בשבע מהדורה דיגיטלית

מאבד גובה

הוא אהוב ואהוד ברמה האישית, אבל גם במפלגתו מתרבים הקולות שחושבים שלמען האחדות בימין הרב רפי צריך לוותר על המקום הראשון לשקד.

ניצן קידר , ט"ו בתמוז תשע"ט | עודכן: 16:56

פער בינו ובין העולם התקשורתי. הרב פרץ
פער בינו ובין העולם התקשורתי. הרב פרץ
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

באופן אירוני מאוד, אחד הגיבורים הטראגיים של המערכת הפוליטית בשבוע האחרון יכול להיות בסופו של דבר אחד השושבינים לריצה משותפת של איחוד מפלגות הימין והימין החדש.

המהומה הפנימית שנוצרה במפלגת זהות של משה פייגלין גרמה לנפתלי בנט להסס. אין ספק שמנקודת מבטו הוא רצה ללכת עם פייגלין יותר מאשר עם איחוד הימין, אבל ההתרחשות הפנימית לימדה את מה שמספרים גם הסקרים – אם זהות הייתה על סף אחוז החסימה, היום היא רחוקה ממנו משמעתית, כשלא מעט אנשים שהאמינו בדרך והיו חלק מהמפלגה מתקשים לעכל את המריבה הפנימית סביב השריונים. בנט רק עמד מהצד והביט. הוא הבין שמבחינה אלקטורלית, חיבור לאיחוד מפלגות הימין יועיל לו יותר. אחר כך הגיעו הסקרים ואיששו את ההנחה הזאת.

לעומתו, שקד לא חוששת מחבירה לאיחוד מפלגות הימין. הסקרים שהיא רואה בשבועיים האחרונים רק מחזקים את העמדה הזאת, ובשיחות עם בנט היא מבהירה שלדעתה זה הכיוון הנכון ללכת אליו. בתוכניות שלה כלולה גם עוצמה יהודית שכרגע עושה שרירים, אבל איתמר בן גביר מצוי בקשר הדוק איתה. גם חיבור של כל הגוש הזה לפייגלין עוד עשוי לקרות, למרות שסיכוייו נמוכים. בשיחות ביניהם הוא שומע מאיילת שקד שזה הכיוון הנכון ללכת אליו.

סקר שנערך בשביל אחת ממפלגות הימין והובא בפנינו מלמד שאיחוד מפלגות הימין כפי שרצה בבחירות הקודמות בשילוב שקד בראשה ובנט ברשימה, זוכה ל-12 מנדטים. גם בחדשות 12 הוצג סקר דומה של מכון מדגם. בסקר השני נבדקה השאלה מה קורה אם שקד בראש וגם זהות מצטרפת לאיחוד הזה. התוצאה – 13 מנדטים, מלמדת שמצד אחד כוחו של פייגלין נאמד במנדט, אבל מנגד הציבור רואה בו שותף ראוי למפלגה מאוחדת מימין לליכוד.

השיחות בין שקד-בנט לאיחוד הימין מתקדמות, ויש אפילו מתווים שמונחים על השולחן. שקד ובנט מדברים על חלוקת הרשימה שווה בשווה בין הימין החדש ואיחוד מפלגות הימין. את המתווה שהוצע מצד הבית היהודי הבאנו כאן לראשונה בשבוע שעבר: שלושה מקומות לבית היהודי, שלושה לאיחוד הלאומי, שלושה לימין החדש ומקום אחד לעוצמה יהודית בעשירייה הראשונה. הצדדים מנסים ללבן ביניהם את הסוגיות, אבל צריך לומר שסיפור הרשימה נראה החלק היותר פשוט של החיבור הזה.

ניר אורבך מנכ"ל, הבית היהודי, הוא בין אלה שעובדים קשה כדי שהאיחוד הנכון ייצא אל הפועל. "כולם מכירים את הדד-ליין, ונקודות המחלוקת ברורות לכולם. אסור לנו לחשוב אפילו על ריצה בשני ראשים. קיבלנו מועד ב' כדי לתקן ואנחנו צריכים לעשות זאת, גם אם הסקרים בבוקר יום הבחירות יראו שאנחנו או הימין החדש מקבלים שמונה מנדטים בריצה לבד. ראינו מה קורה אחר הצהריים ביום הבחירות. אם מישהו מאיתנו לא יעבור את אחוז החסימה – זה אסון", הוא אומר ל'בשבע'.

