בין תזונה למחלות ממאירות

הדיאטן הקליני אלעד גורן מסביר את הקשר בין תזונה למללות ממאירות ובמיוחד סרטן השד.

אלעד גורן , י"א בתמוז תשע"ט

תא סרטני. אילוסטרציה
תא סרטני. אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

בשנים האחרונות, חלה עליה במודעות, בקרב אנשי מקצוע ומטופלים לגבי טיב הקשר בין תזונה ומחלות ממאירות.

הדיאטה שלנו הינה גורם משמעותי ביותר, ובעלת חשיבות ממעלה ראשונה במניעה ואף בהחלמה ממחלות ממאירות.

"קרצינוגנזה", הינו מונח המתאר את היווצרות התאים הסרטניים בגוף והוא תהליך של חלוקה מהירה ובלתי רצויה של תאים כאשר התוצר הסופי הינו גידול סרטני, וקרצינוגן הינו חומר בעל מבנה כימי אשר גורם לתהליך זה.

דוגמאות לחומרים קרצינוגמיים נפוצים:

מן התזונה:

אלכוהול (בצריכה כרונית ומפורזת), ניטרטים אשר מוספים לבשרים כחומר משמר, PAH's אשר נוצר כתוצאה מחריכת בשר באש חשופה, בטמפרטורה של 400 מעלות ומעלה (מינגול) ותזונה עשירה בשומן רווי.

מן הסביבה:

BPA, חומר אשר משומש בתעשיית הפלסטיק ליצירת כלים חד ורב פעמיים, עשן סיגריות ופליטת מזהמים כגון; אגזוזי מכוניות וערובות תעשייתיות, בנזן, בריליום ועוד.

גידול סרטני עלול לשבש תהליכים בסיסיים בגוף, כגון עיכול וספיגת של מזון, נשימה, פינוי רעלים מן הגוף ואף יכול להוביל לסיבוכים בריאותיים בעלי השלכות מסכנות חיים.

הקשר המעניין שבין תזונה למחלות ממאירות מתחיל בגילוי שבתפריט של תזונה מערבית ממוצעת, ישנם אלפי חומרים, חלקם נחקרים יותר וחלקם נחקרים פחות, אשר להם תפקיד מפתח במניעה ובמלחמה במחלת הסרטן ויכולת להשפיע על תהליך הסרטני באופן חיובי או שלילי, בעיקר בעזרת זירוז או מניעה של ביטוי גנים סרטניים הנקראים גם "אונקוגנים" ואף בזירוז יצירה או חיסול תאיים סרטניים קיימים.

תזונה וסרטן השד:

על פי מחקר של הקרן למלחמה במחלת הסרטן העולמי (CRF) נראה כי בין שליש עד לרבע ממקרי הסרטן ברחבי העולם המערבי, מתרחשים בעקבות; תזונה לקויה, חוסר פעילות גופנית, ומשקל עודף.

סרטן השד ממוקם במקום השני, בטבלת התמותה עקב מחלת הסרטן בקרב נשים במדינות מערביות, מיד אחרי סרטן הריאות וחשיפה מוגברת וכרונית לאסטרוגן לאורך החיים היא אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר להופעת סרטן השד. (הופעה מוקדמת של וסת ראשונה, הפסקה מאוחרת של וסת והריון ראשון בגיל מאוחר.)

בנוסף לגורמים אלו קיים קשר מיוחד בין סרטן השד לבין צריכת סויה.

לאחר הרבה שנים של בלבול, שבהם נזהרו נשים בעלי נטיה לסרטן השד במשפחה מצריכת סויה, חידדו ארגוני בריאות גדולים את עמדתם בנושא בהתבסס על מחקרים רחבי היקף.

בעבר, עלה החשש כי צריכה של סויה, בעיקר בקרב נשים (ואף גברים, בקרבם המחלה פחות נפוצה, אך עדיין קיימת) הנושאות את הגן המבטא חלבונים הנקראים: HER2,3, עלולה להוביל להתפתחות והתפרצות המחלה עקב החשיפה למשפחה של חומרים הנקראים איזופלאבונים אשר מצויים בה.

חלק מן המחקרים הצביעו כי צריכה של איזופלבנואידים מסויימים גורמים לשגשוש רקמת שד סרטנית, וחלק מן המחקרים שבוצעו בנושא דווקא הראו כי בכוחם לדכא את הגידול ברקמת השד, כאשר הם מתייחסים למוצרי סויה מסורתיים אשר לא עברו תסיסה,בישול או טיגון כגון: טופו, פולי אדממה, וחלב סויה.

למרות שהמחקרים בוצעו על בעלי חיים שלהם מטבוליזם שונה מן המטבוליזם של האדם,עדיין לא היה ניתן להתעלם מהאפקט השלילי על מחלת סרטן השד שנמצא בחלקם ולכן בוצעו שתי סקירות גדולות בין השנים 2013-2014, אשר התבססו על עשרות רבות של מחקרים על נשים בשלבי חיים שונים, שבעקבותם הוכח כי צריכת סויה לא מעלה את רמות האסטרוגן בגוף האישה הבריאה וכי צריכת סויה איננה מעלה את הסיכון להישנות המחלה בקרב שורדות.

