מפלגות השופטים

לצד ההצהרות הגדולות הגיע הזמן להשקיע יותר בפיתוח חזון מפורט של מדינה יהודית שפועלת על פי חוקי התורה

שלמה פיוטרקובסקי , ז' באב תשע"ט

דרושה מהפיכה כדי להגיע לאיזון. שופטי בית המשפט העליון
דרושה מהפיכה כדי להגיע לאיזון. שופטי בית המשפט העליון
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

1

צו על תנאי ופסק דין שניתנו השבוע בשתי עתירות שונות שהיו מונחות (ואחת עדיין מונחת) על שולחנו של בית המשפט העליון נותנים, כאשר מביטים עליהם כמכלול, תמונת מצב מעניינת על המתרחש שם כיום. הנושא אומנם אינו אותו נושא, אולם יש קרבה ביניהם. העתירה הראשונה היא עתירה שהגישה תנועת שלום עכשיו נגד הפרקטיקה של הענקת תמיכות מתקציבי הרשויות המקומיות הגדולות ביהודה ושומרון לתנועת ההתיישבות של גוש אמונים, אמנה. העתירה השנייה הוגשה נגד החלטת עיריית ירושלים להקצות מקום לבניית בית כנסת לעמותה מסוימת במקום לעמותה אחרת.

בעתירה הראשונה הוציא בית המשפט העליון צו על תנאי, אשר יותר מרומז לכך שהשופטים מתכוונים לאסור על הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון להעביר כספי תמיכות לתנועת אמנה כדי שתשתמש בהם לפיתוח ההתיישבות. לא תופתעו מן הסתם לגלות שבעתירה הזאת ישבו הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופט מני מזוז. דעתם של השלושה לא הייתה נוחה הן מעצם הענקת תמיכה לאמנה שהיא אגודה שיתופית ולא עמותה, והן מהעובדה שמטרת התמיכה, פיתוח ההתיישבות, איננה אחת מהמטרות שרשות מקומית אמורה לתמוך בה.

העתירה השנייה, לעומתה, נדחתה ברוב קולותיהם של השופט נעם סולברג והשופט יוסף אלרון נגד דעתה החולקת של השופטת דפנה ברק ארז. במוקד העניין עמדה השאלה האם לגיטימי להעדיף להקצות את הזכות לבנות בית כנסת על גג מבנה של גני ילדים המזוהים עם חסידות בעלזא, דווקא לעמותת בית כנסת של חסידי בעלז. השופטת דפנה ברק ארז סברה שהעירייה לא נהגה כראוי כאשר שקלה את שיקוליה באשר להקצאת המבנה, ואילו השופטים אלרון וסולברג סברו שבית המשפט העליון, באופן עקרוני, צריך להשתדל מאוד שלא להתערב בהחלטות של רשויות מקומיות באילו עמותות לתמוך ולמי להקצות קרקעות.

אין דרך לדעת מה היה מחליט כל אחד משני ההרכבים הללו לו הייתה מובאת לפתחו העתירה השנייה. צריך גם לומר ביושר שכל העמדות בשני פסקי הדין הן בהחלט עמדות מבוססות משפטית. שום דבר מופרך מאוד אין כאן. ועדיין קשה להתעלם מהתחושה שבבית המשפט העליון של ישראל, בדומה למשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית, נוצרו בשנים האחרונות שתי סיעות - סיעה שמרנית וסיעה אקטיביסטית-פרוגרסיבית. ההבדל הוא שבעוד בארצות הברית יד השמרנים על העליונה, בישראל האקטיביסטים-פרוגרסיבים הם הרוב, והם אלו ששולטים גם במה שמכונה בישראל (ולא קיים כלל בארצות הברית בגלל השיטה) הרכבי סניוריטי, כלומר הרכבי השופטים הוותיקים שדנים בתיקים החשובים והכבדים.

את היווצרותה של סיעה שמרנית ממשית יש לזקוף לזכותה של אישה אחת, יו"ר הימין החדש ויו"ר הימין המאוחד, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד. עם כניסתה למשרד המשפטים שמה לה שקד את העניין הזה למטרה, ובהחלט פעלה בו רבות. רבים זלזלו בדגש הכמעט אבסולוטי שנתנה שקד לנושא מינוי השופטים, אך המציאות מוכיחה עד כמה היא צדקה. עם זאת, גם שתי ההחלטות הללו מדגימות היטב את העובדה שהדרך עוד רחוקה. הסיעה השמרנית עדיין קטנה יחסית, פחות משליש מהרכב בית המשפט העליון בהערכה גסה, וחלק ניכר משופטיה מונו כשהם מבוגרים יחסית כך שלא יספיקו לשבת זמן משמעותי בהרכבי סניוריטי, אם בכלל. את המהפיכה הזאת חייבים להמשיך, אם אנחנו חפצי מערכת משפט ראויה יותר ומאוזנת יותר.

