מועד סופי

הנשיא ריבלין אומנם לא יבקש מהרשימות המלצה על שני מועמדים להקמת הממשלה, אבל הפעם הוא יעשה הרבה יותר כדי שלא יהיו בחירות מועד ג'

יאיר שרקי , ז' באב תשע"ט | עודכן: 15:57

הפעם לא כדאי להיות הראשון שמקבל את ההזדמנות. ריבלין ונתניהו
הפעם לא כדאי להיות הראשון שמקבל את ההזדמנות. ריבלין ונתניהו
צילום: פלאש 90

ההכחשה הנמרצת שנאלצו להוציא השבוע בבית הנשיא לא הייתה, לשם שינוי, תגובה לספין שמקורו בלשכת ראש הממשלה אלא דווקא לאש ידידותית: מאמר שכתב בן דודו של הנשיא בעיתון הארץ, ובו טען כי נוכח הסיטואציה הפוליטית, ריבלין יבקש מהרשימות שאיתן יתייעץ לאחר הבחירות המלצה על שני מועמדים, למקרה שאחד מהם ייכשל.

בבית הנשיא מיהרו להבהיר כי לא ישנו את הנוהג ולא יתבקשו שמות של שני מועמדים, אך אפשר להעריך בביטחון כי ריבלין מתכנן להיות אקטיבי הרבה יותר בסבב השני.

במועד א' של הבחירות, בעקבות הדיבורים על פוטש דמיוני בין ריבלין לסער, בית הנשיא הכריז על התייעצויות בשידור חי. בלי פרק של אוף דה רקורד, שיחות בדלתיים סגורות, שאלות רגישות ואפילו הבעות פנים חריגות. כל מה שנאמר בחדר שודר באופן מיידי לכל אזרח שרצה לצפות או להאזין. התוצאה הייתה חגיגה של שקיפות דמוקרטית שבה הנשיא רק ממלא את כללי הטקס, אבל עם אפס גמישות, מהסוג שיכול היה למנוע את הבחירות החוזרות שנכפו על אזרחי ישראל.

הנחת העבודה של ריבלין היא שבכל מקרה אסור שיהיה מועד ג'. וכדי למנוע אותו - יש לקחת בחשבון כחלק ממערך השיקולים גם את תוצאות הסבב הקודם. ריבלין אומנם לא יבקש שני מומלצים, אבל הוא עשוי לערוך שני סבבים של התייעצות. העובדה שנתניהו קיבל את ההזדמנות אבל נכשל בהקמת ממשלה תוכל להיות שיקול מכריע בהחלטת הנשיא, לרעת נתניהו, בטח אם הפער בין המפלגות יהיה קטן.

אף אחד מהמועמדים לא צפוי להגיע עם 61 ממליצים, ויתרה מכך: כנגד כל אחד מהמועמדים מסתמן גם גוש חוסם של 61 שמבטיחים לא לשבת איתו. בנסיבות האלה, באופן נדיר, לא בטוח שכדאי להיות הראשון שמקבל את ההזדמנות. על פי החוק הנשיא מעניק 28 יום, שלאחריהם ביכולתו לתת ארכה נוספת של עוד 14 יום. נתניהו קיבל את הארכה באופן אוטומטי, אבל בפעם הבאה ריבלין לא ימהר לתת אותה רק כדי לראות שוב את הכנסת מתפזרת במהלך בזק לילי, בלי שהמנדט הושב אל הנשיא וניתנה הזדמנות למועמד אחר. מי שיקבל את זכות הראשונים וייכשל לא ייהנה מההארכה, אלא ייראה את יריבו מקבל את ההזדמנות מוקדם מהצפוי, וייתכן שגם ימצא את השותפים גמישים יותר לאחר כישלונו של הראשון.

זו גם הסיבה להחתמה הבהולה של חברי הליכוד על הצהרת הנאמנות לנתניהו. מהלך נלעג ומגושם שמשקף היטב את הלחץ של נתניהו שמי מחברי רשימת הליכוד, גדעון סער או אפילו יולי אדלשטיין, יקבל את המנדט מהנשיא אם נתניהו ייכשל שוב בהרכבת ממשלה. בבלפור יעדיפו כמובן לגרור את ישראל לבחירות בפעם השלישית, ולא לאפשר מנהיג חדש לימין. אבל ברחוב הנשיא הסמוך דווקא לא יצטערו אם יימצא ליכודניק כזה. כרגע כולם חותמים ושותקים, אבל כשהנושא יהיה רלוונטי, החתימה שנאספה במסרונים מהעוזרים הפרלמנטריים של חברי הכנסת בליכוד לא תהיה שווה את הזיכרון הדיגיטלי שעליו היא מתנוססת. וכזכור: התנאי הראשון על פי החוק להעברת המנדט הוא שהמועמד יסכים לקבל עליו את המלאכה.

כישלון האיחוד

האווירה במסדרונות הכנסת בראשית אותו ערב ארוך של הגשת הרשימות לכנסת ה-22, אי שם בסוף השבוע שעבר, א' מנחם אב, הייתה זהה לליל פיזורה של הכנסת ה-21: פוליטיקאים ועיתונאים ממלאים את המסדרונות, איומים נזרקים לכל עבר, וכולם משוכנעים שהכול הצגה. האפשרות הפשוטה שכל המעורבים דוברים אמת ושהרכבת הפוליטית דוהרת אל התהום, פשוט נראתה מופרכת מדי. אז הייתה זו כנסת שלמה שביצעה התאבדות קולקטיבית ופיזרה את עצמה. הפעם היו אלו רק הרשימות הסרוגות שפוררו את עצמן.

