שוב השמאל נכשל במבחן המציאות - הערות

במבחני המוסר וזכויות האדם של השבוע האחרון השמאל נכשל, גם התקשורת צלעה ואפילו בימין לא הכול מושלם. הערות טרם שבוע טוב.

שמעון כהן , י"ז בתמוז תשע"ט

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

שבוע טוב

השמאל במבחן המציאות

השבוע היה מבחן נוסף לחובבי זכויות האדם מהשמאל. פעיל השמאל הוותיק עזרא נאווי הגיע לבית המשפט על מנת לשמוע את הכרעת השופטים בדרישתו לבטל את כתב האישום נגדו.

נזכיר, מר נאווי חשוד במסירתם של ערבים שביצעו או התכוונו לבצע עסקאות נדל"ן עם יהודים, לידי מנגנוני הביטחון (הרצחניים) של הרשות הפלשתינית, זו שבין החוקים שלה ניתן למצוא גם סעיף המטיל עונש מוות למבצעי עסקאות מהסוג הזה.

כשאני שומע על פרשיות מהסוג הזה קשה לי להשתחרר מראיון שקיימתי לפני שנים אחדות עם כמה פלשתינים שעברו את האינקוויזיציה של הרש"פ בעקבות חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. קשה לי להשתחרר מהשיחה עם גברים בגילאי ארבעים, חמישים ואף למעלה מכך, שגופם חבול, מוכה ורצוץ, גברים שנרמס כבודם והם מספרים בדמעות על הקורות אותם במרתפי העינויים של ג'יבריל רג'וב וחבורת הסדיסטים שפועלים תחת כנפיו של אבו מאזן.

התיאורים שהציגו אותם מרואיינים בפניי היו קשים ובלתי נתפסים. שיטות עינוי מימי הביניים השתלבו עם שיטות עינוי חדשניות, ויחד יצרו שברי כלי אנושיים שרק במקרה נותרה בהם רוח חיים. רבים אחרים הושלכו לאשפה לאחר שהומתו בידי אותם מנגנוני ביטחון. גם על כך סיפרו אותם מרואיינים ולא בעקבות שמועה. בעקבות מראה עיניים.

לא ארחיב כאן בתיאור פלסטי של הקורות אותם (עשיתי זאת כבר בהזדמנויות קודמות) אבל נראה לי שניתן היה לצפות שבעולם נורמאלי, סביר והגון יימצאו השבוע מחוץ לבית המשפט עשרות, אם לא מאות, פעילי שמאל נושאי שלטים הדורשים את מיצוי עונשו המלא של עזרא נאווי.

אבל בפתחו של בית המשפט ניצבו כמה פעילי ימין ואף לא זכר זערורי לארגוני השמאל המדברים גבוהה גבוהה על זכויות האדם, על אנושיות, על חירות ועל צדק ומשפט. שוב שתיקה שמאלנית גאה.

להאכיל את הנגבי בכפית

ביממה הראשונה להולדתה של פרשת הרב רפי פרץ והתבטאותו בענייני ההמרה התראיין השר צחי הנגבי אצל מר רדיו, הלא הוא אריה גולן.

גולן מצא לנכון לשאול את השר אם מפלגתו חיה בשלום עם עמדות כמו אלה של "סמוטריץ' ומצעד הבהמות" (מסתבר שלא עזרו לו לסמוטריץ' כל הבהרותיו והסתייגויותיו ממה שעשה בבחרותו. יש מי שבעיניו בכל רגע נתון מוציא השר סמוטריץ' מצעדי בהמות כחלק ממדיניות משרדו) ואם מסתדרים בליכוד עם עמדותיו של "פרץ עם ענייני טיפולי ההמרה ומלכות בית דוד" (גם כאן ניתן היה להבין מדבריו של אריה גולן ששר החינוך החדש הקים במשרדו מחלקה לטיפולי המרה. להזכירכם, כל מה שקרה הוא שדנה וייס שאלה אם הוא מאמין ביעילותם של טיפולים שכאלה והוא השיב בחיוב מניסיונו כמחנך. זה כל הסיפור. הוא לא המליץ לאף אחד ולא הכריז על מדיניות חדשה במשרדו, אבל אין צורך להיכנס לאמיתות שלא ממש מעניינות את התקשורת שלנו. כרגע מה שחשוב הוא לתקוף וחזק את הדוס החשוך שהתיישב על כס המיניסטר.

