בשבע מהדורה דיגיטלית

מקום לפסימיות

החלטה של אמיר אוחנה לפטר את אמי פלמור היא חלק מקמפיין הליכוד מול איילת שקד

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ב בתמוז תשע"ט | עודכן: 16:07

פתאום לא חוששים מגינוי אירופי. הריסת הבתים בצור באהר
פתאום לא חוששים מגינוי אירופי. הריסת הבתים בצור באהר
צילום: Wisam Hashlamoun, Flash 90

1

כשנתניהו רוצה הוא מסוגל. זו המסקנה הבלתי נמנעת מהריסת המבנים הפלשתיניים הבלתי חוקיים בשכונת ואדי אל-חומוס שבאזור צור באהר במזרח ירושלים השבוע.

מדובר בשורה של מבנים חדשים בשלבי בנייה שונים, חלק קטן מהם מאוכלס, ובהם עשרות רבות של יחידות דיור שנבנו באזור האסור לבנייה סמוך לגדר ההפרדה במזרח ירושלים. לטענת הפלשתינים מדובר במבנים שנבנו בשטחי A ו-B שנמצאים באחריות מינהלית של הרשות הפלשתינית, וקיבלו היתרי בנייה כחוק מהרשות הפלשתינית. הרשויות בישראל טענו שמדובר בבנייה בלתי חוקית שמהווה גם סיכון ביטחוני עקב קרבתה לגדר ההפרדה. ההליכים המשפטיים, כנהוג במקרים שכאלו, התנהלו כמה שנים. לאחרונה דחו שופטי בג"ץ פעם נוספת בקשה לעכב את ההריסה, ואכן השבוע הגיעו הדחפורים לשטח והמבנים הבלתי חוקיים נהרסו. ממש כך.

מצד אחד זה בהחלט סימן טוב. מתברר שכאשר הרשויות בישראל, כולל הדרג המדיני, נחושים לבצע הריסה של בנייה בלתי חוקית, גם העיכוב והסרבול שנגרמים על ידי מערכת המשפט לא עומדים בפניהם. אם רוצים זה אפשרי, והפער בין אכיפה לאוזלת יד נעוץ קודם כול בהחלטה. כשיש החלטה, מתברר שגם הלחצים שמגיעים מעבר לים, כולל גינוי מהאיחוד האירופי, לא עוצרים את ממשלת ישראל.

זה הצד האופטימי. הצד הפסימי הוא שהיכן שאין אכיפה, כנראה שיש לזה סיבה אחת ויחידה - מכיוון שמקבלי ההחלטות פשוט לא רוצים לאכוף. בוודאי במקומות שבהם בג"ץ כבר אישר לאכוף. הדוגמה המוכרת והבולטת היא כמובן מקרה חאן אל-אחמר, שבניגוד לכל ההבטחות עומד על תילו שלו ושאנן. אבל זו רק דוגמה. אוזלת היד בנוגע לאכיפת בנייה בלתי חוקית ביו"ש כבר מזמן עברה מהשטח האפור של אוזלת יד לשטח הברור מאוד של מדיניות אי אכיפה. בעוד הרשות הפלשתינית משקיעה מאמצים אדירים בכיבוש של שטחי C ביהודה ושומרון באמצעות בנייה בלתי חוקית, הרשויות הישראליות בפועל עומדות מנגד. השבוע למדנו שאפשר לאכוף, עכשיו מדינת ישראל וממשלת ישראל חייבות להחליט שזה גם מה שהן רוצות לעשות.

2

פיטורים פוליטיים

למרות הגיבוי שקיבל בחוגי הימין, החלטתו של שר המשפטים אמיר אוחנה לפטר את אמי פלמור, המנכ"לית שירש מאיילת שקד, לא התקבלה במחיאות כפיים סוערות. לפחות שני גורמים משמעותיים בימין החוץ פרלמנטרי שעוסקים בנושא המשפטי אף פרסמו הודעות פרידה נרגשות מפלמור. בפורום המשפטי למען ישראל מסרו ביום שלישי, לאחר שנודע על הפיטורים, שהם "מודים לפלמור על שירות משמעותי לטובת הציבור, כיהנה בצורה מעוררת השראה. ראתה תמיד את האזרח הקטן לנגד עיניה. מקווים שתמצא דרך חדשה בשירות הציבורי ותמשיך לפעול לטובת החברה על כל גווניה". גם בתנועת רגבים, שידועה במאבקים שניהלה בנושאים משפטיים, מסרו זמן מה אחר כך כי התנועה מודה למנכ"לית משרד המשפטים היוצאת אמי פלמור. המנכ"ל מאיר דויטש אף הסביר: "על אף שלא בכל הסוגיות ראינו עין בעין, בנושא המאבק בפוליגמיה מצאנו בפלמור שותפה יוצאת דופן. פלמור הביאה לראשונה את מדינת ישראל להכיר בצורך להתמודד באופן בלתי מתפשר בתופעת הפוליגמיה. בתבונה ובנחישות רתמה פלמור את כל משרדי הממשלה למאבק בסוגיה החשובה כל כך".

