ההורה שהעביר לי שיעור בחינוך

"בכל חופש גדול, אני נזכר באותו אבא, שכל כך העריך את ה-5 דקות איכות הללו עם הילד שלו". אבינועם הרש בסיפור ותובנה על אהבה לילדים.

אבינועם הרש , י"ב בתמוז תשע"ט

חיבוק מאבא
חיבוק מאבא
צילום: ISTOCK

את אחד משיעורי ההורות הגדולים ביותר שלי קיבלתי בשנתי הראשונה כמחנך:

בין כל המכוניות והג'יפים המצועצעים הגיע אבא אחד שהכרתי אותו כאדם פשוט וטוב שעבד כמאבטח במרכז העיר בירושלים, רכוב על אופניים, כשהילד שלו – שנראה לי בכיתה ב' – רכוב מאחורה.

הסצנה הזו נראתה לי מדהימה במיוחד:

בין כל המכוניות הנוצצות, פתאום מגיע האבא הזה, עם הבגדים של המאבטח והאופניים החשמליים שלו, מוריד את הילד שלו, תמיד עם חיבוק, ולוחש לו כמה מילים.

אני זוכר שהסתכלתי עליו במבט מעריץ אבל גם קצת בחמלה ורחמים. בכל זאת הבן אדם כל בוקר מגיע עם האופניים שלו כאשר כל שאר האבות מגיעים עם מכוניות וגי'פים כאלו.

פעם אחת כנראה הבחין שהסתכלתי עליו, ניגש אליי מעצמו ואמר לי:

"אתה רואה את שאר האבות עם הג'יפים? איך שהם ממהרים לעבודה, זורקים את הילד וממשיכים הלאה. מה נראה לך, שאין לי מכונית בבית? אבל תדע לך שהרגעים האלו שאני מרכיב את הילד שלי מאחורה, הם הרגעים הכי יפים של היום שלי, למה לפעמים אני חוזר מהעבודה מאוחר והוא כבר ישן.

אז במקום לנסוע איתו דקה עם המכונית ולחזור, אני נוסע איתו חמש דקות, ומספיק לדבר איתו. ווואלה, אלו הרגעים היפים ביותר של היום שלי. מה שבטוח בטוח".

ולא יכולתי שלא לחשוב בדרך לכיתה כמה חכמת חיים יש לאבא הזה ואיך שחינוך והיכולת לגדל ילדים באופן נכון, לא תמיד קשורה לתארים וכסף אלא בעיקר למודעות בריאה לדעת מה חשוב בחיים ומה חשוב יותר.

ובכל חופש גדול, אני נזכר שוב באותו אבא, שכל כך העריך את החמש דקות איכות הללו עם הילד שלו וחושב הלוואי שנדע אנחנו, להעריך את החודשיים האלו עם הילדים שלנו.