עד כאן עוד ניתן לקבל כסבירה את שאלתו של אריה גולן, אבל אז הוא הוסיף לשאלתו עוד כמה מילים. הוא שאל את השר הנגבי אם מפלגתו מסתדרת עם "הדעות הללו", וכעבור שבריר שנייה הוסיף גם את המילה "החשוכות" – "הדעות הללו... החשוכות". ואני חשבתי לתומי שעיתונאי צריך לשמור על אובייקטיביות מינימאלית ולא להגדיר דעות כאלה או אחרות כחשוכות או כנאורות. את זה הוא אמור להשאיר לנו להחליט. כך מקובל בדמוקרטיה, לא? ומעבר לכך, מר גולן, אתה עד כדי כך לא סומך על השר הנגבי שיביע עמדות נאורות כלבבך, שאתה צריך ממש להגדיר לו את הדעות שהוא צריך לתקוף כ"חשוכות"? אולי יהיה קל יותר אם תענה במקומו וזהו.

ובשולי עניינו של אריה גולן, דווקא משום עמדותיו הנאורות והמתקדמות, היה מעניין לשמוע דווקא אותו בוחר ללקט מספר דוגמיות מהמתקפות שהטיחו ברב פרץ שרים בממשלה ואף העומד בראשה, בנימין נתניהו, ובסיכומם של הציטוטים הפטיר אריה גולן ש"לינצ' כזה עוד לא היה".

אבל אולי מותר לנו לחשוד, ממש משום שעמדותיו האישיות של אריה גולן כנראה תואמות את אותם מבצעי הלינצ' ברב פרץ, שאולי הגדרת המתקפה כלינצ' לא נועדה אלא בסך הכול לסכסך בין חברי ממשלת נתניהו, מצווה שלמענה מותר אפילו להתייצב לכמה שניות לצדו של השר החשוך.

אין לו מילים לבזבוזים

עם הסתבכותו של אהוד ברק סביב פרשת ג'פרי אפשטיין ביקשתי לראיין את אחד מבכירי מנהיגי מפלגת העבודה בעבר בתקווה לשמוע ממנו אמירה מוסרית או פוליטית כזו או אחרת סביב האפשרות לחבירה עתידית בין שתי המפלגות, העבודה ו'ישראל דמוקרטית'.

פניתי לאותו מנהיג עבר, אבל הוא הבהיר לי בנימוס וברוגע שהוא לא מוצא לנכון לדבר עוד על מפלגת העבודה, בעיקר לא בערוץ 7, כי ממילא ערוץ 7 אינו מאוהדי המפלגה ולכן "למה שאבזבז את מילותיי אצלכם".

חתמנו את השיחה הקצרה בנימוס הדדי, ונותרתי לחשוב מעט אחר כך אם אני אמור להתייחס למה שאמר אותו מנהיג עבר כעלבון או כמחמאה. אולי אני צריך להיעלב כי האיש לא מוכן לבזבז את מילותיו בבימה הצנועה שלנו בערוץ 7, אבל אולי יש כאן מחמאה שקטה ממי שאולי חושש להישאל שאלות שלא מקובל לשאול בכלי תקשורת אחרים. אולי.

כך או כך הביאה אותי החלטתו של אותו מנהיג שלא להתראיין לחיזוק תובנה שאותה אני מהדהד לא פעם באוזני נבחרי ציבור מהימין בשיחות פרטיות ובמסגרות אחרות:

חברים, אתם מתלוננים כל כך על התקשורת הכללית, שהיא שמאלנית, שהיא דורסנית, שהיא לא נותנת להתבטא, שהיא מעוותת את דבריכם, שהיא מוציאה דברים מהקשרם, שהיא מסכסכת, שהיא... אז למה אתם מתראיינים שם? למה אתם ניצבים בדום מתוח על כל קריאה של רזי ברקאי או רינו צרור? לא טוב לכם? לא נעים לכם? אף אחד לא מחייב אתכם להתראיין שם. יש לכם מספיק תקשורת שמוכנה לתת לכם במה נוחה, לשאול שאלות, אבל גם לאפשר לכם לענות עליהן בנחת, וזה לא רק ערוץ 7. יש גם אחרים. אבל אתם מעדיפים את דנה וייס ואת גדי סוקניק בגלל שיקולי רייטינג או סתם תחושת 'היינו כחגבים' מול אלילי התקשורת הכללית, אז לפחות אל תתלוננו אחר כך. גם לכם מותר לענות למציעי הראיונות בגלי צה"ל ובערוצי 12, 13 ואחרים שאתם לא מוצאים לנכון לבזבז את מילותיכם בבימה העוינת שלהם. לא יקרה לכם כלום אם זו תהיה התגובה.