לדבריו, "מדובר באנשים אחראיים, ואני מעריך שאף אחד לא ייקח את הסיכון שאחרי שלושה חודשים נחזור לאותו מצב ולמערכת בחירות נוספות. במערכת הבאה הסיכון עלול להיות עוד יותר גדול כי חלק מהציבור מבהיר לנו: אם לא תתאחדו – נלך למקומות אחרים".

אגב, אחדות אחת לפחות כבר זורמת היטב. בשבוע הבא, אם לא יהיו הפתעות, ייפתח מטה הבחירות המשותף לבית היהודי ולאיחוד הלאומי, וביום שני הקרוב יתקיים בלוד כנס בנושא אתגרים חברתיים שמובילים חברי הכנסת מוטי יוגב, אלי בן דהן, עידית סילמן ואופיר סופר. מפגש משותף לאנשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי שיכלול שיח בסוגיות חברתיות, ואולי ייתן את האות לריענון ושדרוג נוסף ליחסים ביניהן עד כדי איחוד מלא.

הכיסא מתנדנד

שאלת הרשימה עצמה היא כאמור פחות בעייתית. המוקש האמיתי הוא שכדי להקים את הגוש הזה צריך לפתור את שאלת העומד בראש. בסביבת הרב רפי פרץ מבהירים כי את איחוד מפלגות הימין – גם אם הוא רק בלוק טכני – צריך להוביל אדם מהציונות הדתית, ולכן מסרבים לדרישת השרה לשעבר איילת שקד לעמוד בראשו. גם סקרים שמבהירים ששקד תביא את התוצאה הטובה ביותר, כולל סקרים שלא נערכו על ידי המפלגות עצמן, לא משכנעים אותם.

בסביבת יו"ר הבית היהודי מעוניינים באיחודים ובהסכמים, אבל בתנאים שלהם, ולא מהססים לקחת את הזמן. מנקודת המבט של המקורבים, מדובר בצומת מאוד משמעותי שיכריע כיצד ייראו פני ההובלה של הציונות הדתית בעתיד הקרוב, ועל כן מבחינתם העומד בראש חייב להיות שומר מצוות.

אלא שבסיומו של השבוע הזה יודעים גם בבית היהודי שיגיע הרגע שבו יצטרכו להתפשר. הרב פרץ עבר שבוע לא נעים במיוחד, שהחל באותו ריאיון שהוצא מכל פרופורציות בנושא טיפולי המרה, המשיך בחזרה מהדברים וכלל גם התנצלות על אזכור המילה שואה בצמוד למילה התבוללות באחת מישיבות הממשלה האחרונות.

שוחחתי עם הרב פרץ אחרי גל הביקורת שספג, והיה אפשר להבין שבין עולם המושגים שלו לעולם המושגים התקשורתי יש פער גדול במיוחד. "באופן כללי אני נגד המושג החריף הזה של טיפולי המרה. אני יודע שהטיפולים שעליהם מדברים הם דבר פסול וחמור, ואני אומר את זה באופן שלא משתמע לשתי פנים. הבנתי שמדובר בטיפול פולשני שעלול לפגוע בנפש האדם ולהגיע למחוזות מאוד חמורים של אובדנות. אני נגד זה באופן נחרץ", הוא מבהיר.

"עם כל זאת, זכותם של בעלי נטייה חד מינית לפנות ולמצוא אוזן קשובה, מחבקת ועוזרת אצל הגורמים המקצועיים בדרך מכבדת ואוהבת - ולשם כיוונתי בריאיון. מעולם לא הפניתי כתף קרה לתלמיד שפנה אליי בנושא הזה ומעולם לא הצעתי לאף אחד שפנה אליי לעשות טיפולים מהסוג הזה, שאני מתנגד להם", הסביר הרב פרץ.

