הרב יצחק הרצוג זצ"ל - 'איש על העדה'

60 שנה לפטירתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לארץ-ישראל, מגדולי מנהיגי האומה בדור השואה והתקומה

הרב שמואל כ"ץ , י"ח בתמוז תשע"ט

הרב הרצוג ז"ל
הרב הרצוג ז"ל
צילום: הנס פין, לע"מ

השבת קראנו בפרשת פנחס, כיצד הקב"ה הודיע למשה רבנו שהוא לא יכנס לארץ ישראל בעוון חטא מי מריבה. משה, כרועה נאמן, לא מבקש על עצמו, אלא דואג מיד לעם ישראל. הוא מבקש מהקב"ה שימנה עליהם מנהיג ראוי: "יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר אִישׁ עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה" (במדבר כז, טז-יז). פרש רש"י: "אשר יצא לפניהם" – "לא כדרך מלכי האומות שיושבים בבתיהם ומשלחין את חיילותיהם למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני שנלחמתי בסיחון ועוג". משה היה הראשון שנתן את הפקודה לצבא ישראל – "אחרי"! משה מבקש שאותו מנהיג, לא רק במלחמה ישמש דוגמא אישית, אלא בכל הליכותיו: "אשר יוציאם" – כלפי חוץ ברשות הרבים, אך גם "אשר יביאם" – גם בבית פנימה.

ואכן, הקב"ה מצוה עליו לסמוך את ידו על יהושע בן-נון: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ עָלָיו" (שם, יח). פרש רש"י: "אשר רוח בו" – "כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד". שידע להתייחס לכל אחד לפי תכונותיו, ושיהיה לו אומץ לומר את דעתו ללא חשש מ"מה יאמרו עלי"!.

הערב י"ט בתמוז, מלאו בדיוק 60 שנה לפטירתו של אחד מגדולי רבני דורנו, שהיה מנהיג בעל שיעור קומה נדיר, ממש – "איש על העדה", הוא הרב הראשי האשכנזי הראשון של מדינת ישראל - הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. הוא נולד בתרמ"ט בלומז'ה שבפולין. בתרע"ד קיבל תואר "דוקטור לספרות" מאוניברסיטת לונדון על מחקרו על התכלת. בתרע"ו נתמנה לרב הראשי של בלפאסט שבאירלנד.

בתרע"ט נתמנה לרב הראשי של דבלין בירת אירלנד. מתרפ"ה היה הרב הראשי של אירלנד. בתרצ"ז נבחר לרב הראשי לארץ ישראל (לאחר פטירת הרב הראשי האשכנזי הראשון, הראי"ה קוק, בג' באלול תרצ"ה), עלה לארץ. בתרצ"ט השתתף בוועידת "השולחן העגול" בלונדון, בה דנו כיצד לחלק את ארץ ישראל בין היהודים לערבים. בתש"א יזם את הקמת "ועד הישיבות" בארץ ישראל ועמד בראשו.

בת"ש-תש"ו, בתקופת השואה ולאחריה, פעל רבות להצלת יהודים, פעילות שאין כדוגמתה. הרב פעל רבות להתרת עגונות השואה. בתרצ"ח, תש"ו ותש"ז העיד בפני ועדות החקירה שהגיעו לארץ, על זכות העם היהודי על ארץ ישראל. חיבר יחד עם עמיתו, הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, את 'התפילה לשלום המדינה'. בתש"ח בעיצומה של מלחמת השחרור החל להכין חוקה למדינת ישראל על פי התורה. בתשי"ח קיבל את פרס ישראל, והשתתף בחנוכת 'היכל שלמה' בית הרבנות הראשית, אותו יזם ובנה. נפטר בתשי"ט, נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.

הרב הרצוג היה גאון עולם, בקיא עצום בכל מכמני התורה. כבר בגיל צעיר הוכר כאחד מגדולי הרבנים בעולם. הוא היה בקיא גם ב-12 שפות, במדעים ובחוכמות העולם. היה בין היהודים הבודדים בעולם שקיבל תואר דוקטור. הוכר כאחד מגדולי המשפטנים בעולם. היה גם מדינאי בעל חוש דיפלומטי נדיר.