(ולא, אין כאן שום רמיזה ממוקדת לעברו של הרב רפי פרץ. הוא דווקא עדיין חדש בשטח הפוליטי. יש כאן אמירה כוללת לגבי נבחרי ימין לדורותיהם)

אמת? תזכירו לי מה זה...

במסגרת העליהום על הרב רפי פרץ התגייסו כעשרה או עשרים מצעירי מפלגת העבודה, הדרימו לישוב נווה, שבו מתגורר הרב, והפגינו נגדו. בשעת לילה מאוחרת התראיינה דוברת צעירי מפלגת העבודה (מסתבר שיש דבר כזה) כדי להסביר את מניעי ההפגנה, ובלהט הראיון הסבירה שהרב פרץ מפלה תלמידים להט"בים. אפליה היא בהחלט סיבה ראויה להפגנה, אני רק שואל מאיפה זה צץ בדיוק? על איזו אפליה היא מדברת? אבל לא היא הסבירה ולא המראיין שאל, כי יש דברים שהאמת והנתונים ממש לא אמורים להפריע להם.

תפוחים רקובים

תקנו אותי אם אני טועה, אבל ממעט הדיווחים התקשורתיים ששמעתי השבוע נעדר קולם של כמה גורמים מאוד חשובים בהוויה הציבורית שלנו.

אני מרשה לעצמי לנחש, בעיקר על בסיס ניסיון העבר, שאם על כתפי בכיר כלשהו בציונות הדתית היה מונח בדל רבב מהסוג שדבק השבוע, לכאורה כמובן, באהוד ברק, היו קריינינו, מגישנו ומנחינו דואגים לזמן בסך, בזה אחר זה, אישי ציבור סרוגי כיפה, רבנים ופוליטיקאים כדי שיתייחסו לחשדות, ימהרו לגנות, לתקוף ולבקר, להודיע לאוזני העדה כולה שלא ישתפו פעולה לעולם עם אדם שכזה, במידה ואכן יתאמתו החשדות, ובהמשך השיחה ייאלצו להסביר את הגורם החברתי הלקוי בחברה הציונית דתית שהוביל את אותו בכיר לעשות את המעשים שעשה. אולי זה החינוך, אולי זו האווירה, הם היו נאלצים לנמק ולהסביר ובעיקר להכות על חטאי התפוחים הרקובים שגדלו בערוגה הדתית.

כל זה לא קרה השבוע בכיוון ההפוך. רק כמה מאנשי מפלגתו של ברק היו היחידים שנאלצו להבליח לתקשורת בניסיון לקבוע שכל המיוחס לכאורה לברק, הוא הבל ורעות רוח, הן בפרשת קשריו עם אותו ג'פרי אפשטיין על תחביביו המגונים והבזויים, והן בתעלומת הכספים שזרמו לקופתו מאותה קרן, בדיוק בתקופה בה התמודד בפריימריז של מפלגת העבודה, ובתמורה למשהו שאיש אינו יודע מה הוא, אבל יש המכנים אותו מחקר.

כל שאר אנשי השמאל, החל מטהרני המוסר של מרצ ועד אחרוני הסכינאים של מפלגת העבודה דרך המפלגה בעל ארבעת הראשים 'כחול לבן', איש מהם (ואולי פספסתי במקרה, אבל נראה שזה הכיוון) לא נדרש אל האולפנים כדי להסביר, לגנות, לבקר, להכריז שכל עוד ברק אינו נותן הסברים מניחים את הדעת הוא לא יהיה לעולם שותף ראוי לקואליציה משותפת. איש לא נקרא אחר כבוד אל האולפנים לראיון הלקאה עצמית של מחנה השמאל על התפוחים הרקובים שטוענים לזכותם להנהיג את המחנה. שתיקה כללית.

אבל גם אם לא קראו לכם לאולפני הרדיו\אינטרנט\טלוויזיה, חברים יקרים בשמאל, איפה אתם? לאן נעלמתם? מדוע נדם קולכם? אתם הרי נקיי כפיים וזכי לבב, אתם הרי סולדי שלמונים, אתם נושאים בגאון את דגל כבודן ומעמדן של נשים המוחפצות בראש חוצות, אז מה קרה פתאום שהשתתקתם? איך זה לא מצאתם לנכון לשגר למערכות התקשורת בדל גינוי או שבב הצהרה, שלפחות נדע שאתם מתנערים מהאיש, במידה ואכן אלו מעשיו, שאדם כזה לא יוכל לדבר על ערכים ועל יושרה. אבל כל זה לא קרה, אז איך אתם רוצים שנאמין לכם כשבשם זכויות האדם, חירותו וניקיון כפיו אתם תוקפים משמאל לימין?

