ישראל לוקחת אחריות על התכנון. בנייה בשטחי C
ישראל לוקחת אחריות על התכנון. בנייה בשטחי Cצילום: רגבים

חיצי הביקורת על אישור בניית 700 יחידות הדיור לפלשתינים בשטח C, שמופנים בעיקר כלפי השרים המזוהים עם הימין ההתיישבותי, מעוררים נחת רוח בסביבתו של ראש הממשלה נתניהו. כך הוא ראה את פרסום המהלך בעיני רוחו: סמוטריץ' הרים את ידו למען בנייה לפלשתינים. אלא שהמהלך הזה טומן בחובו את אחת הבשורות הגדולות ביותר למאבק שהתנהל במערכת הבחירות הקודמת וגם לפניה, להעלאת המודעות לפיחות הזוחל בריבונות ישראל בשטחי C וקביעת העובדות בשטח מצד הרשות הפלשתינית, בלי התערבות ישראלית מספקת.

שרי הקבינט לא ידעו בדיוק מה מתכוון להציב בפניהם ראש הממשלה, הם רק הבינו בקווים כלליים שמדובר באישורי בנייה לפלשתינים. בד בבד, כמובן, הציגו אנשי נתניהו בשורה על 6,000 יחידות דיור לתושבים היהודים ביו"ש שיועלו במועצת התכנון העליונה, בלי להדגיש שהמהלך הזה כלל אינו דורש את אישור הקבינט.

כמה גורמים פעלו כאן מתחת לפני השטח. חלקם מעדיפים להישאר בצללים, אחרים כמו קבוצת 'הליכוד שלי - מטה ההתיישבות בליכוד' שפעלה בקרב שרי המפלגה וראשיה, ראש מועצת שומרון יוסי דגן, יעקב וינברגר ויוני הישראלי, הסכימו שמעורבותם תיחשף. בסופו של דבר, השרים שסופגים ביקורת הם אלו שהובילו את הצעדים המשמעותיים שנפרט כאן. את הניסוחים של ההחלטות הגו יחד השרים זאב אלקין ובצלאל סמוטריץ', ועל העמדה העקרונית בקבינט שיש לשנות את קו החשיבה הבסיסי כלפי שטחי C התעקשו גם גלעד ארדן ויואב גלנט.

הסיפור היה היחידות הפלשתיניות, ומה שהחל כתהליך של דיון בתוכניות ספציפיות שיזם ראש הממשלה, הפך לדיון עקרוני בסוגיה מדינית וקביעת אמות מידה. בפעם הראשונה מזה עשור של שלטון נתניהו, קבע הקבינט אמות מידה לאישורי בנייה פלשתינית בשטח, כשנקודת המוצא היא שישראל היא שתקבע את העתיד.

הקריטריון המשמעותי ביותר שנקבע בדיונים אלה הוא שמלאכת בדיקת הצרכים והתכנון לפלשתינים שמתגוררים בשטחי C מוטלת על המינהל האזרחי. מדוע בעצם זו בשורה? מתברר שעד היום לא היה גורם ישראלי שהיה אחראי לנושא, או טיפל בו בצורה כלשהי. הרשות הפלשתינית נכנסה לוואקום הזה כבר לפני עשור עם תוכנית פיאד, שהגה ראש הממשלה הפלשתיני לשעבר בשנת 2009. מטרת התוכנית להקים מדינה פלשתינית באמצעות קביעת עובדות בשטח, תוך הקמת מוסדות ממשל ומוסדות ציבור, בנייה מסיבית שתביא פלשתינים מכל רחבי יו"ש לגור בשטחי C ויצירת רצף טריטוריאלי שיביא, דה פקטו, למצב של מדינה פלשתינית.

עד היום הרשות הפלשתינית מימנה בפועל את הליכי התכנון לאוכלוסייה הפלשתינית בשטחי C מיוזמתה, ועל כן כל התוכניות שהגיעו לאישורים ישראליים תוכננו על ידי הרשות באופן סדור, על פי אג'נדת תוכנית פיאד. אותן תכניות הוכנו כמובן על בסיס האינטרס הפלשתיני המובהק - שלא כלל את בדיקת הצרכים ההומניטריים של האוכלוסייה, אלא בעיקר שיקול של עידוד הגירת פלשתינים משטחי A ו-B לשטחי C כדי להשתלט על השטח וליצור רצף טריטוריאלי. כך באופן מכוון קודמו לא רק תוכניות בנייה למגורים, אלא גם תוכניות לבניית מרפאות ובתי חולים, אזורי תעשייה ופרויקטים נוספים שמטרתם לשרת את האוכלוסייה הפלשתינית, וליצור מצב שבו בפועל הופך האזור למרכז פלשתיני פעיל, שהריסתו תעורר זעקה בינלאומית.

