יש פתרונות למצוקת האחיות

בכיר מערכת הבריאות בישראל, פרופ' אלחיאני: מצוקת כוח אדם, עומס ושכר נמוך הביאו לקריסת האחיות. הפתרון: גם הרחבת אשפוזי בית.

שמעון כהן , כ"א בתמוז תשע"ט

הפגנת האחיות. ארכיון
הפגנת האחיות. ארכיון
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שביתת האחיות נמשכת במקביל לניסיונות של בית הדין לעבודה למנוע את המשך העיצומים וביומן ערוץ 7 שוחחנו על מצוקת האחיות ועל דרכי פתרון אפשריות למצוקה זו.

השיחה מתקיימת עם פרופ' אשר אלחיאני, מרצה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת אריאל ומי שכיהן בעבר בשורת תפקידים בכירים בהם מנהל ביה"ח מאיר בכפ"ס, מנכ"ל קופ"ח מאוחדת, יו"ר המועצה הלאומית לבריאות בקהילה, יו"ר הוועדה הלאומית לסטנדרטים בבריאות הקהילה ועוד.

על המניע שהוביל לפרוץ העיצומים הנוכחיים אומר פרופ' אלחיאני כי מדובר ב"שילוב של כמה עניינים עד שהקש שבר את גב הגמל. ראשית, אין אחיות. יש כעת מחסור של רופאים, אבל אצל האחיות הבעיה היא כבר עשרים שנה. יש בישראל 5 אחיות לאלף נפש שזה מחצית או שליש מהמקובל בעולם המערבי, וזה אחרי שפתחו מגמות ללימודי סיעוד כמעט בכל המכללות בארץ. אנחנו מתחילים לאט לרפא את המחסור העצום שנוצר אחרי סגירת המגמות בתיכון לפני כשלושים שנה, אבל עדיין יש מחסור באחיות".

"כשמשלבים את זה עם העומס במחלקות, בעיקר הפנימיות, יוצא מצב שבו על 55 חולים שמים שתי אחיות. אין סיכוי שהאחות תגיע לחולה. בקושי היא מספיקה לעשות את הדברים הדחופים ביותר. כבר לא רואים מצב שבו אחות לוקחת כיסא לשבת 10-15 דקות לדבר עם חולה. כך שיש צפיפות במחלקות, חולים בפרוזדורים ללא אחיות, כך נותר מצב שגורם לתסכול של אחיות שעובדות מאוד קשה, אבל חשות שהן לא עושות את מה שהן צריכות לעשות".

ממשיך אלחיאני ומבהיר כי "מה ששבר את גב הגמל הוא שבנוסף לכך מדברים על קביעת תקנים ועבודה נכונה, אבל עבודה נכונה מחייבת מעמסה נוספת על האחריות, לדאוג לדברים נוספים וכשכל זה מתווסף האחיות קורסות".

אלחיאני סבור שסוגיית הקיצוץ לאחיות שובתות היא אינה סוגיה משמעותית בנושא העיצומים, "זה נושא שולי שיסתדר ונועד רק למו"מ. מעולם לא ניקו כספים בארץ על שביתה. הכסף יוחזר בסוף. עיקר העניין הוא עבודת קודש של אחיות שמתעסקות בניירת ובירוקרטיה ולא בתוכן העבודה ובטיפול בחולים וגם משתכרות הרבה פחות ממה שמגיע להן".

ומה באשר לפתרונות המיידיים? פרופ' אלחיאני מסכים לכך שרבים מהפתרונות ארוכי טווח ולא נותנים מענה של ממש. לדבריו גם אם נוסיף תקנים לא ברור מי יאייש אותם, שכן כבר עכשיו לא כל התקנים מאוישים.

"לטווח רחוק צריך לפתוח קווי ייצור של אחיות ולוודא שמושכים כוח אדם איכותי ללימודי אחיות ושלא יהיו תנאי סף מהנמוכים בארץ ללימודי אחיות. את זה עושים על ידי שיפור תנאים והעלאת שכר. צריך לראות איך מורידים את העומס במחלקות פנימיות ואת זה עושים על ידי שדואגים שרק מי שחייב להגיע לבית החולים יגיע, וכל השאר יקבלו פתרונות זולים יעילים וטובים יותר בקהילה".

"אנחנו מצומצמים בטיפולי בית. אין סיבה לכך שלא רבע עד שליש מהמאושפזים יאושפזו בבית. צריך שהמערכת תתגמל מי שנשאר לטיפולים בבית ולאפשר לקבל טיפול בבית, שהמערכת תכשיר רופאים לשם כך, שהעניין ישווק נכון ושהחולים ישוכנעו שיקבלו את הטיפול הנכון בסביבתם הטבעית, עם המשפחה ואני כמדינה אדאג שרופאים ואחיות מוכשרים יבואו אליכם הביתה".

האם זה אינטרס של מנהלי בתי החולים שמקבלים תקצוב על פי מספר המאושפזים אצלם? פרופ' אלחיאני לא מקבל את הטיעון וקובע כי בדיוק לשם כך יש משרד בריאות. "משרד הבריאות הוא ריבון שתפקידו לתכנן, מלקבוע את הכללים, לאזן בין בתי חולים לצורכי האוכלוסייה. מנהלי בתי חולים לא ששים היום לצפיפות שקיימת והם גם טוענים שזה לא מכניס להם די כסף. האם הפתרון בהוספת עוד בתי חולים? לא בטוח. כבר כעת במסדרונות 700-800 חולים, סדר גודל של שני בתי חולים, אז נפתח עוד שני בתי חולים וזה יפתור את הבעיה? לא. הפתרון הוא בחיזוק רפואת המשפחה, חיזוק האשפוז בבית, הכשרת עוד מקצועות בריאות שיחליפו את האחיות ואת הרופאים, להשאיר את האחיות לעשות רק את מה שהיא חייבת לעשות ואדמיניסטרציה ופעולות פחות מקצועיות להעביר לאחרים. היום אפשר להעביר חלק מהמשימות של האחות למישהו אחר ולהשאיר לאחיות שלמדה 4, 5 או 6 שנים לעשות את מה שאחרים לא יכולים".

בדבריו קובע אלחיאני כי הדרישות הכלכליות לתקצוב נוסף קיימות אמנם, אך לא בהן הפתרונות האמתיים והמלאים למצוקה. "גם הדרישה לחמישה מיליארד שקלים לא תועיל אם לא יכוונו את הכסף למקומות הנכונים. סכום כזה וגם כפול ממנו ייבלע ולא נודע כי בא אל קרבו".