בשבע מהדורה דיגיטלית

סיפורים מהמכולת – סיפור לילדים

בימים החמים של הקיץ אני מוצא מפלט במכולת של נפתלי.

עדי דוד , כ"ב בתמוז תשע"ט

סיפורים מהמכולת
סיפורים מהמכולת
איור: עדי דוד

אני עוזר לו לסדר את החנות, ובתמורה הוא נותן לי ארטיק. אבל אני לא מגיע אליו בשביל הארטיק. אני נהנה לפגוש אצלו, בין המדפים, את כל אנשי השכונה, המזגן והמוזיקה משרים אווירה טובה, וכשאין קונים נפתלי מספר לי סיפורים.

מאז י"ז בתמוז נפתלי לא משמיע מוזיקה בחנות, והשקט משנה את האווירה כולה. הקונים פחות חייכנים ואת הקניות הם עושים בעצלתיים. "אני לא מבין למה עכשיו, כשהעם שלנו חזר לארצו וירושלים בנויה, אנחנו ממשיכים במנהגי האבלות של שלושת השבועות", אמרתי לנפתלי. הוא הסתכל עליי מעברו השני של מדף המשקאות, ותוך שהוא מסדר את הבקבוקים הבטיח: "אספר לך שלושה סיפורים על שלושה שבועות, אחד כנגד כל שבוע של אבלות". במשך היום, בכל פעם שהחנות הייתה שקטה, סיפר לי נפתלי סיפור.

"את החנות הזאת פתחתי אחרי שעברנו לגור פה. עד אז גרנו בגוש קטיף. היו לי חממות פורחות ואהבתי את אוויר הים. אם חשבת שבימינו נעלם טעם החורבן, סימן שמעולם לא רצת יחף בחולות של גוש קטיף ולא ראית כיצד יישוב פורח הופך לתילי הריסות. פעם תחת ידי שתילים רכים היו מניבים פרי. הייתי מפריח את הארץ ממש. היום אני מטפל בבקבוקי פלסטיק. אז, כשפינו אותנו, נשבעתי שאחזור להיות חקלאי רק על האדמה ההיא, שממנה נעקרנו".

נפתלי נאנח, ואני פתאום הרגשתי את כובד החורבן.

אחרי שקבוצת קונים באה והלכה, ונהג משאית החלב סיים לפרוק את מרכולתו, נפתלי עבר לספר לי את הסיפור הבא: "מיד אחרי שעברנו הנה פתחתי את החנות הזאת. לא היה לי הרבה כסף, וחיפשתי עובד חרוץ שיעזור לי עם החנות. אברה היה עולה חדש. אומנם לא יכולתי לשלם לו משכורת גבוהה, אבל השלמתי את המגיע לו עם מצרכים מהחנות, ושנינו היינו מרוצים. עם הזמן התחילו להתגנב לאוזניי דיבורים. אנשים שראו אותו יוצא בסוף יום עבודה עם מוצרי המזון שנתתי לו הפיצו שמועות שהוא גונב מהחנות.

"לא עזרו לי ההסברים. אמרו עליו שכשהוא מבצע את משלוחי הקניות לבתי הקונים, הוא לוקח לעצמו מתוך ההזמנה מוצרים והלקוח לא מקבל את כל מה שהזמין. מרוב דיבורים ושמועות החשד התגנב גם לליבי. לא יכולתי להרשות לעצמי הפסדים. כשאברה הרגיש שיש בליבי עליו הוא כל כך נפגע, שמיד הוא התפטר ומאז לא ראיתי אותו יותר. נשבעתי בליבי שלעולם שוב לא אשנא לחינם".

נפתלי השאיר את הסיפור שלו תלוי באוויר, ופנה לסייע ללקוחה שהמתינה בקופה כדי לשלם.

אני לא יודע אם האשימו את אברה בצדק או לא, אבל שנאה ודיבור רע בוודאי היו פה. נזכרתי שהמורה ציטטה לנו משפט מהגמרא: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין". מסכן אברה.

את הסיפור האחרון נפתלי לא הספיק לספר לי. קונים רבים הגיעו והלכו, ולקראת סגירת החנות הוא היה טרוד בספירת הקופה וברישום בספרים. גם אני הייתי צריך ללכת הביתה. תהיתי על מה הסיפור האחרון, זה שנפתלי לא הספיק לספר לי. גם הוא בוודאי על אחד החטאים שגרמו לחורבן בימים ההם. והנה החטא התקיים גם אצלנו, בזמן הזה. חשבתי לי על כך ש"דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". טוב שהיה שקט היום בחנות. למי יש מצב רוח לשמוע שירים?!