מחיר הנקמה
מחיר הנקמהצילום: יניב נדב, פלאש 90

חטאי ישראל גוררים אותם אל מלחמת הנקמה במדיין. בחזרה אל מקום הקלקול, אל מדיין, כדי להילחם ולנקום במקום הפיתוי מתעורר חשש לא מבוטל של כישלון נוסף. מה יבטיח שכישלון שכזה לא יתרחש?

אכן, כאשר נאבקים במשהו נדבקים בו. יש במלחמה את אלמנט ההלחמה והחיבור, ואין הנלחם רוצה להידבק במה שהוא נלחם בו.

המלחמה שהייתה בהוראת שעה לנקמה יכולה להיות יצרית ונמוכה, וכדי להישמר יש לזכור מאיזה מניעים נובעת המלחמה ומה מטרותיה.

שמואל הקטן, מי שהיה מקטין את עצמו, דווקא הוא שתיקן את ברכת 'על המינים', דווקא הוא שלא היו לו אויבים והיה נשמר שלא ליפול בשמחה לאידם של האויבים ובשנאה לאויבים, דווקא הוא חסר האגו היה זה שמסוגל לתקן את הברכה הזו ולייחל לנקמה מהאויבים שנטפלו לישראל.

כדי לצאת למלחמת נקמה יש לצאת מתוך נקיות פנימית כאותו שמואל הקטן שהיה מסוגל לתקן את הברכה מתוך אישיותו המיוחדת. כך גם למלחמת מדיין יצאו רק הצדיקים, אלפים בודדים בלבד.

יש במדיין ייחודיות כאויב. מדובר באויב שאין לנו דבר אתו, אנחנו לא חולקים אתו גבול והוא שונא אותנו ללא סיבה. הוא לא מנסה להשמיד אותנו, אלא חורש מזימות ויועץ עצות תחבולות לבטל מאיתנו את האידאל, את שם ישראל. האויב הרוחני שמבטל את ההצדקה לחיים הוא מסוכן יותר.

על אף שהיא הוראת שעה, נותנת לנו מלחמת מדיין הצצה למלחמת היצר. יש קשר בין האויב החיצוני לפנימי. כאן שבה השאלה שאיתה פתחנו: איך נשוב אל הרע מבלי להידבק בו? במלחמת היצר גם אם לא קיימים הפיתויים בתוכנו הרי ששורשי החטא עודם בנו.

המצווה שהתחדשה באותה מלחמה היא הגעלת כלים. אנחנו לוקחים ממדיין כלים ולא די בשטיפתם כי יש בתוכם איסור בלוע. זהו רמז לכך שגם אחרי שהוסר האיום של בנות מדיין, עדיין בלוע בתוכנו "המדיין הפנימי" שמצריך פעולות שונות כמו תפילה, חשבון נפש, עידון האישיות ועוד. מה שבלוע בתוכך ממשיך לפעול ולהיות שם.

כאשר אנחנו באים לכבוש את היצר וכך גם את הארץ, האם תמיד נישאר במלחמה ובמאבק? או שיבוא יום שבו נזכה להפוך את ההתנגדות הייצרית לתנופה, נהפוך את האויב למי שיסייע לנו?

בתום מלחמת מדיין עם ישראל מביא את בנות מדיין כשבויות למרכז מחנה ישראל ומשה כועס על המעשה. זהו משה רבנו שתחנות חייו קשורות למדיין, הוא זה שרואה במלחמה הזו את שליחות חייו, זהו המאבק במדיין וביצר הרע. על משה נאמר שאמנם מקום קבורתו לא נודע עם זאת כתוב מקום קבורתו הכללי, מול בית פעור. משה מביא את תכשיטי האיברים שאינם צנועים למשכן, ומכך אנחנו לומדים שיש שלב שבו המאבק ביצר הרע הוא פחות מאבק אלא הרפיה וסיוע.

החשוב במלחמת מדין הוא הקביעה שלא נפקד ממנו איש, שלא נהרג במלחמה הזו איש. הרב קוק מסביר את הפסוק הזה בכך שלמלחמת היצר לא יצאנו כבודדים אלא כציבור. מדובר באיום חזק יותר ממאבקו של האדם הפרטי.