הדרך אל השיח

ליל תשעה באב, הלילה העצוב בשנה, התאפיין עד לפני כמה שנים באבלות בודדים.

עפרה לקס , ז' באב תשע"ט

'הלילה לא לומדים תורה'.
'הלילה לא לומדים תורה'.
צילום: יח"צ עיריית אריאל

בלי שאילת שלום, בלי התכנסויות, כל אחד פותח לעצמו ספר אגדות חורבן או ירמיהו, או מביט בעצבנות בשעון. אבל הנוהל הזה, שליווה את עמנו במשך שנים, החל להשתנות בעקבות יוזמת 'הלילה לא לומדים תורה'.

כמה שנים אחרי רצח רבין יזמו נציגים מבית מדרש תאיר ו'דור שלם', שני גופים שכבר אינם עמנו היום, מעגל של שיח והידברות בליל תשעה באב, ודווקא בלב כיכר רבין. כעבור כמה שנים נכנס לתמונה גם כנס שדרות לחברה, שהפך את הנוהג לפרויקט בפריסה ארצית. הביסוס של ליל תשעה באב כערב של שיח משך אחריו מעגלי הידברות גם בפורמטים נוספים, כולם מתכנסים בליל האבלות הגדול, ליל תיקון השנאה.

בפעם הראשונה שביקשו ממני להנחות ערב כזה היססתי. מה לי ולישיבה בכיסא בחלק האיום של הצום שבו בכלל יושבים על הרצפה? מה לי להנחות אירוע בלילה שבו אנחנו מצווים לשבת בדד, כמו ירושלים שעליה אנחנו מתאבלים? אבל התחושה שאנשים בעם ישראל מתקשים לשבת יחד וצריכים אסון כמו חורבן בית המקדש וגלות ארוכה כדי לנסות ולהקשיב זה לזה, הכריעה את הכף.

בערב עצמו היה זה רונן שובל מ'אם תרצו' שהוליד תובנה נוספת. שובל התוודה אז שהוא לא הכיר את תשעה באב עד שמלאו לו עשרים ומשהו שנים. "זה תמיד יצא בחופש הגדול, תקופה שבה אין בית ספר", הוא חצי התנצל. ואז הבנתי שהחשיבות במעגלים האלה לא נעוצה רק במפגש או באימון שריר ההקשבה, אלא בעצם הבאת היום הזה, תשעה באב, אל התודעה והשיח הלאומיים, אל המרחב הציבורי ועמו מגילת איכה העתיקה שנקראת בקול ובציבור שעד היום אולי פחות הכיר. נכון, לא כל אירועי השיח מתאימים לליל תשעה באב. בחרו לכם אחד כלבבכם, יש מספיק לכולם.