בשבע מהדורה דיגיטלית

ישחקו הנערים לפנינו

הדור הצעיר של שחקני הכדורסל הדהים השבוע את יבשת אירופה כשנבחרת העתודה הישראלית זכתה באליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות.

ניצן קידר , כ"ב בתמוז תשע"ט

"פתאום קולטים מה הם מסוגלים לתת". הנבחרת עם הגביע
"פתאום קולטים מה הם מסוגלים לתת". הנבחרת עם הגביע
צילום: רועי אלימה, פלאש 90

הכדורסל הישראלי לא נחשב לאחד המובילים באירופה בשנים האחרונות, אבל דווקא הדור הצעיר שלו הופך מוכר יותר ויותר – לא רק לעכברי הכדורסל ולמביני דבר, אלא גם לאוהדים בכל רחבי היבשת ששיננו השבוע את שמותיהם של דני אבדיה, ים מדר ועידן אלבר.

קשה לתמצת בכמה מילים את גודל ההישג. נבחרת העתודה הישראלית הגיעה שלוש פעמים רצופות לגמר, ובשתיים מהן זכתה באליפות אירופה. הפעם האחרונה הייתה השבוע, על אדמת ישראל, מול הקהל הביתי שבא בהמוניו וחיבק בחום את 12 הצעירים המופלאים שרשמו עוד דף בהיסטוריה של הכדורסל הישראלי.

גור שלף, פרשן ערוץ הספורט ומי שבעצמו היה שחקן בכל נבחרות ישראל מהקדטים ועד לבוגרים, מסביר את סוד הקסם שהביא את הקהל הישראלי להתחבר בהמוניו דווקא לאליפות הזאת. "קודם כול מתחברים לקבוצה מנצחת. עם כל האווירה הנהדרת, והקהל השונה באופיו ובהתנהגותו ממשחקי כדורגל וכדורסל רגילים, ועם החבר'ה הלוחמים שרצו מאוד להצליח, בסוף כולם רוצים לראות ניצחון. ברגע שיש גם ניצחונות יפים ומשכנעים וגם קהל ואווירה נהדרת, וזה משדר משהו חדש ונקי וטהור, והכול קורה בארץ – כולם מצאו את החיבור שלהם".

אריאל בית הלחמי, מאמן הנבחרת בשנתיים האחרונות, הוא אחת הסיבות לחיבור הזה. ביד אומן הוא הצליח לבנות סגל של שחקנים שלא היה בעל עליונות או יתרון מול היריבות, ולנווט אותם עד לגביע הנכסף.

מה שמאפיין יותר מכול את בית הלחמי, אולי בניגוד להרבה מאמני כדורסל, הוא הענווה. הוא לא מחפש את הקרדיט, מודה שאימון הנבחרת הוא הנאה וחוויה ולא מתיימר לדרוש את אתגר האימון הבא, כפי שהיו עושים אחרים.

האמנת שאפשר לקחת אליפות שנה אחרי שנה?

"זה לא ברור מאליו", הוא עונה בצניעות האופיינית לו. "לפני שלוש שנים עודד קטש הגיע עם הנבחרת לגמר ולמקום השני, ולפניו במשך 17 שנים ישראל לא הייתה בגמר. אי אפשר לומר שידענו שנגיע לגמר, כפי שבשנה שעברה לא ידענו שניקח את אליפות אירופה. כמו שמגיעים רחוק, אפשר גם להפסיד במשחק אחד מכריע ופתאום להתמודד עם הירידה לדרג ב'".

היה רגע שהרגשת בו שהסיכויים לצידכם?

"אחרי שעברנו את המשחק המכריע התחלנו לשחק משוחרר יותר, וגם ירד הלחץ הבסיסי מעצם העובדה שהאליפות התקיימה בישראל. ברגע שהשתחררנו, הרגשתי שאנחנו יכולים ללכת עד הסוף".

הפסדתם במשחק הראשון. זה הדאיג אותך?

"ההפסד במשחק הראשון לא הדאיג אותי כי ידעתי שיש עוד הרבה אפשרויות. זה כמובן לא נעים להפסיד וזה עלול להפחית במורל. עברנו הכנה מאוד טובה והשחקנים ידעו להתאושש ולהמשיך הלאה".

לגלות את השחקן הישראלי

ההצלחה הייחודית של נבחרת העתודה מעוררת תקוות רבות בקרב קברניטי הכדורסל הישראלי. "אין ספק שהאליפות הזאת נתנה פוש אדיר לכדורסל בכל מיני היבטים", אומר גור שלף. "ההיבט הכי חשוב הוא יצירת פנטזיה לילדים במדינה שלנו, שרואים שיש להם מקום להצליח בכדורסל, ויש מקום לשחק ולהשיג הישגים. זה נותן אופק מאוד יפה לשחקנים ולילדים צעירים. אני מעריך שהחיבור לקהל וההייפ שנוצר סביב הנבחרת נותן תקווה להרבה מאוד אנשים – בין אם הם ילדים שכבר משחקים ובין אם הם חולמים לשחק".

זה ישפר גם את מעמדם של השחקנים הצעירים? אתה רואה את שחקני הנבחרת הזאת, שטרם עלו לליגת העל, מגיעים אליה?