במקום שהרשויות הישראליות יקבעו את התהליך, מדינת ישראל נאלצה בכל פעם לבחור את הרע במיעוטו, כי פשוט לא היו תוכניות אחרות שהוצגו בפניה. בבואן של הרשויות לאשר תוכניות בנייה כאלה, הן היו צריכות למיין תוכניות שנולדו כולן מתוך אינטרס פלשתיני. בגלל המצב הזה, רבות מהתוכניות נפסלו לאורך השנים עוד בשלב בחינת אנשי המקצוע והצבא, מכיוון שנגדו את האינטרסים הביטחוניים, המדיניים או ההתיישבותיים של ישראל.

ההליך כולו היה מוטעה מיסודו: במקום שישראל תכתיב את המצב בשטח, המסננת של גורמי המקצוע הייתה צריכה להגיב לתוכניות קודמות. מה שעשו שרי הקבינט השבוע היה שינוי של כללי המשחק. מעתה מי שיקדם תכנון בשטח וגם יעשה אותו בפועל יהיה המינהל האזרחי. הראייה תהיה מצד אחד לטובת האוכלוסייה הפלשתינית המתגוררת במקום מאז תקופת אוסלו ובהתחשב בצרכים שלה, אבל מתוך ראייה של כלל האינטרסים הישראליים מצד שני. כך, למעשה, במקום שהרשות הפלשתינית תוביל את ההליך התכנוני, היא תידחק ממנו החוצה לגמרי, וגם המיפוי שתואם את תוכניותיה - להגירה המונית של פלשתינים לשטחי C - ישונה מקצה לקצה.

אגב, הקריטריון הזה שינה גם את המצב של התוכניות שקיבל לידיו הקבינט. עדיין מדובר בתוכניות פלשתיניות, אבל מספר היחידות והפרויקטים שהוגשו לשרים עלה בהרבה על מה שאושר. בכמה? על פי ההערכות מדובר בכ-2,000 יחידות ופרויקטים שהובאו בפני השרים. חלקם פרויקטים שהיינו מגדירים "הומניטריים", אבל מערכת הביטחון התריעה שעלולים לשמש, פרט לקביעת עובדות בשטח, גם לפגיעה במתיישבים. גם היחידות שאושרו חולקו בין יחידות חדשות שייבנו הרחק מיישובים ישראלים, תוך הגבלות שונות, ובין יחידות שכבר נבנו בעבר ויוכשרו בפועל אחרי שהובהר שהן אינן מסכנות אף אחד מהאינטרסים הישראליים.

בג"ץ ייאלץ לאשר הריסת בתים

שרי הממשלה לא עצרו רק בבסיס. אחת הביקורות שנמתחות על נתניהו היא ביקורת על אכיפה רופפת מאוד נגד בנייה בלתי חוקית, דווקא בשטחי C, בעוד האיחוד האירופי וגורמים זרים מעודדים אותה בפועל ודואגים להתנגח בישראל על כל תוכנית להריסת בתים.

אחד הקשיים המרכזיים בביצוע אכיפה על בנייה פלשתינית בלתי חוקית בשטח C היה שכמעט לא היו הליכי תכנון מצד ישראל בשטח. הדבר הזה גרם לא אחת לבתי משפט בישראל לעכב אכיפה והריסה, וגם להתמודדות בינלאומית לא פשוטה עם הטענה שישראל לא מקדמת שום אלטרנטיבה לאותם פלשתינים שהיא מסכימה לאשר להם בנייה. שינוי המדיניות של הקבינט יוצר תשתית לאכיפה מוגברת של בנייה בלתי חוקית, כי במצב הזה אפשר לומר שמקדמים תוכניות ואלטרנטיבות, ועל כן צריך להרוס את מה שנבנה באופן בלתי חוקי.

ידם של שופטי בג"ץ קלה יותר על ההדק כשלתושבי הבתים שנבנו באופן בלתי חוקי יש אלטרנטיבה, ואז הם לרוב מאשרים את פעולות האכיפה, קרי הריסת המבנים הבלתי חוקיים. ברגע שיש תכנון ואלטרנטיבה, כך מאמינים שרי הקבינט, לא יוכלו גם בתי המשפט למנוע את ההריסה.

