכירו מאוד את הממצאים מחורבת קייאפה. בדיקות הפחמן שביצעו אישרו את ההשערה ותארכו את הממצאים לימי דוד המלך. זו הייתה התחלה בהחלט נחמדה, אך מעט מאכזבת. צוותי החפירה ציפו ליותר. גרפינקל וחבריו לא אמרו נואש, והחליטו להרחיב את החפירות. בשלב הזה אירע המפנה, שהפך את החפירה לתגלית מרעישה.

מסביב לחצי הדונם שחפרו, שבו היו ממצאים מהמאה העשירית לפני הספירה, התגלו 17 דונם של שרידים פלישתיים, עוד מהמאה ה-12 לפני הספירה. מדובר בממצאים בעלי עוצמה אדירה, שמעידים על עיר פלישתית גדולה ומבוססת שקדמה להתיישבות היהודית המצומצמת במקום. צירוף הפרטים האלה גרם לגרפינקל וחבריו לחשוב על מציאות תנ"כית שעשויה להתאים בדיוק לממצאים.

"שאלנו את עצמנו מה יכול לספר לנו מקום שהיה פלישתי והפך ליהודאי ברבות השנים. זה הזכיר לנו את הסיפור של דוד שהגיע לגת, במסגרת הבריחה שלו מפני שאול, כאשר אכיש מלך גת קיבל אותו והציע לו להשתכן בצקלג. צקלג הייתה כבר חרבה באותם ימים, ואכיש בעצם נתן לו לגור בחורבות של העיר הזאת".

בנוסף לכך מציג גרפינקל עוד שתי סיבות מרכזיות, שהביאו אותו לקביעה כי מדובר בעיר צקלג המקראית. הראשונה היא שמה המשונה של העיר. לאוזן השמית שלנו, החיבור האקראי הזה של הברות ותנועות נשמע זר. הפלישתים, כידוע, אינם נמנים על משפחת העמים השמיים. עם זאת, בערים קדומות שעליהן השתלטו, כמו אשדוד או אשקלון, שימרו הפלישתים את השם של העיר שכבשו. ואכן, ארכיאולוגים מכירים אזכורים של הערים הללו בכתובות מתקופות שקדמו בהרבה לפלישתים. צקלג, לעומת זאת, היא שם פלישתי מקורי. זה נתון שמשתלב במדויק עם האתר, שבו אין עדויות להתיישבות שקדמה להתיישבות הפלישתית.

הסיבה הנוספת היא גיאוגרפית. העיר גת, עירו של אכיש שנתן את צקלג לדוד, מזוהה כיום עם האתר הארכיאולוגי תל צפית. המרחק בין האתרים לא גדול, ובהחלט מעלה את האפשרות שאכיש שלח את דוד מעירו לשם. בנוסף לכך, בתנ"ך מסופר שברבות השנים העיר הפכה להיות חלק מנחלת מלכי יהודה. הסתפחות שכזו מחייבת שהיישוב יהיה ממוקם בקצה המזרחי של האזור הפלישתי. תל א-ראעי, שנמצא כאמור סמוך למחלף קריית גת, לא מרוחק כלל מחברון ובהחלט אפשר לשער שנכלל בממלכת יהודה דאז.

"היו לפנינו כבר 12 הצעות שונות היכן לזהות את צקלג המקראית", אומר גרפינקל, "אבל כשאתה בוחן אותן אחת לאחת, אין לאף אחת את שלושת הקריטריונים שמצאנו בתל א-ראעי. האתר שלנו הוא היחיד שעונה לכל הקריטריונים, באף אחד מהזיהויים הקודמים זה לא קיים".

לדוד הייתה ממלכה

כדרכם של חוקרים, יש מי שחולק ושולל לחלוטין היתכנות של זיהוי העיר צקלג באזור הגיאוגרפי המדובר. "צקלג מופיעה ביהושע ט"ו בין ערי נחלת יהודה שממוקמות בנגב", אומר פרופ' יגאל לוין, חוקר היסטוריה גיאוגרפית מאוניברסיטת בר אילן. "היא מופיעה ביהושע שוב, בערי נחלת שמעון. שתי ההופעות לא מותירות ספק שצקלג חייבת להימצא בנגב ולא בשפלה. מה גם שהרשימות מסודרות ממזרח למערב, וצקלג מופיעה בסוף, ולכן צריך למצוא אותה בנגב המערבי. לכן תמיד חיפשו אותה באזור מה שאנחנו מכנים היום עוטף עזה". הזיהוי המקובל ביותר של צקלג עד היום, הוא מציין, הוא אתר תל שרע הסמוך לשדרות.

לוין מסביר כי החלוקה בין הנגב לשפלה, עד כמה שהיא נראית לנו – הנוסעים על כביש 6 במהירות אדירה – זניחה, הייתה משמעותית וברורה באמצעי התחבורה של לפני 3,000 שנה. "נגב בתנ"ך, כאשר אינו משמש במשמעות של כיוון אלא של אזור גיאוגרפי, הוא אזור מאוד מוגדר. זה מתחיל בבקעת ערד במזרח, דרך בקעת באר שבע ונחל הבשור, עד עוטף עזה וקדש ברנע במערב. ברור שחירבת א-ראעי היא לא חלק מהמרחב הזה. היא ממוקמת בשפלה, ולכן זה זיהוי בלתי אפשרי".

למרות המחלוקת בזיהוי, ישנה הסכמה בין השניים בנוגע להשלכה המרכזית של הגילוי. חוקרים ביקורתיים, שנוטים לראות בתנ"ך אגדת עם לא מבוססת היסטורית, מטילים ספק בקיומה של ממלכת יהודה על מלכיה המפוארים – מלכי בית דוד. הגילוי החדש מוסיף עוד נדבך לסתירת הטענה הזאת. "יש שם יישוב מימי דוד", מסכים פרופ' לוין עם המשמעות ההיסטורית של הממצא. "ייתכן בהחלט שהזיהוי הארכיאולוגי נכון מבחינת התקופה, אבל זה לא הופך את זה לצקלג. לא כל יישוב שנמצא חייב להיות מוזכר בתנ"ך. יש הרבה יישובים שמצאנו אבל לא מוזכרים בתנ"ך".

"חוקרים מינימליסטיים מבקשים לטעון שדוד המלך היה בסך הכול שייח' קטן, ששלמה המלך לא בנה מקדש ושרחבעם לא בנה ביצורים", אומר פרופ’ גרפינקל. "התגליות שלנו סותרות את הגישה הזאת. אתה מוצא בחורבת קייאפה עיר מפוארת עם סימנים של אדמיניסטרציה, כתובות שמעידות על שלטון, עיטורים מלכותיים. בחפירה נוספת מצאנו ביצורים שהתארוך שלהם מתאים בדיוק לתקופת רחבעם, ועכשיו עם התגלית הזאת של צקלג, שגם הייתה שייכת ליהודה, השלמנו את התמונה. ממלכת יהודה של דוד וזרעו לא הייתה משהו אזוטרי. היא השתרעה לפחות מהקו של חברון ועד תל א-ראעי, צפונה לירושלים ועוד צפונה לאתרים נוספים באזור רמאללה ומכמש, שדומים מאוד לממצאים שלנו כאן".