האם השכיחה הציונות את הכמיהה למקדש?

הקמת מדינת ישראל וקיבוץ גלויות מתקבלת כהתגשמות חזון הנביאים. האם הציונות והמדינה הדחיקו מהתודעה היהודית את השאיפה למקדש?

שמעון כהן , כ"ו בתמוז תשע"ט

דגם בית המקדש
דגם בית המקדש
צילום: ISTOCK

ימי בין המיצרים הם ימים טובים לעסוק בהם בדרישת המקדש ובכמיהה אליו, אך האם יתכן ודווקא הקמתה של מדינת ישראל ציננה את הכמיה הזו והעם היהודי מסתפק בשיפורים כאלה ואחרים במדינה הקיימת במקום לחתור ולשאוף למקדש? את השאלה הזו הפנינו לרב ישראל אריאל, ראש מכון המקדש.

"מבחינה מסוימת הדבר נכון", אומר הרב אריאל כבר בפתח הדברים. "אנשים חושבים שהגענו לפסגה ובשביל מה צריך עוד מקדש, אבל אני חושב שמה שקורה בימינו ממחיש שכאשר אין מקדש 'וישמן ישורון ויבעט', במקום שנעלה לרגל ונעבוד את ה' במה אנחנו מתעסקים, בחילולי שבת, בלהט"בים ועוד. כשאין חזון ואין קדושה מגיעות כל המחלות האפשריות. המקדש הוא הרפואה".

הרב אריאל מבהיר כי אכן "כשהגענו לכאורה למדינה ולכל הברכה שיש איתה וההישגים שלא האמינו שנגיע אליהם זה קצת מאפיל על המטרה שלשמה חזרנו לארץ ישראל". לדבריו אכן קיימת בעיה , אך בפועל מתרחש שינוי בציבור:

"לפני כחמישים שנה, עם שחרור הר הבית, הייתה התלהבות עצומה סביב העובדה שהגענו למקום המקדש והיו שתבעו את הקמתו, אבל מיד נפלה תרדמה על האנשים בכל השכבות". לעומת זאת, כעת, סבור הרב אריאל "רואים תחיה מחודשת שהציבור מתעניין במה שקורה בהר הבית. למעלה משמונים אחוז אמרו שחובה לאפשר להתפלל בהר הבית ויש התעוררות גם בחוגים חרדים שעוסקים בענייני המקדש בצורה מעמיקה. באנו לכאן בשביל המקדש".

ואולי, שאלנו את הרב, ההסכמה הציבורית לתפילה בהר הבית נובעת מליברליזם גרידא ולא משאיפת המקדש, ולו יוצע מקדש לציבור הרחיב ההתנגדות לו, בעיקר בציבור המוגדר כחילוני תהיה רבה, גם בשל החשש מהתלקחות ביטחונית במזרח התיכון וגם בשל הקושי המנטלי לחזור למושגים כמו קרבנות ופולחן דתי.

על כך משיב הרב כי "אכן יש חוגים כאלה ואי אפשר להכחיש זאת, אבל כיהודים מאמינים אנחנו לא רק מתייחסים למה שפלוני אלמוני אומר ולא למשאל עם. הרי בעבודת העגל משאל העם אמר ש'אלה אלוהיך ישראל', אבל אותם יהודים הקימו חצי שנה אחר כך משכן והודו לה' על ירידת אש מהשמיים והתאחדו סביב המשכן. עם ישראל בתוך תוכו הנשמה היהודית שואפת להידבק לבוראה. המקדש הוא החיבור של עם ישראל עם הקב"ה. הנהייה הזו למקדש היא טבעית. גם בציבור החילוני יגידו רבים שצריך לבנות מקדש גם בלי להבין במה בדיוק מדובר. הרב קוק אמר בזמנו שאין לנו תכנית של מדינה ללא מקדש או מקדש ללא מדינה. הוא כתב ש"מדינת ישראל היא יסוד כיסא ה' בעולם". כיסא ה' הוא המקדש".

מוסיף הרב אריאל וקובע כי תעודת עניות היא לדור הזה שהוא ממשיך לנהוג בגלותיות. "כמו שיש שיושבים בחץ לארץ ואומרים שיעלו לארץ כשיבוא המשיח כך יש מי שיושב בירושלים ואומר זאת על בנית המקדש".

"אני מודה על הזכות להיות מהצנחנים שנכנסו להר הבית ועל הזכות שניתנה לי לשמור על כיפת הסלע. מאז חל חיוב לחזור אל המקדש כפי שעשו החשמונאים. תעודת עניות לדורנו שהגענו לירח אבל כמה מאות מטרים פה בירושלים, להר הבית, לא הגענו".

האם כראש מכון המקדש חש הרב אריאל שגם הציבור הכללי, החילוני, מתעורר לסוגיית המקדש, או שהדברים נותרים נחלת הציבור הדתי והחרדי? "לאנשים יש פיתויים גדולים, כך שכאשר יש קצת כסף בכיס בחופש הגדול עולים על מטוס וטסים לשווייץ. נושא המקדש לא בראש דאגתם, אבל זה לא אומר מאומה. אנחנו לא תלויים במה שאומר פלוני אלמוני או מי שלצערינו התרחק מתורה. בתקופת החשמונאים העם היה מתייוון והחשמונאים היו קומץ. כשקם המקדש כולם ננעלו על העניין ותקופת בית שני הייתה מתקופות הזוהר של עם ישראל. המקדש הוא מרפא וכשנקים בית מקדש כולם יבואו, גם ראש הממשלה יבוא וישמח להצטלם ולהדליק את המנורה שגם זר יכול להדליק אותה, אתו יבוא גם נשיא המדינה ואפילו שופטי בג"ץ. זה לא רחוק. אם נעשה את המאמץ מצידנו נזכה כולנו לכך במהרה בימינו".