היו כמובן גם מי שגיבו את המהלך, אך גם אצלם היה מדובר בעיקר בגיבוי לזכותו של אוחנה לפטר את פלמור בתקופת כהונתה של ממשלת מעבר. זאת כתגובה לקריאות של גורמים שונים בשמאל ליועץ המשפטי לממשלה ולנציב שירות המדינה לבלום את המהלך. אולם גם שם הגיבוי ניתן בעיקר לזכות של אוחנה לפטר את פלמור, אך לא הייתה בו תמיכה בעצם ההחלטה על הפיטורין. כך למשל נמסר מהתנועה למשילות ודמוקרטיה: "לשר יש סמכות לפטר ולמנות מנכ"ל למשרדו, גם בתקופת בחירות. השר נושא באחריות על תפקוד המשרד, והציבור יוכל להביע את עמדתו על תפקודה של הממשלה ושריה בבחירות שיתקיימו בעוד כחודשיים. אין כל הצדקה להגביל את השר בביצוע מדיניותו, ולמנוע ממנו לבחור את בעלי התפקיד שיסייעו לו בכך".

מדוע המהלך הזה קיבל כתף קרה? כנראה בגלל שלא מעט גורמים בימין תהו מה הסיבה שבגללה הוא מתבצע. סביר להניח שהם לא קנו את תיאוריית הקונספירציה שלפיה מדובר בניסיון של אוחנה לסייע לראש הממשלה למנות פרקליט מדינה נוח לו, לקראת ההכרעה הסופית בשאלת הגשת כתב אישום נגדו לאחר השימוע שיתקיים בעוד כמה חודשים. התיאוריה הזאת אולי נשמעת טוב, אבל סביר להניח שהיא מופרכת, ולו משום שבכלל לא ברור שייבחר פרקליט מדינה קבוע חדש בתקופת ממשלת המעבר.

אז למה פלמור פוטרה? מתברר שגם בימין רבים סבורים שהסיבה האמיתית לפיטוריה של פלמור נמצאת בשדה הפוליטי. לא, פלמור עצמה איננה מזוהה פוליטית ובטח שלא מפלגתית. סביר להניח שהיא לא בדיוק אשת ימין קיצוני, אבל בוודאי שאיש איננו יודע למי היא מצביעה. אולם למרות שפלמור מונתה למנכ"לית על ידי ציפי לבני היא מזוהה יותר מכול עם תקופת שקד במשרד. ושקד היא כבר בהחלט אישיות פוליטית, שכנראה תעמוד גם בראש גוש פוליטי מימין לליכוד.

הגוש הזה, שמאוד מטריד את נתניהו בימים אלו, צפוי לתקוף את נתניהו ואת הליכוד מימין. בניסיון לנטרל את המתקפה הזאת מנסים כבר תקופה ארוכה לטעון נגד שקד שהיא לא באמת כזאת ימנית, ובטח שהיא לא ימין חזק כפי שהיא מציירת את עצמה. פיטוריה של פלמור, שמתוארת כאשת שמאל, נועדו לשדר שאוחנה הוא כן ימין חזק, בניגוד לשקד. למעשה, מדובר בחלק מקמפיין הליכוד לכנסת ה-22. וזו הסיבה שלא כולם בימין חשים צורך לגבות את המהלך של אוחנה, ולהצטרף בכך לקמפיין הליכוד לכנסת הקרובה.

3

אמן בעל כורחה

ונשיאת בית המשפט העליון עונה בעל כורחה אמן. זו התחושה שעולה מקריאת פסק הדין של בג"ץ בעתירת תיאטרון אל-מידאן בעכו נגד שלילת תקציבו על ידי משרד התרבות. הסיפור של תקציב תיאטרון אל מידאן מתחיל בשנת 2015, לאחר שבתיאטרון הקטן יחסית עלתה הצגה המבוססת על סיפור חייו של המחבל וליד דקה שרצח את החייל משה תמם הי"ד. שרת התרבות דאז, מירי רגב, החליטה למנוע את העברת יתרת התמיכה הממשלתית בתיאטרון לשנת 2015 בגלל ההצגה, בטענה שהעלאתה היא עבירה על החוק. לא נלאה אתכם בכל ההשתלשלות המשפטית, אך בסופו של דבר באפריל 2016, לאחר שהגיש עתירה לבג"ץ, קיבל התיאטרון את יתרת התמיכה ל-2015 ואף נחתם איתו הסכם בנוגע לתקצוב ל-2016 ו-2017. אולם כעבור זמן מה התברר שהיקף הפעילות של התיאטרון פשוט ירד מתחת לרף שמקנה זכות לקבל תמיכה תקציבית ממשרד התרבות, ואז ביקש משרד התרבות לשלול לחלוטין את התמיכה שהתיאטרון היה זכאי לה לכאורה לשנים 2016 ו-2017.

