שלוש עצות כיצד לעבור את החופש בשלום

חופש גדול אצל הורים לנערים מתבגרים יכול להפוך למריבה אחת גדולה. מה אפשר לעשות? הכי חשוב להרפות.

תגיות: חופשה
הרב ראובן נתנאל , כ"ח בתמוז תשע"ט

הרב ראובן נתנאל
הרב ראובן נתנאל
צילום: אסף שמידט

החופש הגדול הגיע ויחד איתו רף המתח בין הורים לילדים הולך ועולה. הילדים רוצים חופש וההורים רוצים שותפות, עזרה בבית, הליכה למנין, השלמת לימודים, דיווח איפה הבן או הבת נמצאים והנה מתכון בדוק למתחים. מה אפשר לעשות?

לפניכם שלוש עצות בדבר:

עצה ראשונה – להרפות

מדוע להרפות? פשוט מאד. המחיר של המתח שנוצר בינינו לבין הנער המתבגר שלנו – הוא מחיר יקר מדי. הנכס היקר ביותר שיש לנו כמנוף להניע בעזרתו תהליכים חינוכיים – הוא הקשר הטוב בינינו לבין נערינו. הכבוד, האמון, הקשר החם והאוהב.

פשוט לא כדאי לשחוק אותו, גם אם המחיר הוא שחלק מהרשימה לעיל או כולה לא יתקיימו. אל דאגה. ככל שהקשר בין הורים לנערים נבנה טוב יותר, כך, ברבות הימים תקבלו בחזרה כפל כפליים בע"ה.

ב''שפת אמת" (פרשת ויצא) כתוב שמי שיורד לבור עמוק, צריך לקשור את עצמו בחבל חזק. אכן בדורנו, נערינו ונערותינו יורדים לבורות עמוקים. התמודדויות לא פשוטות עומדות לפתחיהם. צריך לדעת שאנחנו החבל של הילדים שלנו, אהבת הורים לילדים, אהבה מורגשת וברורה, היא מקור כח מרכזי מאד.

חלילה, כל מתח, כל קפידה, כל כעס, קורעים עוד נימה אחת מהחבל. לעיתים החבל נקרע לגמרי והנער נשאר לבד בבור. מי יוציא אותו משם? אם כתוצאה ממריבה, נשבר האמון, קשה מאד לשקם אותו אחר כך.

לכן, העצה היא להרפות. לא להיכנס לפינות שקשה לצאת מהן. בע"ה החופש יעבור והוא ישוב לסדרי יום 'נורמאלים'. בואו ניפגש שם, כשאתם והנער או הנערה שלכם מחובקים ואוהבים.

עצה שניה – להרפות

מדוע להרפות? פשוט מאד. הילד זקוק להרפיה הזו. כמו כל אחד מאתנו שעבר תקופה ארוכה של מאמץ. אכן הוא סיים שנת לימודים. בוודאי הוא התאמץ, גם אם לא תמיד הצליח. הוא חלם על החופש הזה. בואו לא ניקח לו את החלום. ההרפיה הזו תיתן לו את הכוח להתחיל את השנה הבאה מתוך כוחות מחודשים ורעננים. גם אם איננו מסכימים עם סדר היום המשובש של החופש, ומותר לנו לומר את דעתנו, עדיין לא כדאי לריב על זה (עפ"י רוב – גם אנחנו בשלב הזה היינו כמותם).

אנחנו אולי נרוויח השכמה אחת או שתיים אבל עלולים להפסיד הרבה יותר. פשוט לא כדאי. כבר אמרו גדולים וחכמים שלפעמים מילה פוגעת יכולה לגרום לילד שריטה בלב שייקח שנים לרפא אותה. בחופש אנחנו מעלימים עין מדברים שבימים כתיקונם, אנחנו עומדים עליהם. העלמת עין איננה הסכמה, אלא חשבון חכם הרואה קצת יותר רחוק מהיום ועכשיו. אז בואו נרפה, זה פשוט משתלם.

עצה שלישית – להרפות

מה, שוב להרפות? כן. בשבילנו ההורים. למען התפקוד הנכון שלנו אנחנו זקוקים להרפיה. חשוב מאד שההורים ישמרו על התנהלות רגועה ומאירת פנים. ולכן לא ניתן לנער המתבגר, העובר את מה שכולם עוברים, לקחת לנו את השלווה, את האהבה, את הארת הפנים, את האור בבית.

לא רק הוא מפסיד מכך, כולנו מפסידים. זהו מחיר שאסור לשלם אותו. אנחנו כבר מנוסים שכאשר אנחנו מתוחים, אנחנו לעיתים מגיבים לא טוב, ומצטערים אחר כך על משפטים שלא היו צריכים להיאמר.

מה שמבלבל אותנו, זו תחושת האחריות החינוכית המוטלת עלינו והיא כביכול, המחייבת אותנו להגיב. בדיוק להיפך: האחריות החינוכית שלנו מחייבת אותנו להבליג, להגיב בנחת ובסבלנות ולעיתים אף להעלים עין, למרות שקשה לנו.

הכל מוכן, הכל מובן, אז בואו נצא לדרך! דרך שההורים משקיעים הרבה בזוגיות שלהם, באהבה שביניהם, והיא זו שתיתן להם כוח להאיר פנים, לשמוח, לאהוב אחד את השני ואת ילדיהם גם בשעה שהתפקוד שלהם לוקה בחסר – והרי גם אנו לא תמיד עומדים בציפיות שלנו מעצמנו.

בדרך הזו תחזור השלווה לבית. והנה זה פלא, פעמים רבות הדרך הזו תוביל כבמטה קסם לשיפור משמעותי בהתנהגות הילדים. שווה לנסות. בהצלחה!!