בשבע מהדורה דיגיטלית

מנהיגה מסורתית – לכתחילה

הצבתה של אילת שקד בראש הרשימה הדתית לאומית היא אפשרות ראויה לא רק בדיעבד * תגובה למאמרו של עמנואל שילה מהגיליון שעבר

אמנון שפירא , כ"ב בתמוז תשע"ט

איילת שקד
איילת שקד
צילום: קובי ריכטר/TPS

אבקש לחלוק על עורך 'בשבע' (ורבים איתו) במאמר המערכת שלו לפרשת פינחס, שבו הסכים רק בדיעבד לקבלת איילת שקד לראשות הימין. עמדתי להלן היא תורנית-עקרונית, ולא פוליטית-פרקטית.

הסעיף הראשון מסתמך על ידידי, הרב דניאל שילה, במאמר מכונן שכתב לפני שנים ("ישועה ללא זכות ועל ידי בלתי זכאים") בהיותו פעיל בתנועת בני עקיבא, במסגרת פולמוס ער מול העולם החרדי. לדבריו, "הקמת מדינת ישראל... והימשכות הנהגתה (על ידי)... אנשים רחוקים מתורה ומצוות, גורמת לאנשים מאמינים קושי רב לייחס לה משמעות דתית". לכן החרדים "אינם חוגגים את יום העצמאות ואינם מתפללים לשלומה של המדינה". הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון לא הוזכרו במאמרו, אבל היו גם היו ברקע הדברים.

הרב דניאל שילה הוכיח בשופי, שבעיה זו כבר נשאלה, וגם נפתרה, על ידי חז"ל, לאור העובדה שבתולדות ישראל פעמים הרבה אנשים חוטאים עמדו בהנהגה הציבורית, ואף השכילו לפעול למען עם ישראל וגם צלחו במלחמתם מול העולם. חז"ל לא נמנעו מלתת לתופעה רחבה זו גושפנקא תורנית עקרונית חיובית.

דוגמה אחת מרבות שהביא הרב שילה מוכרת היטב: "רבי יוסי... ורבי יהושע דסכנין... אמרו: מצינו תינוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור... ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין... על ידי שהיו בהם דלטורין (מלשינים)... אבל דורו של אחאב כולן עובדי עבודת כוכבים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין למלחמה ונוצחין" (ויקרא רבא, כו). ללמדנו, שלעיתים הקב"ה מנהל את עולמו כך שאנשים שאינם שומרי תורה, אבל הם בעלי מידות מוסריות, דווקא הם היו שלוחיו הנאמנים להנהגת עם ישראל.

הסעיף השני נובע משורת מחקרים שנמצאים בידי, אשר מלמדים על התקדמות חיובית במצב הנוער, הדתי והכללי. כך מחקר עדכני שיזמו המרכז לציונות דתית 'מעלה' והנהלת החמ"ד, מצביע על התחזקות דתית של הנוער הגדל בשורות החמ"ד, ובמקביל, מחקרי עומק שונים שנתחברו בדור האחרון על ידי מכונים שונים לאורך זמן, לפיהם הנוער הכללי ("החילוני") במדינת ישראל נעשה בהדרגה "יותר מסורתי, יותר דתי ויותר ימני".

מגמה מפתיעה זו עשויה להתרחב אם בראש המחנה היהודי-לאומי יעמדו דווקא מנהיגים מסורתיים, בעלי "דרך ארץ קדמה לתורה". רבנים ימשיכו לעמוד בראשי הישיבות, ואנשי מסורת ינהלו את הפוליטיקה השוטפת של המדינה, פוליטיקה שכל עיקרה הוא אומנות האפשרי. ואילו התפיסה החרדית, שלפיה רק אנשים שומרי תורה ומצוות יעמדו בהנהגת העם, ורק הם שיביאו לישועתו – אינה עומדת במבחן הדורות וסותרת את התובנות שהציגו חז"ל. מכאן שאיילת שקד היא דוגמה טובה, אפשרית, של הנהגה מסורתית של ציבור דתי, והיא בגדר של מלכתחילה גמור, ולא רק בדיעבד.

ולמען מניעת ספק: אין חלילה לטעון שיהודי שומר מצוות, בתור שכזה, אינו יכול לעמוד בראש ההנהגה, אבל גם אין לטעון שזו האופציה התורנית היחידה הקיימת.

הכותב הוא פרופ' במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא