כאשר עמיחי אשר (17) היה ילד, הוא קרא בעיניים נוצצות סיפורי מחתרות וקינא בלוחמים שהקימו את המדינה. כשגדל, ראה את אחיו הגדולים משתתפים במאבק על גוש קטיף ושאל את עצמו: מה יישאר לי לעשות למען המדינה? השבוע, יחד עם מאות חניכים ומדריכים במחוז דרום של בני עקיבא, הוא מצא את התשובה.
בגיבוי רבנים, אנשי ציבור ונציגי המחוז של התנועה, פשטו חניכי בני עקיבא על ערי הדרום – באר שבע, ירוחם, מצפה רמון, אשקלון וקריית גת, וחילקו תעודות 'נאמן השבת הציבורית' לבעלי עסקים שבתי העסק שלהם סגורים בשבת. נכון לאמצע השבוע חולקו כ-60 תעודות כאלה, והיד עוד נטויה. המבצע במחוז דרום יימשך גם בשבוע הבא, ובהמשך מתוכנן להתקיים במחוזות נוספים של התנועה.
בקרב בעלי העסקים היו כאלה שלא הסתפקו רק בחיוך, אלא הביעו התלהבות מהיוזמה. אחד מהם למשל הציע שתייה לכל החניכים על חשבונו. בעל חנות צעצועים אחרת התפעל מהיוזמה ואמר: "מדהים שזה מה שהנוער עושה בחופש". אישה חילונית מבוגרת שפגשה את הצעירים מסתובבים בין חנויות הקניון בחולצת תנועה, ביקשה לברר את פשר מעשיהם. כשנענתה, החלה להפליג בשבח יום השבת: "מזל שיש לנו את השבת, זו מתנה משמיים. זה היום הכי מדהים שיש לעם ישראל".
הקרדיט ליוזמה למען השבת נתון כולו לצעירים שהעלו את הדרישה מלמטה למעלה, אל הנהלת התנועה. הם נזהרים מלהביע ביקורת על הנהגת בני עקיבא, אבל אשר וחבריו, פעילי מחוז דרום של התנועה, אומרים כי למרות שנושא השבת הציבורית אושר לפעילות בוועידה הארצית של בני עקיבא בפסח שעבר, הם נאלצו לקדם אותו בכוחות עצמם בלי התנעה משמעותית של ההנהלה הארצית. "אחרי הוועידה בפסח זה לא התרומם, אז עשינו בעצמנו מבצע מקדים בבאר שבע כדי להבהיר לתנועה שזה אפשרי. התוצאות היו יפות, אבל עדיין הנושא לא קודם ברמה התנועתית", מספר אשר.
לא קשה היה לזהות כי רוב ההחלטות מאותה ועידה ארצית היו עם הפנים לנושאים חברתיים שבקונצנזוס, ופחות סימנו את המטרה סביב נושאים מובהקים שבין אדם למקום. אשר וחבריו הצעירים ממחוז דרום סוברים שהמיקוד צריך להיות הפוך: "כמובן שעוסקים בתחומים של בין אדם לחברו, אבל קצת כאב לנו שבני עקיבא עוסקת בעיקר בתחומים אחרים. כאילו שכחו קצת את הפן היהודי, את האידיאלים שקשורים ליהדות". אשר בחר לפעול בתחום שמירת השבת בעסקים, לאחר שזיהה את ההתערערות בשטח: "הסטטוס קוו נסדק, הרבה חנויות נפתחות בשבת. בעלי העסקים ששומרים שבת נמצאים במצוקה כלכלית. אנחנו רוצים לחזק אותם בפרט, ובכך גם לחזק את זהותה היהודית של המדינה בכלל".
בתנועת בני עקיבא אומרים כי השבת במרחב הציבורי היא אחד הדגלים שהתנועה מרימה בשנים האחרונות. בתנועה מספרים כי נושא השבת הציבורית נידון ונלמד בסניפים בשנה האחרונה, בנוסף להחלטות האמורות בוועידה הארצית וההחלטה על חלוקת תעודות 'נאמן השבת הציבורית'. אלו מצטרפות לפעילות משותפת עם תנועת הנוער העובד והלומד לחיזוקה של השבת הציבורית לאורך השנה וליוזמות מקומיות נוספות. את העיכוב במימוש הפעילות מסבירים בבני עקיבא בכך שההחלטות בוועידה הן לטווח של חמש שנים קדימה, ולכן שלב היישום של חלוקת התעודות הגיע רק כעת, ויימשך במחוזות נוספים. "התנועה מעודדת ומברכת יוזמות מקומיות של חניכיה שפועלים ברוח התנועה ומעצימים אותם גם ברמה הארצית", אומרים בבני עקיבא.
חלוקת התעודות, מסביר אשר, מכוונת לשתי מטרות: "קודם כול לתת גיבוי לבעל החנות שסוגר בשבת, שירגיש שהתנועה שלנו עומדת מאחוריו, תומכת בהחלטה שלו לסגור בשבת ורוצה שיצליח. שנית, התעודה מיועדת לציבור הצרכנים: שיידעו מי סוגר בשבת, וכך יוכלו לפרגן ולחזק כלכלית בעלי עסקים כאלה. בסופו של דבר, המאבק פה הוא כלכלי".
כמו נערי המחתרות שאשר מעריץ, גם בקרב הזה הנוער לקח לידיו את המושכות. כעת הם מייחלים לראות גם את הציבור הרחב לוקח חלק בשמירה על צביונה היהודי של המדינה, ומקפיד לקנות רק מהנאמנים לשבת הציבורית.
