כשהרב קוק פסק למען ז'בוטינסקי

הרב קוק וזאב ז'בוטינסקי היו לכאורה קוטביים זה לזה בעמדותיהם האמוניות, אך מאבקם הציבורי הוביל למפגשים דרמטיים ואף לידידות והערכה

שמעון כהן , כ"ח בתמוז תשע"ט

הראי"ה זצ"ל
הראי"ה זצ"ל
צילום: ארכיון בית הרב קוק

מחר הוא יום האזכרה הממלכתי במלאת 79 שנים לפטירתו של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, זאב ז'בוטינסקי, וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מנכ"ל מכון ז'בוטנסקי, גדעון מיטשניק, והפעם על הקשר בין ז'בוטינסקי לרב קוק, שתי דמויות קוטביות לכאורה באמונתם הדתית ובתפיסתם השמרנית\ליבראלית.

"שניהם אנשי חזון ומעשה שחברו יחד", אומר מיטשניק המספר על "שתי נקודות מפגש בין ראש בית"ר והרב קוק". המפגש הראשון אירע לאחר הפרעות בירושלים:

"באפריל 1920 פורצות הפרעות בירושלים. נקודת המפגש הראשונה ביניהם היא על רקע הפרעות הללו. בעקבות הפרעות ז'בוטינסקי מקים כוח הגנה עצמאי על יהודי ירושלים. ז'בוטינסקי ו-19 מראשי ארגון ההגנה העצמאי בירושלים נעצרו. ז'בוטינסקי מגיע לקישלה באופן עצמאי ומבקש להיעצר. מתחילה תקופת מאסר בקישלה ובכלא בירושלים והם נדונים לתקופות מעצר שונות. ז'בוטינסקי מוצא עצמו נדון ל-15 שנות מאסר. הוא נשלח למצרים אבל אלנבי לא אוהב יהודים והוא מורה להחזיר את ז'בוטינסקי בחזרה לארץ".

על התנגדותו של אלנבי למאבק היהודי מספר מיטשניק כי המאבק של ז'בוטינסקי להקמתם התחיל ב1915. לאחר שנתיים משרד המלחמה הבריטי מאשר את הקמת הגדודים העבריים אך אלנבי לא שש לרעיון. מאחר ואין לו ברירה הוא נאלץ לקבל אותם וגדוד קלעי המלך ה-38 מגיע למצרים מתאמן שם וחוזר לארץ ביוני 38' ולאחריו מוקמים הגדודים ה-39 וה-40.

"לאחר כיבוש הארץ בסוף 1918 הבריטים מתייחסים לגדודים העבריים כממחטה משומשת ומרעים את תנאיהם, גם על ידי אלנבי עצמו וגם על ידי הגנרלים שמתחתיו. ז'בוטינסקי כותב מכתב חצוף לאלנבי על כך שלא הזכירו את הגדודים העבריים. אין תשובה למכתב הזה וביוני 1919 הוא כותב חריף יותר על הרעת התנאים בלבוש, בהפחתת שכר ובמשימות רחוקות שנשלחים אליו. ז'בוטינסקי מציג במכתב את הטענות ומוסיף ש'אומרים עליך, אלנבי, שאתה מגדולי האנטישמים, אבל אני חושב אחרת ומוכן לפגוש אותך לראיון'. במקום ראיון הוא נבעט מהצבא הבריטי".

לאחר שחרורו מהצבא הבריטי מתבקש ז'בוטינסקי על ידי ההנהגה היהודית להקים את הכוח הצבאי, 'כוח ההגנה בירושלים', שעל בסיסו קם לימים ארגון ההגנה, המחתרת הראשונה, כחודשיים לאחר מכן.

בנקודה זו שבה נעצר ז'בוטינסקי "הרב קוק נמצא בירושלים והוא מתגייס לשחרור ז'בוטינסקי יחד עם שאר מנהיגי הישוב משמאל ועד ימין. קם קול צעקה מהארץ ומלונדון והרב קוק פוסק שגם בשבת אפשר להחתים בבתי הכנסת על הפטיציה לשחרור ז'בוטינסקי. הרציונאל היה להעמיד את ז'בוטינסקי בראש מפלגה כלל ציונית. המחאה והלחצים מגיעים לפרלמנט בלונדון ולאחר שלושה חודשים ז'בוטינסקי משתחרר מהכלא. זה היה המפגש הראשון בין 'בוטינסקי לרב קוק".

בהקשר זה מעיר מיטשניק שהוא ואנשי המכון, כמו גם אנשי בית הרב קוק, לא הצליחו למצוא נקודת מפגש פיזית בין שני האישים ושני המוסדות עדיין מקווים למצוא את הנקודה הזו.

בעקבות פעולתו של הרב קוק משגר אליו ז'בוטינסקי איגרת כביטוי להערכתו, ובה הוא כותב:

כבוד האדמו"ר הרה"ג רב ואב"ד דעה"ק ירושלים

מהרא"י הכהן קוק שליט"א,

קבלנו את מכתב מ"כ\2 אלינו מיום כ"ה דנא,\3 וקראנו בתשומת לב

את דבריו היקרים. אמנם, כמעט כשל כח הסבל, אך בהגיע אלינו

בקשת הקהל ובקשת מ"כ לדחות את החלטתנו - הסכמנו להענות

לבקשה זו.

יקבל נא כ' הרב את תודתנו הרבה על רגשותיו העדינים. מי יתן

ותצמח ישועה לעם כלו ולנו בתוכו בעגלא ובזמן קריב.

בכבוד גמור ובברכת הגאלה,

בשם אסירי עכו,

מכבדו, ז' זבוטינסקי

ממשיך מיטשניק ומספר על הקשר המתהדק מנקודה זו ואילך בין שני האישים כאשר המפגש השני שקושר בין שניהם מגיע לאחר רצח ארלוזורוב לחוף ימה של תל אביב, כאשר האשם נופל על התנועה הרוויזיוניסטית ומספר פעילים מרכזיים בהם אבא אחימאיר ואברהם סטבסקי. ז'בוטינסקי נמצא באותה תקופה בלונדון והעצורים נכלאים לתקופות מעצר שונות.

"המנהיג היחיד שמתגייס למאבק נגד הטענות הללו וההאשמה בטרם משפט הוא הרב קוק שתומך בהם וזוכה לקיתונות רבים של שנאה ועוינות מצד רבים בארץ", אומר מיטשניק המספר כי ישנן טענות ולפיהן על רקע הביקורת עליו לקה הרב קוק בבריאותו.

לדבריו הקשרים בין השניים הפכו בעקבות המאבק להוכחת חפותם של העצורים בפרשה הפכו לקשרי ידידות, ולפי שעה מנסים אנשי המכון ואנשי בית הרב קוק למצוא גם תמונה שמן הסתם צולמה במפגש כזה או אחר של השניים. עד כה לא נמצאה תמונה שכזו.