הוחלט גם שכל מדיניות האכיפה תוצג לקבינט, ומעתה תהיה מעורבות גם של גורמים מדיניים בכל הנושא. השרים שפעלו בנושא דרשו וגם קיבלו החלטה שלפיה תגובש מיד מדיניות לבלימת הפיחות מצד הרשות הפלשתינית בשטחי C, ובמקביל אליה תתעצם פעילות אכיפת החוק והריסת המבנים הבלתי חוקיים. בסופו של דבר, בניגוד לרושם הראשוני ולכותרת "שרי הימין אישרו בנייה בשטח C", הייתה כאן אסטרטגיה של שרים לחשק כל בנייה עתידית בשטחי C.

בימין קנו את ההצגה

אז מדוע בכלל עלתה על השולחן החלטה מסוג זה? מה היה דחוף לראש הממשלה לאשר בנייה לפלשתינים, עד כדי דחיית ישיבת מועצת התכנון העליונה שהייתה אמורה להתקיים השבוע, כדי שבמקביל לאישור אלפי יחידות הדיור ליהודים יאושרו גם היחידות לפלשתינים?

הביקור של ג'ארד קושנר, יועצו וחתנו של הנשיא טראמפ, באזור יכול לספק את ההקשר. גורם מדיני אמר ל'בשבע' כי הממשל האמריקני דוחק כבר זמן רב בנתניהו לנקוט צעד שיכול להתפרש בצד הפלשתיני כמחווה ישראלית של רצון טוב, שאולי תבנה בסיס להשיב את האמון של הרשות הפלשתינית באמריקנים, שחולמים על מימוש תוכנית המאה.

גורם אמריקני שעמו שוחחנו אישר שקושנר והשליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט שמעו ממדינות ערב בסדנה הכלכלית בבחריין שהן ישמחו לקדם מהלך ולהביא את הפלשתינים לשולחן הדיונים, אבל לשם כך הן זקוקות לצעד ישראלי שיראה "שארצות הברית אינה חד-צדדית נגד הפלשתינים אלא דורשת דרישות גם מישראל".

נתניהו התלבט מאוד. אישור 1,500–2,000 יחידות דיור לפלשתינים נשמע כמו כותרת מזיקה מאוד בקרב הימין בתקופת בחירות, רגע לפני שהוא נערך למשתה המנדטים המסורתי שלו. הוא החליט להמר ולהביא את התוכנית בפני שרי הקבינט, במטרה לצאת עם בשורה אחת: שרי הימין, כולל נציג האיחוד הלאומי, אישרו בנייה לפלשתינים. מספר היחידות כבר היה פחות חשוב.

בשלב הראשון הוא הצליח מעל למשוער. לשכתו דאגה להעביר את המידע על האישור הצפוי למי שיציג את הנרטיב כפי שנתניהו רוצה, ולנסות למסמס בדיקה מעמיקה יותר. לא מעט אנשים בימין קנו מיד את הסחורה, בלי לבחון אותה לעומק. מי שהבינו שצריך לחזק את המגמה היו ראשי המועצות ביו"ש, ששיגרו הודעות לוחמניות וחשובות מאוד למאבק. אלא שזה רק קיבע את התודעה בקרב הציבור שהשתכנע כבר מהנרטיב של נתניהו, והתאכזב שנציגות הימין בקבינט לא מספקת את הסחורה.

למעשה, בזמן שכל זה קרה בחוץ, בחדרים הפנימיים נבחנו תוכניות לראשונה מתוך מבט אסטרטגי כולל של ריבון בשטח, ונתניהו הוא זה שנאלץ להסכים למהלך ששונה מהיוזמה שלו. אפשר לראות את זה כנפילה של הימין, כהתחלה של כניעה לבנייה פלשתינית בשטחי C, ואפשר להסתכל בעיניים מפוכחות על תחילתו של תהליך משמעותי מאוד.

מבחינת נתניהו, כך או כך, המחווה שביקשו האמריקנים הושגה. עם זאת, בישראל לא מתכוונים לאשר בטווח הזמן הקרוב עוד תוכנית מסוג זה כדי לאפשר למדיניות החדשה שהתווה הקבינט לחלחל אל השטח. האם זה יספיק כדי שהאמריקנים יצליחו להביא את הפלשתינים להסכים לשמוע את תוכנית המאה? גם בחדרים הסגורים בממשל עצמו מודים שהתשובה, כנראה, שלילית.

לתגובות: [email protected]