העלון
העלוןצילום: קינג דיויד

במקביל לאירועים לציון יום המודעות לחטיפת ילדי תימן מזרח ובלקן נחשפת חוברת נדירה שהודפסה על ידי הסוכנות היהודית בשנת 1949 (תש"י), וממנה עולה היחס הבעייתי של יושבי הארץ לעולים מתימן.

מבית המכירות קינג דויד בירושלים המציע את החוברת למכירה פומבית נמסר כי מדובר בחוברת נדירה ביותר שנדפסה במספר מצומצם של עותקים, וחולקה אך ורק לחברי הסוכנות.

ברבות הימים אבדו מעט העותקים שנדפסו. גם בספריה הלאומית בירושלים לא קיים עותק מהחוברת. העותק הנדיר שהתגלה לאחרונה, היה שמור בביתו של אחד מגדולי האספנים בארץ שנפטר לפני כשנה, והינו העותק היחיד הידוע כיום.

החוברת מתארת את קשיי התאקלמותם של התימנים בליפתה, פרדסיה, ראש העין, ועוד.

אנשי הסוכנות מתארים את "מהות העדה" התימנית במילים: "פרימיטיביות של שבט לא נגוע בציביליזציה, ומוכה דלות ועוני – וסימני שורשיות מופלאה בתרבות גדולה... אמונה משיחית תמימה".

בהמשך נשאלת בחוברת השאלה "המסתמנת כבר תמורה במהות העדה? כן, התמורה מגיחה באופקים רבים כבר בבית העולים. הרס המבנה הישן. במצב החדש בו ניצבו העולים באופן כה פתאומי, ירדה עליהם לפתע האמת החותכת כי "כאן הכל אחרת". בבת אחת נהרס המבנה המשפחתי של הכפרים. האב אשר שלט על משפחה מסועפת של בני ביתו ומשפחות בניו הנשואים, לפתע נשמטה מידיו כל האוטוריטה. לא הוא קובע עתה, כי אם המטפל, הרופא, מנהל בית העולים, הממשלה".

עוד נכתב בחוברת על המשבר ביחסי המרות הפנים קהילתיים אצל העולים: "מארי, אותו תלמיד חכם שהיה בעל אוטוריטה מוסרית רבה, היה כאן לבן תמותה פשוט".

בהמשך החוברת מוקדש פרק מיוחד לשאלת "הטיפול בתינוקות במחנות עולי תימן". על פי הודאת הסוכנות, "במחנות עולי תימן נאלצו לפתוח מוסדות ילדים ל100 – 200 ילד בכל אחד, ללא מים, חשמל וביוב".

בעיני אנשי הסוכנות, ההורים התימניים אינם כשירים לטפל בילדיהם. "האמהות אינן מסוגלות לרחוץ ולהאכיל את תינוקן, וכן אין באפשרותן לדאוג להלבשת הילדים, המגיעים למחנה ערומים למחצה".

בעקבות המצב הרפואי הקשה של מרבית ילדי העולים (למעלה מ-50%), "לאחר שהם משתחררים בבית התינוקות ממחלותיהם ופצעיהם יש לשמור עליהם לבל יידבקו שנית על ידי מגע עם הוריהם, שקצב הבראתם איטי יותר".

גם מעמד האישה השתנה בקהילת העולים, בעקבות העליה. "האישה מרגישה היא כי עתה יש מי שיגן עליה ויגיש לה עזרה, והיא הולכת ומתאוננת בשעת הצורך, ואף מקבלת עזרה".

אנשי הסוכנות דאגו להחליף את הלבושים התימנים המסורתיים בלבוש אירופי, וכך הם מנמקים זאת בחוברת הנדירה: ""אחד הגשרים הראשונים המובילים לתמורה בשטח זה הוא הלבוש האירופי שאנחנו נותנים לעולים. בכסות הזאת אנחנו גם מזרזים תהליכים שיפה להם התפתחות איטיות יותר". והם מודים כי "קיימת סכנה של התפתחות חיצונית בלבד, כלומר התבוללות מהירה, תוך פיגור בפיתוח המחשבה והרעיון".

לקראת סוף החוברת מתייחסים המחברים לשאלת "אסיפת התינוקות" בפרדסיה וביתר מחנות העולים. "אוספים תינוקות באהלים, מהם גדולים ויותר ומהם שנולדו באוהל. רבות עדיין הנשים היולדות באופן פרימיטיבי ביותר, ולבית היולדות ממאנות לנסוע. חממה הפעוטה, שנולדה באוהל לפני ארבע ימים, שכובה על מיטת הוריה באוהל החם... אביה יושב על המיטה הסמוכה, לבוש סדין קצר, ומשתדל לכסות את כתפיו הערומות במעיל אירופי. תמורת חליפת "כסות" שנתן לו מיד הסכים למסור את חממה הפעוטה לטיפול". כך גם מתוארים סיפוריהן של "סעדה" וילדות נוספות אשר נאספו לטיפול.

כריכת החוברת
כריכת החוברתצילום: קינג דיויד