את כושר מנהיגותו גילה הרב הרצוג בתקופה הנוראית ביותר בתולדות עם ישראל - בשואה. בת"ש עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא יצא ללונדון כדי לפעול להצלת אלפי היהודים שברחו ונתקעו בוילנא שבליטא. רבים מהם, ביניהם רבים מגדולי רבני הדור הקודם, ניצלו מהגרמנים בנסיעה ברכבת מערבה, דרך סיביר, ליפן, ודרך אודסה ותורכיה לארץ ישראל. בתש"א יצא הרב הרצוג לארה"ב כדי לשכנע את נשיא ארה"ב, פ' רוזוולט, לפעול להצלת יהודי אירופה. כאשר שגריר בריטניה בארה"ב גילה לו שפילדמרשל, א' רומל, נמצא בשערי מצרים וארץ ישראל מצויה בסכנת פלישה גרמנית, הוא השיב לו במשפט שבזכותו הוא ייזכר לנצח: "הנביאים נבאו על חורבן ראשון ושני, אך לא נבאו על חורבן שלישי", הגרמנים לא יגיעו לשערי הארץ!

הוא הודיע להפתעת כולם, שהוא חוזר מיד לארץ למרות הסכנה הגדולה שבדבר. הוא דרש לקבל 2 כרטיסים, לו ולאשתו, לאונית 'רובין מור'. ברגע האחרון הוא לא עלה עליה, היא טובעה ע"י צוללת גרמנית. הוא דרש לעלות מיד על האונייה הבאה. בהגיעו לדרום אפריקה עלה על מטוס, אך נאלץ להישאר לבדו במוזמביק בשל כניסת השבת. עם הגיעו לארץ הוא התקבל בהערכה עצומה, כיאה למנהיג אמיתי השב אל קהילתו בכל תנאי.

לאחר השואה יצא הרב הרצוג ל'מסע הצלה' מופלא, בן חצי שנה, ברחבי אירופה ההרוסה. הוא נפגש באיטליה וגרמניה עם אלפי יהודים ב'מחנות העקורים' ועודד את רוחם שיזכו לעלות לארץ. בנסיעותיו הרבות, לעיתים במטוס פרטי שקיבל מממשלת פולין הגולה, נפגש עם האפיפיור, מלכים, נשיאים, ראשי ממשלה, שרים, ראשי הכמורה, גנרלים, דיפלומטים, עיתונאים ועוד. בכל פגישה עמד זקוף קומה ויצג בגאון את דת ישראל ועם ישראל.

הוא דרש שייפתחו מחנות קליטה נוספים לאלפי היהודים שברחו מברה"מ ומפולין, ושהאוננר"א תממן את השהיה במחנות אלו ואת המזון הכשר. בכל ארץ שביקר פעל רבות להשבת ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ובמוסדות נוצריים. הוא הצליח להוציא כ-500 ילדים יתומים מפולין, שנקראו 'ילדי הרב הרצוג', ברכבת מיוחדת, שהביאה אותם לצרפת. עם שובו לארץ, הכתיר אותו עיתון ידיעות אחרונות (ו' בתשרי תש"ז): "הוכח פעם נוספת כי יש לו כל הסגולות של מנהיג הדור!".

בזמן מלחמת השחרור עודד הרב הרצוג את היישוב, ולא עזב את ירושלים המופגזת. היה לו קשר מיוחד וחם לתושבי גוש עציון, הקיבוץ 'משאות יצחק' נקרא על שמו עוד בחייו. לאחר שכל תושבי קיבוץ כפר עציון נהרגו בידי הערבים, בזכות התערבותו אצל הנציב העליון, שלושת הקיבוצים האחרים ניצלו ויצאו לשבי בירדן. עם נפילת גוש עציון בד' באייר, ולאחר ששמע ברדיו בהיותו נצור בירושלים, על הכרזת המדינה ע"י דוד בן-גוריון, ביום שישי ה' באייר, אמר: "מלכה נפלה, אך קמה מלכות!"

הרב הרצוג ראה בהקמת מדינת ישראל: "ראשית צמיחת גאולתנו"!. בסכמו את שנת תש"ח כתב: "מצד אחד ירדו עלינו בדורנו חושך ערפל וצלמות, השואה האיומה שלא הייתה כדוגמתה בתולדות עם ישראל, ולעומת זה נצנץ פתאום אור גדול, אור חדש על ציון - שיבת אומה לארצה וכינון ממלכת ישראל השלישית...דורנו לא יהיה זכאי לגאולה אם בעלי הנס לא יכירו בניסם, אם לא נתעמק בתופעה הרוחנית העליונה הזאת, שזכינו לה בחסדי עליון."

הרב שמואל כ"ץ הוא רב בתי ספר בירושלים וחוקר תולדות הרבנות הראשית