בעקבות כך, פירסמו הארגונים השונים ובראשם המכון האמריקאי לחקר הסרטן, (AICR) המלצה לצריכה של 1-3 מנות סויה ביום, כמודל לצריכה בטוחה אשר עשוייה אף לספק יתרונות בריאותיים לרבות עבור חולות ושורדות סרטן השד: מנת סויה = 100 גרם טופו. (כ-שליש חבילה), חצי כוס אדממה או כוס חלב סויה.

ארגונים נוספים כדוגמת אגודת הסרטן האמריקאי (ACS) הסתפקו בהצהרות אשר הסירו את החשש מצריכה מבוקרת של מוצרי סויה מסורתיים כמו גם משרד הבריאות בישראל, אשר בשיתוף עם עמותת עתיד, (עמותת הדיאטניות) הוציא אף הוא נייר עמדה במאי 2017, מטעמו אשר מציג צריכה נכונה של מוצרי סויה על בסיס ממצאים אלו

השפעת ההשמנה על התפתחות מחלת הסרטן

על מנת לעשות מעט סדר בדברים, נתחיל בהגדרת ההשמנה: ארגון הבריאות הבין-לאומי (WHO) מגדיר את ההשמנה כמדד מסת הגוף המחושב על ידי משקל (ק"ג) המחולק לריבוע הגובה (מטר), למדד זה אנו קוראים BMI:.

מצב של עודף משקל מוגדר כ-BMI>25 ומצב של השמנה מוגדר כ- BMI≥30.

מדד זה פחות רלוונטי לספורטאים העוסקים בפיתוח גוף שלהם מדד מסת גוף גבוה מן הרגיל עקב רקמת השריר הרבה ולאוכלוסיות שונות אשר להן ההמלצה היא לשמור על מסת גוף אף קטנה יותר מ-25.

כאמור, השמנה הינה אחת הסיבות השכיחות להופעת מחלת הסרטן, אבל מדוע ישנו קשר כל כך חזק בין השמנה להופעת מחלת הסרטן?

בסיס התשובה לשאלה זו, נטוע בהבנה כי מחלת הסרטן משגשגת בסביבה דלקתית ומכיוון שהשמנה והתחלואה הנלווית אליה מעלים את כמות החומרים הדלקתיים בדם, היא משמשת ככר פורה להתפחות מחלת הסרטן ומחלות מטבוליות אחרות.

IGF-1 , הינו פוליפפטיד אשר מופרש באופן טבעי מן הכבד, בעוד שהוא לא אמור להוות מטרד או סכנה בריאותית ברמתו הבסיסית, תחת השפעת ההשמנה הוא מיוצר בכמות גדולה יותר ואז ביכולתו לעודד לעכב אפופטוזיס (מוות) של תאים סרטניים בגוף ולעודד את ההיווצרות של תאים סרטניים חדשים.

השמנה או צריכה קלורית מוגזמת בדגש על פחמימות פשוטות תביא את הכבד לייצר כמות גבוהה יותר של חומר זה, לכן ישנו לבחירות התזונתיות שלנו תפקיד מפתח במניעת המחלה.

השמנה אסטרוגן וסרטן השד:

על פי נתונים של הקרן העולמית לחקר הסרטן אשר פורסמו בשנת 2013, קיים קשר חזק בין השמנה לבין התפתחות סרטן השד. (כמו גם סוגי סרטן נוספים כגון: סרטן הרחם,הלבלב, המעי, סרטן החלחולת, כיס המרה ועוד.)

הפוטנציאל הסרטני של ההשמנה על סרטן השד נבדק, נחקר והוכח במספר רב של מחקרים בהן נבדקו נשים לפני מנופאוזה ונשים לאחר מנופאוזה.

כאמור, השמנה בפני עצמה מהווה גורם סיכון עצמאי להתפתחות סרטן השד אך הצטברות הורמון האסטרוגן ברקמת השד הינו גורם סיכון נוסף: עודפי שומן בגוף וברקמת השד בפרט עלולים להוביל לרמות גבוהות של אסטרוגן מן הרגיל, הסיבה לכך נעוצה בהבנה כי תאי שומן (אדיפוציטים) בשד ממירים את הורמוני המין הגבריים לאסטרוגנים באמצעות משפחה של אנזימים הנקראים ארומטאזות וכיוון שאחוז ניכר מן הגידולים הסרטניים בשד מוגדר כתלוי אסטרוגן ( ER+), המשמעות היא שאסטרוגן משמש למעשה דלק לגידול מסוג זה.

נשים לאחר גיל הפריון הסובלות מהשמנה (פוסט-מנפאוזליות), נמצאות בקבוצת סיכון גבוה אף יותר, כיוון שהן נוטות לייצר אסטרוגן באיזור השד, בניגוד לנשים בגיל הפריון, אצלם אסטרוגן מיוצר במוקדים אחרים בגוף.

לסיכום, מספר רב של גורמים בלתי תלויים כמו גנטיקה וגיל אותם בלתי ניתן לשנות, אך גורמים תלויים כמו: משקל גוף, תזונה, פעילות גופנית ואורחות חיים, ניתן ואף רצוי לשנות על מנת לצמצם את הסיכון למחלת הסרטן עד כמה שניתן, זה בידיים שלנו.


הכותב הוא אלעד גורן, דיאטן קליני בחברת אופטימל לייף.