החוק לגבי פיצויים על תאונה באתר בניה

האם תאונה באתר בניה באשמת הנפגע' תזכה אותו בפיצויים עליה?

תוכן שיווקי , כ"ו בתמוז תשע"ט

אתר בניה. אילוסטרציה
אתר בניה. אילוסטרציה
צילום: shutterstock

בחודשים האחרונים אנו עדים ליותר ויותר מקרים של תאונות עבודה באתרי בניה, במסגרת תביעות הנזיקין העובד נדרש להוכיח כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנות המעסיק.

נשאלת השאלה האם העובד יכול לקבל פיצויים גם אם התאונה ארעה באשמתו הבלעדית?

מקרה שקרה, עובד עסק יחד עם עובד נוסף בחיפוי אבן ושיש באתר בניה בצפון הארץ, תוך ששניהם ניצבים בסל ייעודי שהורם באמצעות מנוף של משאית.

טרם הרמת הסל, קובעה המשאית למקומה באמצעות זרועות תומכות שמנעו ממנה אפשרות לתזוזה או נסיעה. לאחר שהורם הסל, שהה המנוף במשך מספר דקות במצב נייח, כתוצאה מטעות של העובד התנתק הסל ונפל לקרקע יחד עם שני העובדים.

מאחר ומדובר על תאונה שנגרמה עקב טעות של העובד, סיכויי תביעתו היו נמוכים מאוד ולכן נטען באמצעות עורך דין תאונות דרכים כי התאונה מהווה "תאונת דרכים".

במידה והעובד יצליח להוכיח כי מאירוע המהווה "תאונת דרכים" הוא יוכל לקבל פיצויים ללא קשר לשאלת ה"אשמה" בתאונה.

האם התנתקות הסל מהמנוף מהווה תאונת דרכים?

ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים היא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;"

הפתרון שמצאה הפסיקה לשאלה זו, הוא יישום החוק בצורה גמישה, על פי ההקשר של ההתרחשות:

בפסיקת בית המשפט הובהר כי במקרים העוסקים בשימוש מסוג התרחשות ייבחן קיומה של המטרה התחבורתית בראי הקשרה של ההתרחשות, בשים לב הן לפעולה שבמהלכה אירעה ההתרחשות, והן לשרשרת הפעולות אליה היא משתייכת.

מבחן זה של הקשר ההתרחשות, ממקם את ההתרחשות על רקע הפעולה או רצף הפעולות הסובבות אותה, לפי נסיבות המקרה. המבחן מנחה כי סיווגה של ההתרחשות ייעשה מתוך פרספקטיבה גמישה, רחבה או צרה לפי העניין, כאשר לעיתים יש מקום ליתן משקל לשרשרת הפעולות הרלבנטיות כמכלול, ולעיתים נדרש מיקוד בפעולה המיידית הבודדת שקדמה להתרחשות.

השאלה שנותרה היא שאלה של קשר סיבתי משפטי אשר המבחן לקיומו ביחס לתאונות דרכים הוא מבחן הסיכון, כשלתוכו משולב מבחן השכל הישר. מבחן הסיכון מתקיים במקום בו הסיכון שהתממש הוא סיכון עימו נועד חוק הפיצוים לנפגעי תאונות דרכים להתמודד, קרי הסיכון התחבורתי, ואילו מבחן השכל הישר מתקיים כאשר הקשר בין השימוש בכלי הרכב לסיכון שהתממש תרם תרומה ממשית להתרחשות הנזק.

עוד נקבע בפסיקה כי השימוש ברכב אינו צריך להיות הגורם היחיד או המרכזי בגרימת האירוע ודי בכך אם הוא אחד הגורמים שגרמו. (לרע"א 5971/95 לוי נ' שמחון).

חשוב להדגיש כי הדיון במקרה הנ"ל נערך במסגרת ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים. זאת, להבדיל ממקרים אחרים של נפילה מרכב שהגביה את הניזוק, אשר נדונו בדרך כלל באספקלריה של ניצול כח מכני ויצוין כי במקרים הללו נשלל קשר סיבתי משפטי בין הנפילה לבין השימוש בכוח המכני.

מקרה דומה נדון בבית המשפט העליון בתביעתו של מי שהועלה לגובה מספר מטרים באמצעות כלוב שהונח על שיני מלגזה, הוטל עליו להעביר אריזות קרטון ממדף גבהו ולהעבירן אל הכלוב לצורך העברתם למקום אחר. כאשר התכופף התובע על מנת ליטול אריזת קרטון מן המדף זז הכלוב והתובע נפל ארצה. בית המשפט קבע כי התאונה הינה "תאונת דרכים".