האיחוד בימין, משאלת לב של רבים, הוכח ככישלון כבר בראשיתו. בנט ושקד, סמוטריץ' ופרץ מגיעים למועד ב' עם דף התשובות של מועד א'. אלא שהמבחן השתנה. התברר שרשימה מאוחדת אחת אז - או פשוט יותר: הבית היהודי במתכונתו הקודמת - הייתה מונעת או לפחות מצמצמת את הנזק לימין ומאפשרת הקמת ממשלה. אלא שאחרי שהפילוג כבר נעשה, עוצמה יהודית נכנסה לאיחוד הימין וזהות של פייגלין תפסה נתח משמעותי בקרב צעירי הימין, אין טעם בשיבה למודל הישן של הבית היהודי.

איחוד גדול היה משיג את המטרה הפעם רק אם היה כולל בתוכו את הקצוות האידיאולוגיים. שקד לא הצליחה לאחד אותם תחתיה. גם בן גביר וגם פייגלין משוכנעים שהיא לא באמת רצתה. לדבריה בנט ניהל את המשא ומתן פשוט כי הוא טוב ממנה במלאכה הזאת. אולי מתברר שהוא טוב מדי.

ריצה בשני ראשים, כשעוצמה באיחוד הימין וזהות עם הימין החדש, אכן הייתה כוללת סיכון מסוים, אבל היא עדיפה על מפלגה בינונית במרכז ומסביבה שלושה רסיסים: זהות, עוצמה ונעם. אלו לא רק עשרות (או מאות) אלפי הקולות שיושלכו לפח, אלא גם האנרגיה הפנים-גושית שתתבזבז כשעוצמה ונעם יתקפו את הימין המאוחד מהכיוון השמרני, וזהות תנסה לנגוס מהכיוון הליברלי. כשמעל כולן הליכוד עורך שאיבה אגרסיבית.

נתניהו הבטיח השבוע שלא ילך לאחדות אלא רק לממשלת ימין, אבל כדי שההבטחה הזאת תהיה רלוונטית הוא צריך 61 מנדטים שיאפשרו לו ממשלה כזאת. אם יהיו הוא יעמוד בהבטחתו פשוט כי כך ממילא נוח לו ואין לו ברירה אחרת. אבל בלי 61 מנדטים הוא יפנה לליברמן, גנץ או עמיר פרץ במכירת חיסול. הראשון שייקח את ההצעה הנדיבה יהיה שותפו הבכיר. ובאופן שבו התארגנו המפלגות שמימין לליכוד, השגת 61 מנדטים נראית קלושה. שקד, בנט, סמוטריץ' ופרץ, שכבר חילקו ביניהם את התיקים לממשלה הבאה, עוד עשויים לצפות בה מהאופוזיציה.

התזמון הכי נוח

תזמון המלצות המשטרה נגד ליצמן, כחודש לפני הבחירות לכנסת, נשמע כמו הסיוט של כל פוליטיקאי, אבל בשביל סגן שר הבריאות כנראה שאין נוח ממנו. חבריו לרשימה הוציאו הודעות תמיכה קולגיאליות, אף סכין לא נשלפה, וכך גם הגיבוי המלא שמעניק לו האדמו"ר מגור. כל זה מתרחש ימים בודדים לאחר הגשת הרשימות, כשממילא אין כבר דרך חזרה.

אם אותן המלצות בדיוק היו מגיעות בהקדמה של שבוע – ייתכן שבתוך יהדות התורה ובתוך חצרו של ליצמן היו מנסים להוביל הפיכה: רב יענקל אומנם חף מפשע, היו לוחשים לאדמו"ר, אבל זה מסוכן מדי לשלוח לכנסת נציג שעלול להישלח הביתה או לכלא באמצע הקדנציה, ולהותיר את גור לא מיוצגת. דווקא החלון הזה, שלאחר הגשת הרשימות ובעיצומה של מערכת הבחירות, מעניק לליצמן גיבוי שיא שלא מובטח בימי שגרה. שילוב של "הוא זכאי" ו"לא יהיה כלום כי אין כלום".

ולגבי הבוחרים עצמם: באלקטורט של יהדות התורה סעיפי החשד של מרמה הפרת אמונים והצעת שוחד לא הובילו לסערה רבתי. שאלת המניע של ליצמן בפרשת לייפר נותרה פתוחה: מדוע טרח והתאמץ כל כך למען המורה שמואשמת בעבירות פדופיליה באוסטרליה. מרבית בוחריו מקבלים את גרסתו שמדובר היה בסיוע לעוד פניית ציבור, אחת מאלפים. רבים במגזר החרדי רואים במעשים שמיוחסים לו משהו שבין גמילות חסד לסתם התנהלות של שטייטל או שטיבל, או כל מילה אחרת עם ניחוח יידישאי. אפילו מעדנייה של אוכל יהודי יש לנו בסיפור.

וגם כאן: מול פרצופיהם חמורי הסבר של הכתבים אשר מדווחים על כך שאפילו המאכלים במקום נקראו על שם סגן השר, כל מי שביקר במקום כדי לאכול טשולנט או קוגל יודע שאין שם מוצר שלא מוצמד לו שם אקטואלי עם קריצה. תשאלו את מי שטעם את ה״קישקע חלדודנא״ שנקרא על שם עיירת הנופש הפופולרית של האדמו״רים. שאלה של מיתוג חביב ולא ראיה מרשיעה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com