ועדת התמיכות של משרד התרבות ביקשה לבטל את התמיכה, ובסוף גם המשפטנים שוכנעו שזה הדבר הנכון לעשות. התיאטרון טען מצידו שהסיבה שבגללה ירד היקף הפעילות היא העיכוב בתשלום התמיכה לשנת 2015. אולם לטענת משרד התרבות הוא לא הוכיח זאת.

התיאטרון עתר לבג"ץ, והרכב חשוב במיוחד שבו ישבו הנשיאה חיות, המשנה לנשיאה מלצר והשופטת וילנר דן בעתירה. בפסק דין ארוך ומפורט הסביר השופט מלצר מדוע הכסף פשוט לא מגיע לתיאטרון לפי ההסכם שנחתם עם משרד התרבות. אולם הנשיאה חיות הבהירה כי לדעתה מסקנתו של מלצר כלל אינה מוכרחת. רק בגלל שהתיאטרון נמנע מלספק הסברים שדרש ממנו משרד התרבות ודרשו ממנו שופטי בג"ץ הצטרפה חיות "למרבה הצער", כלשונה, להחלטה על דחיית העתירה.

***הפינה הכלכלית***

מחיר ממשלת המעבר

אז מה בעצם אכפת לנו שהממשלה הנוכחית מתפקדת כבר כמה חודשים בצל בחירות כממשלת מעבר? לכאורה, אם מסתכלים סביב ימינה ושמאלה, עולם כמנהגו נוהג. מכוניות נוסעות, אנשים הולכים בבוקר לעבודה, חופשת הקיץ מתנהלת כסדרה, אז מה עוד צריך?

אך רק השבוע קיבלנו שתי דוגמאות, משני עולמות שונים, שיכולות לתת לנו קצת מושג איפה הבעיה. נתחיל מהבולטת יותר: שביתת האחיות. אפשר להביט על עיתוי השביתה בבתי החולים ולטעון שמדובר במהלך ציני שנועד להשיג הישגים תוך שימוש בעובדה שמדובר בתקופת בחירות. אולם גם אם זה נכון, זה לא אומר שאין ממש בטענות של האחיות (והאחים, תופעה שמתרחבת מאוד בשנים האחרונות). בקצרה, הטענה היא שמכל מיני סיבות, ובין היתר מהלך לטיוב הרמה המקצועית של בתי החולים במדינת ישראל, נוספו לעבודת האחיות היבטים משרדיים-טכניים רבים. אולם במקביל לתוספת העבודה המשמעותית לא נוספו אנשי צוות, כלומר אותן אחיות עושות היום יותר עבודה. למעשה, אפילו התקנים שקיימים במערכת הבריאות לא מלאים. בבתי החולים הממשלתיים יש קרוב ל-150 תקנים שכלל אינם מאוישים. ואלו כמובן לא כל הטענות אלא רק טעימה על קצה המזלג. את הרקע לשביתה מן הסתם רבים לא מכירים, אבל לא צריך להיות מומחה כדי לחוש בתוצאות שלה. כל מי שהגיע לבתי החולים או לקופות החולים חש מיד בהשלכות של השביתה.

הדוגמה השנייה מוכרת בעיקר ליודעי ח"ן ואף אחד לא מרגיש אותה כרגע, אבל זה בהחלט לא אומר שהמשבר פחות משמעותי. מדובר בסוגיית השקעת עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי. כדי לפשט את העניין נגיד שהביטוח הלאומי, מכל מיני סיבות היסטוריות, העביר את עודפי הגבייה שלו למשמרת במשרד האוצר. שם לא באמת השקיעו את הכספים. מה שהם עשו זה פשוט להוציא את הכסף כחלק מתקציב המדינה. התוצאה שנוצרה היא שהביטוח הלאומי עלה על מסלול גירעוני. במטרה למנוע קריסה של הביטוח הלאומי החליטו במשרד העבודה והרווחה הממונה עליו ובמוסד לביטוח לאומי להתנתק מהאוצר. לסיפור הזה יש השלכות רבות ואין בו צודקים וטועים. אם הביטוח הלאומי יממש את ההיפרדות הגירעון יזנק וגם החוב החיצוני. מצד שני הקצבאות של כולנו באמת בסכנה. לכולם ברור שאנחנו פחות או יותר בדקה ה-90 לפתרון העניין, אולם מאז ינואר הטיפול בנושא תקוע, בגלל שתי מערכות הבחירות הרצופות. ניסיון של הביטוח הלאומי לקדם את ההיפרדות באופן חד צדדי נבלם השבוע על ידי המשנה ליועמ"ש רז נזרי משום שמדובר, כמה מפתיע, בממשלת מעבר.

אז העולם ממשיך לסוב על צירו, והחיים מתנהלים כאילו כרגיל, אבל מתחת לפני השטח ולפעמים קצת מעליו מדינת ישראל פשוט תקועה בגלל הבחירות הנוספות. צריך וחשוב להבין את זה ולא להתעלם.

לתגובות: shlomopy@gmail.com