2

בירור מעמיק

בפעם השנייה בתוך חודשים ספורים מצא את עצמו השר בצלאל סמוטריץ' בליבה של סערונת תקשורתית סביב שאיפתו להפוך את מדינת ישראל למדינת תורה. הפעם, אגב, סמוטריץ' היה זהיר הרבה יותר בדבריו. למרות שקהל שומעיו היה קהל רבני, הוא טרח להדגיש היטב שהכוונה איננה לכפות דבר על איש, וכי בלי הסכמה חברתית לא תקום כאן מדינת תורה בכל מקרה. למרות זאת איכשהו עוררו הדברים סערה, בין היתר על רקע ניסיונו של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לייצר קמפיין אנטי-דתי אגרסיבי על גבם של סמוטריץ', פרץ וראשי המפלגות החרדיות. סמוטריץ' מצידו אולי לא הזמין את הסערה, אבל בהחלט מעוניין גם הוא לאותת לקהל הבית שלו שהוא איננו חרד"לי פחות מאנשי עוצמה יהודית ומפלגת נעם. מטרת השדר היא להבהיר שאין סיבה לבזבז קולות על מפלגות אחרות שלא יעברו את אחוז החסימה, ואפשר לסמוך עליו ועל מפלגתו שיעשו את המלאכה הנדרשת בממשלה ובכנסת.

אולם גם הסערונת הזאת היא תזכורת טובה לוואקום שמלווה את היהדות הדתית מאז קום המדינה, הוואקום של חזון מדינת התורה. כמו שכבר כתבנו כאן בעבר, בחמישים השנים האחרונות נזנח במידה רבה העיסוק ההגותי בסוגיה. אין לעולם התורה הישראלי המפותח כל כך, חזון ברור בשאלה איך אמורה להיראות מדינת תורה במאה ה-21, ולמען האמת אפילו קווים מנחים כלליים לא קיימים. יש מעט עיסוק במשפט עברי וכמעט שום עיסוק במדיניות ציבורית יהודית. כל עוד עולם התורה הציוני-דתי לא ייקח על עצמו בירור מעמיק בסוגיה הזאת, תוך השקעת מאמצים וגם תקציבים במחקר תורני והגות תורנית שאלו מטרותיהן, גם הסערות הציבוריות יתבזבזו על ריק. מדינת תורה לא תיווצר בעקבותיהן ואפילו לא תתקרב. ברוך ה' שבתקופה האחרונה יש כמה התחלות קטנות של עיסוק בנושא, אך בלי שהטיפול בנושאים הללו יתרחב מאוד ההתחלות הללו לא יניבו את התוצאה המקווה.

3

תג מחיר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע חייב השבוע את הפולשים הבדואים לקרקעות אל ערקיב שבנגב לפצות את המדינה על הוצאות פינוייהם החוזרים ונשנים. מדובר בקבוצה של פולשים שהתנחלה בקרקעות הללו, ברובן אדמות מדינה, פעם אחר פעם מאז שנת 1999. המדינה נאלצה לבצע במקום שורה של פינויים, שחייבה השקעה של משאבים רבים שכעת ייאלצו המפונים, כאמור, להשיב למדינה.

פסק הדין במחוזי ניתן לאחר שבית משפט השלום קיבל עקרונית את תביעת המדינה וחייב את הפולשים לשלם סכום של כ-262 אלף שקלים למדינה כפיצוי. על פסק הדין הזה ערערו למחוזי הן המדינה והן הפולשים. המדינה טענה כי הפיצוי נמוך מדי והפולשים טענו שאין לחייב אותם כלל בהוצאות הפינוי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של הפולשים וקיבל את ערעור המדינה. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי כי הפולשים ישלמו סכום של כ-1.6 מיליון שקלים, מתוכם ינוכו פיצויים ששילמו כבר נתבעים נוספים כך שהסכום בפועל יעמוד על כ-1.3 מיליון שקלים שיתחלקו בין שישה נתבעים.

