עדי בן ישי
עדי בן ישיצילום: עצמי

לא משעמם פה הקיץ. סערת הרב פרץ אמנם מתחילה לדעוך, אך הנושא החם "הדרת נשים" שב אלינו כגל המתנפץ על המזח.

בכנס "בניין שלם" שאין שני לו בגודלו מבין כנסי הקיץ לנשים, החליטו שלא לאפשר למעצבות ביריד להציג תמונות של דוגמניות. גם בפרסום לכנס לא פורסמו תמונות של המרצות. על כך הזדעקו המצקצקים ברשת: "מה קורה למגזר החרדלי?" "לאן עוד ההקצנה המוגזמת תלך?".

שרה בק העלתה על הנושא המדאיג אייטם בתוכנית הבוקר שלה בגלי ישראל, וארגון 'קולך' פרסם פוסט מודאג. (כולי תפילה שתביעה בסך מיליון ₪ לא תוגש נגד בניין שלם בימים הקרובים)

מאד נח לרדת על בניין- שלם וכבר כמה שנים זה מגיע מדי קיץ. "אין בכנס מזרחיות", כתבה מישהי בטרוניה לפני ימים אחדים. (יש מזרחיות, אגב) אמניות שלא מצליחות להתברג בתוכניית הכנס חובטות מפעם לפעם בבניין שלם על הברירה הסלקטיבית שהם מפעילים. השנה גם "הדרת נשים" הצטרפה לשלל הטענות.

לדעתי, אין פה אלא קנאה וצרות עין אל מול אימפריה שהקימו בעשר אצבעותיהם זוג אצילי ומיוחד, הרב אוהד והרבנית דנה תירוש.

הם עצמם הורים לעשרה ילדים, והקימו את "מכון בנין שלם" העוסק במשפחה היהודית, עוד לפני שלכולנו היה ברור שזו ה-סוגיה של הדור הנוכחי.

כבוגרת קורס הדרכת כלות בבניין שלם אני יכולה להעיד שבית המדרש של המכון הוא עשיר ומלא בתוכן עמוק, רלוונטי ומחובר לחיים, לקודש, לגוף, ולנפש.

טענות והתנגחויות במפעל חינוכי וערכי כבניין שלם הן מכוערות, לדעתי, ולא ענייניות. הבקשה של בניין שלם שלא להציב פרסומות של דוגמניות מעט תמוהה בעיני, אך אין פה קשר להדרת נשים. ראש מכון בניין שלם היא אשה שהחליטה על כך מיוזמתה. לארגון "קולך" זה לא ממש הפריע להזדרז ולפרסם הודעה שמילותיה הן לא פחות מ"יקום קורס לתוך עצמו".

איזו הגזמה פראית, ממש אפוקליפסה. לא ראיתי בהלה שכזו משלטי חוצות מחפיצי נשים התלויים במרחב הציבורי בסיטונאות. אולי כי זה היקום במלוא הדרו? מה שמכעיס אותי בכל העניין היא הפטרונות הבלתי נסבלת של קבוצות נשים פמיניסטיות נגד הנשים הדתיות, שתמיד זקוקות ל"חילוץ ממצבן העגום". הן כל כך טיפשות, נבערות ומדוכאות שהן מדירות את עצמן אפילו מעצמן, עד לבואו של צוות החילוץ הפמיניסטי. ההאשמה כלפי בנין- שלם בהדרת נשים מגוחכת לאור העובדה שהכנס מונה אלפי נשים וכולו העצמה נשית.

על הבחירה של מארגני הכנס שלא לפרסם תמונות נשים בתוכנייה אפשר לחלוק, ואפשר גם לכבד. בעולם בו החיצוני והנוצץ הוא החשוב איזה יופי שיש גם פנים. "כל כבודה בת מלך פנימה", הוא פסוק מספר תהלים שכבר אסור לומר כי פירוש חז"ל עליו לכאורה איננו רלוונטי. אז אני הארכאית עוד מאמינה בעיקרון שהפסוק הזה מלמד אותי, מותר? בעולם המודרני כל מה שחיצוני נחשב ומוערך, ומה שפנימי- איננו שווה. אני רואה את הדברים בדיוק הפוך. אדם בעל תבונה מוערך בעיניי יותר מאיש חכם, כיון שהחכמה היא חיצונית והתבונה היא פנימית. אני גם מעריכה אם לעשרה ילדים יותר ממנכ"לית חברה. התמסרות רבת שנים לגידול ילדים כשתמונתך אינה מככבת על שערי מגאזינים היא קשה לאין ערוך. אימהות היא מהות שכולה חסד ונתינה הנחבאת בין קירות הבית.

אסייג ואומר, שמרחב ציבורי נקי מתמונות נשים איננו אידיאלי מבחינתי, אבל אני מכבדת את מי שבחר אחרת. העוצמה הנשית פועלת וחזקה, עם או בלי תמונות, אין מה שיעצור אותה מלהתממש ולהגשים עצמה במציאות. ביטוי נשי איננו דווקא בשדה הפוליטי או בהישגיות מוחצנת, הוא בכל מקום.

את לינור אברג'יל שמעתי אומרת בשבוע שעבר בכנס אחר: "לפני שחזרתי בתשובה חשבתי שאשה ביהדות היא עבד, היום אני מבינה שהיא יהלום".