עזבו, זה עניין שולי

אחד המרואיינים שכן התבקש להתייחס לחשדות סביב אהוד ברק היה הממוקם במקום השני ברשימת 'ישראל דמוקרטית', הלא הוא סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן, שקרא לכולנו לעסוק במהות ולנטוש את העיסוק בעניינים השוליים.

מעניין מאוד. פתאום שותפות כלכלית עם סוחר קטינות זה לא עניין מהותי שנוגע לזכויות אדם. פתאום זה עניינים שוליים. פתאום העברות תמוהות וחסרות הסבר מניח את הדעת של מיליוני דולרים לחשבון בנק בתקופת פריימריס זה לא עניין מהותי של חשד לשוחד או אולי אפילו קניית בחירות בכסף, אלא עניינים זניחים ולא ראויים להתייחסות.

ואני דווקא חשבתי שממי שיודע לזהות תהליכים אפשר לדרוש מבט קצת יותר עמוק ותשובות קצת יותר רציניות.

החיים שבאים רק אחרי החיים

אלפים גדשו את ההופעה לציון עשרים שנה לפטירתו של מאיר אריאל ז"ל. על הבמה עלו בזה אחר זה עשרות אמנים וביצעו שלושים משיריו, מנורית גלרון ועד דיקלה, משלמה ארצי ועד שולי רנד, משלום חנוך ועד אביב גפן ועוד ועוד.

מסתבר שיש סובלנות בישראל. טוב לדעת שגם למי שביקר בשעתו את תופעת הלהט"ב וספג בשל כך יריקות, עגבניות רקובות, מי שופכין, חרמות ופיצוץ הופעות (פיצוץ במובן הלא נעים של המונח), גם לו יש רגעים שבהם ההמון מוכן לגלות סובלנות כלפיו. או שאולי לסובלנות הזו הוא זוכה רק כי הוא כבר לא כל כך איתנו...

העתיד דרך הסלולאר

כולם מתלהבים בימים הללו מאפליקציית חיזוי פרצופינו בעתיד, מעלים תמונות של עצמם, של יקיריהם ושל ידוענים מתחומים שונים ומשונים כדי לראות איך הם ייראו בעוד עשרים או שלושים שנה. הנה לכם הצעה שאולי קצת תחרב את ההתלהבות: קחו תמונה שלכם מלפני עשרים או שלושים שנה, תעלו אותה לאפליקציה ותראו אם מה שיצא דומה למה שאתם רואים בראי.

מבחן בגרות

ברבים מאוד מיישובי יהודה ושומרון פס הקול של הלילות האחרונים הוא ירי צרורות ופיצוצים. זה לא קורה בגלל פיגוע חלילה ואפילו לא מטעמי תאונת עבודה של מחבלים רשלנים, כן ירבו. הסיבה היא תום עונת הבגרויות בקרב צעירי ערביי יהודה ושומרון. שם לא מחכים לראות את תוצאות המבחנים. סוף עידן הלחץ הלימודי הוא סיבה מספיק טובה לשחרר ירי לכל עבר. ככה זה אצלם.

אז מעבר למציאות ההזויה שבה כוחות הביטחון הישראליים שומעים ירי מכל עבר וצריכים להרגיע את עצמם ולשכנע את כולנו שזה לא פיגוע שמצריך טיפול מיידי' אלא בגרויות שמצריכות סובלנות מחויכת, אני שואל את היורים וסביבותיהם, תגידו, אין לכם דרכים אחרות לחגוג? מה עם איזו הצגה חינוכית, איזו עבודת מחקר מועילה ומסכמת, או אולי איזה פעילות חווייתית בחדר בריחה? רק האופציה של יריות באה בחשבון?

אם ככה זה כשהם שמחים, וככה זה כשהם רק בגיל תיכון, מה אנחנו רוצים מהם כשהם גדלים?

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

מנהיגים מעייפים ומכתב לנתניהו

קץ הדמוקרטיה וקץ האמת

להבין שמאלנים וגם להאמין לזה

שרים חדשים מלחמות ישנות

פאודה, האח הגדול ומחיר נוסף