הרב רפי פרץ הוא איש שטח מהמופלאים שהגיעו לבית היהודי. הוא אהוב ואהוד, מדבר בגובה העיניים ושמו הולך לפניו. בפוליטיקה, אפעס, המצב קצת שונה. מתחת לפני השטח, בשיחות בין חברי וחברות מרכז בבית היהודי, עולים שוב ושוב קולות שאולי המרכז צריך לתת את קולו בסוגיית האחדות. הם לא נוטרים טינה לשקד, הם רוצים הישג פוליטי משמעותי, ומבינים שעם בנט ושקד אפשר להתקדם. מקורבי הרב רפי אומנם מעלים את הטענה שאי אפשר באמת לסמוך על הסקרים וגם שמטעמים אידיאולוגים אדם דתי צריך לעמוד בראש המפלגה. אבל פוליטיקה, במיוחד ב-2019, צריכה בעיקר להיות מחוברת למציאות.

זה עלול להיגרר למחוזות מאוד לא נעימים למי שלא מכיר את נבכי מוסדות הבית היהודי, ויש להניח שלא באמת נגיע לשם, אבל מבט בסקרים מראה שאיחוד מפלגות הימין צריכים ללכת לאיחוד גדול יותר. גם אנשי הבית היהודי מבינים זאת, ולכן בחרו באופן ברור להאיץ את המגעים עם שקד ובנט ולהשהות את המגעים עם עוצמה יהודית. גם סביבתו של הרב פרץ הבינה שמכפיל הכוח יבוא מהשניים, ועוצמה יכולה להוסיף עוד קצת.

ייתכן שבמקום להתעקש, צריך בשלב הזה לפתוח את הראש. כמו הרב פרץ, גם נפתלי בנט לא ממש חשב שהוא יגיע לרגע שיצטרך לשוב. איילת שקד השתעשעה ברעיון ולא הייתה שלמה עם העזיבה. נראה שכעת הברירה היא בין לשבת זה לצד זה בכנסת, ובין לחזור כל אחד לביתו אחרי כישלון צורב.

ואולי חיבור עם שקד ובנט הוא דווקא הזדמנות בשבילו ובשביל הימין. אם הבחירות הקרובות לא יוכרעו באופן מובהק, תוכל מפלגת ימין של 12 מנדטים להוות לשון מאזניים לא פחות מישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, שלמעשה הכריזה מלחמה בדיוק על איחוד כזה מתוך הבנה שהוא עלול להיות לה לרועץ.

זקוקים לנוהרים

אחת ההערכות של לא מעט שותפים למערכת הפוליטית, גורסת שהמצב המסתמן בסקרים כיום יכול להחזיר אותנו לאותה נקודה אחרי הבחירות, ולגרור את ישראל למערכת נוספת. לא מדובר בספין. בליכוד מבינים שיהיה קשה מאוד להרכיב ממשלה טובה, בוודאי שלא ממשלת ימין. בכחול לבן רחוקים מרצון להקים ממשלת שמאל, אבל גם שותפות עם הליכוד לא באה בחשבון כל עוד נתניהו שם. מעבר למלחמות האגו, יש רצון עז להכרעה בין תומכי "רק נתניהו" לתומכי "רק לא נתניהו".

ראש הממשלה משקיע הרבה מאוד כדי לנסות ולשנות את המצב הזה. ליברמן בינתיים מתחזק וגורם לנתניהו כאבי ראש שהולכים וגדלים. בלי גוש ברור ואולי גם בלי 61 ממליצים, ייתכן שאחרי הבחירות הוא פשוט יחליט שזה העיתוי הנכון לעצור ולא להישאר באופוזיציה. אם יצליח להרכיב ממשלה עם כחול לבן – הוא שוב יוצג כקוסם הפוליטי שמצליח להשיג את מבוקשו. אבל גם נתניהו עצמו יודה שהוא לא זוכר מצב דומה של חוסר ודאות או הכרעה לגבי מערכת בחירות.

הדאגה המרכזית של נתניהו בפרט ושל גוש הימין כולו היא שאננות. שבציבור תרווח האמירה "אין למי להצביע", ואנשים ייצאו לחופשה ביום הבחירות. כל קול הוא משמעותי וקובע, והפעם יותר מתמיד. כדי לנסות לנצח – ואין שום ביטחון שזה יקרה – הימין צריך לגרום לנהירת מצביעיו לקלפיות.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com