"אנחנו רואים פתאום שדעת הקהל משתנה והולכת עם השחקן הישראלי ועם הדרישה לתת לו יותר דקות משחק. שמעתי קולות שאומרים שכדאי שבליגה השנייה לא ישחקו עם זרים או עם זר אחד בלבד, כדי שיהיה לצעירים בגילים האלה מקום להתפתח".

שלף עצמו אינו חושב שכל השחקנים ישתלבו בליגת העל כל כך מהר, אבל "זה בהחלט נתן פרספקטיבה על מה השחקנים יודעים לעשות. על דני אבדיה דיברו כבר המון זמן כפוטנציאל – וגם הוא, למרות שידעו שיש לו את הכישרון, ראו אותו בליגה לנוער וראו ממנו דברים קטנים. פתאום רואים מה הוא מסוגל באמת לתת, ואומרים: איפה טעינו? אולי הוא צריך לשחק יותר? ולא רק הוא, גם שחקנים אחרים שעד השנה שיחקו בליגה השנייה, פתאום מול שחקנים אתלטיים וגבוהים מהם נתנו משחקים מצוינים. אני חושב שחלק מהצעירים ירצו להמשיך ולשחק בקבוצות מהליגה השנייה כדי להתחזק. בגדול, בגיל הזה – לא משנה איפה – חשוב בעיקר שהחבר'ה האלה ישחקו".

לדעתך הם הכוכבים הבאים של נבחרת ישראל הבוגרת?

"אי אפשר להסיק מסקנות לגביהם בשלב הזה. דני אבדיה יגיע לרמות האלה. יחד עם אבדיה, ים מדר, עידן אלבר, יותם חנוכי, נועם אביבי, יאיר קרביץ, רז אדם ועמית זיס הם אלו שהובילו את הנבחרת. אני לא יודע עד כמה כולם באמת יובילו את הנבחרת הבוגרת. כדי שזה יקרה הם צריכים להתפתח גם מקצועית וגם פיזית. זה לא תמיד עולה בקנה אחד עם התקווה שישחקו בנבחרת הבוגרת, כי חלקם, מה לעשות, נעצרים פיזית או אתלטית, ואחרים מבחינה מקצועית. את מי שבאמת ימשיך להשתפר, ומבחינה פיזית וגופנית יהיה מתאים לרמות הגבוהות, אני מעריך שנראה בנבחרת הבוגרת".

אריאל בית הלחמי אופטימי יותר. "שלושת השנתונים האחרונים, שהגיעו שלוש פעמים לגמר האליפות, כוללים שחקנים שיכולים למלא את שורות הנבחרת הבוגרת, וחלקם גם יכולים להיות שחקנים מובילים שלה בעתיד".

איזה רגע ייחודי תיקח איתך מהאליפות הזאת?

"אני חושב שהתחושה של משחק מול הקהל הישראלי, והתמיכה והאהבה מאולם מלא באוהדים ישראלים שעטפו אותנו – זו התחושה שתישאר. העובדה שאנשים צמאים לראות את הנבחרת שלנו משחקת – זה מה שעשה לי את זה".

מה עובר בראש של מאמן כשהוא כבר מבין, דקה או שתיים לסיום, שהוא זוכה בתואר בפעם השנייה ברציפות?

"כמובן שזו תחושה טובה וזה כיף. אבל הסיפוק שלי נובע מההכנה שעשינו, מכך שהצלחנו לגבש את השחקנים הנכונים ולראות את התהליך שהם עברו, מחבורה של בודדים לקבוצה המדהימה והשמחה ששיחקה. מזה הרבה יותר נהניתי".

הישראלי הבא ב-NBA?

גל ההצלחה הזה מגיע בתקופה שפיני גרשון הוא המנהל המקצועי של נבחרות ישראל, ורוחו מרחפת מעליה. גם במהלך המשחקים עצמם הוא לא התבייש לתת למאמן עצות, שגם הוכיחו את עצמן כיעילות.

מעל לכול מרחפת גם ההצלחה של שחקן אחד שבלט מעל כולם – דני אבדיה, אולי הנציג הבא שלנו בליגה הטובה בעולם, ה-NBA. מי שהוכתר כשחקן המצטיין של האליפות זכה למחמאות רבות מנציגי קבוצות אמריקניות, ומציידי כישרונות שמחכים לדראפט הגיוס הבא של הליגה בעוד שנה. אבדיה מקווה שהתרגום של ההצלחה הפנומנלית יבוא לידי ביטוי גם בשדרוג מעמדו במכבי תל אביב, אלופת המדינה. בארצות הברית מנבאים לו הצלחה גדולה, ומעריכים שיהיה אחד השחקנים המבוקשים שיתמודדו על מקום בליגה האמריקנית.

בית הלחמי, לעומת שחקניו, אינו חושב על הצעד הבא בקריירה שלו. "אני כבר בגיל שאתה לא מסמן מטרות", הוא אומר בצניעות, "התפקידים יבואו או לא יבואו ואני לא מצפה לכלום. אני מאוד אוהב את מה שאני עושה וטוב לי היכן שאני נמצא, ומה שצריך להגיע - יגיע. אני לא מכוון לשום מקום. עשיתי שנתיים עם העתודה שהיה לי בהן כיף וחוויה גדולה, ואם יצאנו גם עם שני גביעי אירופה אז בכלל לא רע לי".