בועז העצני
בועז העצניצילום: גרשון אלינסון

לליכודניקים שרופים אין בעיה בבחירות הנוכחיות, כל עוד המפלגה חשובה יותר מהאידיאולוגיה.

מי שדואג נוכח ההקפאה ביו"ש ובירושלים, הרישיון בפועל שנתניהו נותן לרש"פ להשתלט על שטחי C, על השתיקה נוכח ההשתוללות של מערכת המשפט וסוגיות נוכח חאן אל-אחמר, ומחפש מפלגת ימין שתאלץ אותו לבצע מדיניות ימין, נתקל בכמה בעיות.

אם הוא דתי חרד"לי, הוא יתקשה להצביע למפלגה בראשות בנט או פייגלין. אם הוא דתי ליברלי או חילוני, הוא יתקשה להצביע למפלגה שמקבלת הוראות מרבנים. המחלוקת היא על מידת הדתיות בעוד שבסוגיות הלאומיות ובחרדה מעליית השמאל לשלטון יש מכנה משותף גדול, ויש היגיון באיחוד.

מצד אחד נכונה הטענה שאיילת שקד החילונית אינה יכולה לעמוד בראש מפלגה דתית, אך מהצד השני עומדים מנדטים, וכנראה הרבה מנדטים, ובלעדיהם אומנם אפשר להיות נורא צודקים אבל מחוץ לכנסת, כפי שראינו לאחרונה.

איך פותרים את הדילמה הזאת? לדעתי כדאי לעשות זאת בכמה שלבים. שלב א' הוא קיבוע האיחוד הדתי כפי שהוא כיום באיחוד מפלגות הימין. ההתייפייפות ההדדית של סלידה בין מפד"לניקים לאנשי עוצמה יהודית אינה רק מגוחכת אלא מרגיזה, כי כל ילד מבין שבלי אחד הרכיבים המפלגתיים שם, הם כולם מחוץ לכנסת והתלות ההדדית היא מוחלטת. זו תהיה המסגרת שתהיה כתובת למצביע הדתי העמוק יותר.

במקביל, הימין החדש ייתן את התוצאה האלקטורלית הטובה ביותר אם איילת שקד תעמוד בראשו. בשלב הבא צריך להיות חיבור טבעי, אפשר גם טכני, בינם ובין זהות, וכך תהיה כתובת למצביע הימין הדתי-ליברלי והחילוני.

בשלב האחרון, כדי לא להסתכן באגף שאינו עובר את אחוז החסימה האכזרי, צריך חיבור טכני, שמראש מוכרז שהוא מתפרק אחרי הבחירות, בין שתי המפלגות הללו, כשבראש תעמוד איילת שקד, כי היא מביאה עוד בונוס משמעותי. אפשר לשכנע חילוני להצביע לרב פרץ או חרד"לי להצביע לבנט בידיעה שיש הדדיות שכולם מרוויחים ממנה, וההיפרדות אחרי הבחירות תשמר את טוהר המחנה.

בכל זה יש גם יותר מדי יצרים ואגו, ולא רק ההיגיון משפיע על ההתנהגות של המעורבים בדבר. בכלל, הנושא האישי תופס יותר ויותר מקום בדרישות של נציגינו בכנסת - מי יהיה שר הביטחון, מי יהיה שר החינוך, מי יהיה שר המשפטים, ומרוב שהם עסוקים בחלוקת תפקידים הם יגיעו לאופוזיציה או אל מחוץ לכנסת. מצידם של רוב המצביעים בימין אין חשיבות לשאלה אם שר המשפטים יהיה יריב לוין, בצלאל סמוטריץ' או איילת שקד.

העיקר שיהיה שינוי. כנ"ל בביטחון ובחינוך. הדרישות מכוונות למשא ומתן הקואליציוני אחרי הבחירות, ואז או שדורשים מדיניות או תפקידים, כי אי אפשר לקבל את שניהם. ולכן, אם נציגי הימין לא יחזרו לאידיאולוגיה, הם יפסידו את קולות הימין, גם אם יבנו מפלגות מאוחדות לתפארת.