אין צורך להילחץ
בסבב ההתנצלויות של שר החינוך הרב רפי פרץ, שהחל כמעט מרגע שנכנס לתפקידו, בלטה השבוע פרשת טיפולי ההמרה. אבל בצל הנסיגה מעמדתו, שאכזבה רבים מבוחריו, התחבאה התנצלות נוספת על פרשה קטנה יותר במימדיה אך עדיין משמעותית במהותה.
במהלך אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית שנערכה השבוע בישראל, עלו ארבעת הזוכים לקבל את התעודה על הזכייה. הנערה הווייטנאמית שהייתה בין הזוכים קיבלה משר החינוך פרץ תעודה, אך הוא לא לחץ את ידה כפי שעשה לשלושת עמיתיה, כך דווח באתר מאקו. תגובת מקורבי השר באותו דיווח לא הייתה הסבר של המובן מאליו, כי כאדם דתי וכרב בישראל השר נמנע מללחוץ ידי נשים. שם העדיפו להיתלות באמתלה טכנית, לפיה השר לא הכיר את כללי הטקס שקובעים כי יש ללחוץ יד לכל זוכה, ולכן לא לחץ את ידה של הנערה, שעלתה לבמה ראשונה.
גם על האפיזודה הזאת נידון השר פרץ ברותחין השבוע, אך לעומת התוקפים היו מי שידעו להזכיר מה טיבה של זקיפות קומה הלכתית. למשל חבר הכנסת מהליכוד שלמה קרעי, שכתב: "אני חבר כנסת חדש. איש ציבור. שומר תורה ומצוות. כשאישה ניגשת ללחוץ את ידי אני מבקש את סליחתה, קד קידה קלה של כבוד ומודה לה. זו אמונתי, זו דרכי. לא אשנה אותה ולא אתנצל עליה". וגם עמיתו של פרץ, השר בצלאל סמוטריץ', שצייץ: "אני מכבד מאוד נשים אבל לא מושיט להן יד כי זה מה שאומרת ההלכה. אני מושיט להן את הלב. הגדרה יפה שלימדה אותי הנשיאה חיות כשנפגשנו ולא לחצתי את ידה, ומאז אימצתי בחום".
למרות האמירות הפשוטות הללו, מאז ומעולם הייתה סוגיית לחיצת היד בין גברים לנשים שנויה במחלוקת בקרב חוגים שונים במגזר הדתי-לאומי. אבל אם בשנים עברו נתלו מצדדי הלחיצה בנימוקים של אי נעימות, פגיעה או אפילו הלבנת פנים של האיש או האישה החילונים שמושיטים את היד שנותרת ללא מענה, הרי שבשנים האחרונות הטיעון הזה הופך לפחות ופחות רלוונטי. בעידן שבו כל ילד יודע מה מתרחש בצידו השני של העולם, קשה להאמין שמי מאזרחי ישראל עדיין אינו מודע להקפדה של שומרי הלכה על הימנעות מנגיעה בבני המין השני. משכך, לא רק שאין לטעון לפגיעה ברגשות האדם החילוני, אלא הכדור עובר למעשה למגרש שלו. כשם שלהבדיל הוא לא יציע למוסלמי מזון בחודש הרמדאן ואם יעשה כן ייחשב לפוגע ברגשותיו הדתיים, כך אין סיבה שאותו חילוני או חילונית לא יימנעו מלהושיט יד כשמולם גבר או אישה דתיים. הושטת יד כזו, כמוה כחוסר התחשבות במקרה הטוב וכהתרסה במקרה הרע.
ועם זאת, אפשר גם להבין מדוע יש חילונים שעומדים נבוכים ומבולבלים בסוגיה. מי שמכניס אותם לסבך התהיות הם דווקא חובשי הכיפה שמצדדים בעמדה המתפשרת ונכונים בדיעבד ללחוץ יד שמושטת לעברם, וכמובן גם דתיים ודתיות שמושיטים יד לכתחילה בשל התנערותם מאיסור נגיעה. אפילו נבחרי הציבור המוחזקים כיותר תורניים במגזר עלולים לבלבל את החילוני הממוצע. כך למשל ח"כ ציפי חוטובלי-אלון, שהצליחה מחד להרגיז את העיתונאי נחום ברנע כשסירבה להושיט לו יד, אולם מאידך הצהירה כי בתוקף תפקידה כסגנית שר החוץ קיבלה היתר הלכתי ללחוץ ידי דיפלומטים. לעומתה רבקה רביץ החרדית, אשר מכהנת כראש לשכת הנשיא, נמנעה מללחוץ הן את ידי הנסיך הבריטי והן את ידי האפיפיור בביקורים רשמיים, על אף שמדובר בצעד הנוגד את כללי הטקס. כך נוצר מצב שכאשר דמות חרדית ניצבת מול אדם חילוני, הוא לא ינסה אפילו להושיט יד ללחיצה, אולם כשחילונית תפגוש חובש כיפה סרוגה, להבנתה כל האפשרויות פתוחות, ומכאן קצרה הדרך לשערוריות תקשורתיות.
ואולי נכון למי שחוששים מהלבנת פנים, לתת יותר אמון בהתחשבות מצד היהודי שניצב לפניהם, גם אם אינו שומר מצוות. הוא עשוי להפתיע לטובה. תשאלו את העיתונאי הדתי הבכיר שהגיע לפגישה אצל דמות פוליטית, והמזכירה ביקשה ללחוץ את ידו. לאחר שהסביר בנימוס שהוא נמנע מללחוץ ידי נשים מטעם הלכתי, האישה לא רק שלא נפגעה אלא אף מיהרה להתנצל.
לתגובות: [email protected]