בעבר ציינו כאן את הבעייתיות שבפרקטיקה שבה תובעת המדינה הוצאות פינוי של בנייה בלתי חוקית. המדינה הרי איננה תובעת מכל עבריין החזר של הוצאות אכיפת החוק נגדו. מהגנב לא תובעים את עלות המשמרת של השוטר שתפס אותו, ומסוחר סמים לא תובעים את הוצאות בדיקות המעבדה לסמים שנתפסו ברשותו. אכיפת חוק היא אחריותה של המדינה.

עם זאת, ייתכן שבמקרה הנוכחי כן הייתה הצדקה למהלך. מצב שבו קבוצה של פולשים גורמת למדינה פעם אחר פעם הוצאות כבדות על פינויים עלול ליצור מאזן אימה כלכלי שיפגע ביכולתה של המדינה לאכוף חוק כראוי. במצב כזה, שבו עלול היה להיווצר מאזן אימה כלכלי נגד אכיפת חוק, בהחלט יש מקום לשקול תביעות אכיפה כלכליות כדוגמת זו שקיבל במקרה הזה בית המשפט המחוזי.

***הפינה הכלכלית***

כאבי גדילה

הניסיון להתגבר על עליית המחירים בשוק הנדל"ן בשנים האחרונות גרר שורה של צעדי מדיניות אגרסיביים, אשר בחלוף כמה שנים המשמעות המעשית שלהם מתחילה להתבהר. אחת הדרכים המרכזיות להתגבר על הבעיה הייתה מתן תמריצים כלכליים לרשויות המקומיות לקדם בנייה למגורים בשטחן, בניסיון להגדיל את היצע הנדל"ן במדינה.

למה בעצם צריך לתמרץ? משום שמבנה ההכנסות של רשויות מקומיות במדינת ישראל בנוי כך שתושבים הם עניין גירעוני. הכנסות הרשות מהתושבים (כלומר, ארנונה למגורים ותקציבים שניתנים לרשות על ידי המדינה לפי מספר תושביה ללא תלות בגורמים נוספים) רחוקים מאוד מלאפשר לרשות לספק לתושבים שירותים ברמה נאותה. מה שרווחי לרשויות המקומיות הם מסחר ותעשייה, משום שהארנונה שם גבוהה הרבה יותר ומנגד עלות השירותים העירוניים למסחר ותעשייה נמוכה בהרבה.

בגלל שתושבים נוספים הם הפסד לרשות, רשויות מקומיות לא רק שלא קידמו ביוזמתן בנייה חדשה בשטחן, הן אפילו התנגדו לכך ועשו הכול כדי לעכבה. המדינה, שרצתה להפוך את הרשויות למנוע של בנייה למגורים במקום למחסום, מצאה שיטה - הסכמי גג. הרעיון פשוט: לרשות מקומית יש קושי מבני עם בנייה מהירה וגידול מהיר במספר התושבים, משום שיש צורך להתאים וליצור תשתיות בהיקפים גדולים. בתי ספר, גנים, פארקים ועוד ועוד לא צומחים מאליהם. כדי לסייע לרשויות הבטיחה המדינה לתת לכל רשות שהסכימה לקדם בנייה מואצת בשטחה, על פי לוחות זמנים ברורים, צ'ק שמן שיכסה את עלות התשתיות העירוניות לחלק החדש שנבנה, ויסייע גם בשדרוג תשתיות קיימות ברשות בכלל.

אולם דו"ח שנערך בשביל משרד הפנים ופורסם לאחרונה, מגלה את מה שבנק ישראל כבר התריע מפניו בשנה שעברה: רשויות שצומחות מהר לא מסוגלות לעמוד בקצב הגידול של מספר התושבים, למרות הסיוע שמעניקה המדינה בהסכמי הגג. הסכומים שמעניקים הסכמי הגג מסייעים לרשויות בשלב הראשון של הקמת התשתיות, אולם הם לא מסייעים לרשות לעמוד במעמסה התקציבית השוטפת שמטילה עליה הרחבת האוכלוסייה. המעמסה בולטת במיוחד ברשויות שאוכלוסייתן גדלה בקצב מואץ, וכעת מוצאות את עצמן עומדות בפני שוקת תקציבית שבורה.

בין הרשויות שצומחות בקצב מהיר במיוחד מסומנות חריש, באר יעקב, קריית יערים, מזכרת בתיה, גבעת זאב ומודיעין עילית. אבל הן לא הרשויות היחידות שנמצאות על פי הדו"ח בבעיה. כל הרשויות שצומחות בקצב של ארבעה אחוזים בשנה ומעלה נמצאות בבעיה, ואם מדינת ישראל לא תיתן עליה את הדעת רשויות מקומיות יתחילו פשוט לקרוס.

לתגובות: shlomopy@gmail.com