האובדן הפרטי והמסקנה החברתית

המכתב של אסתר מירום ל'קרן יחד':

אז אומנם האובדן הפרטי שלנו התרחש לפני כ20 שנה,

אבל את התחושות לא שוכחים,

את הזמן הזה שביחד עם כל המשפחה מנסים לעכל שאמא חולה שלאט לאט היא נגמרת לנו מול העיניים, ואנחנו אבא ו6 ילדים מרכזים את כל הכוחות שלנו רק בלהיות איתה עוד קצת עוד קצת לפני שיגמר..

אבא בהתחלה היה מג'נגל בין העבודה לבית אבל מהר מאוד אמא הייתה צריכה אותו צמוד אז נוצר מצב שגם אבא וגם אמא לא עובדים, ואז אחרי שאמא נפטרה לכאב האובדן וניסיון ההתמודדות של כל אחד מבני הבית ללא אמא, מצאנו את עצמנו בודדים במצב כלכלי קשה מאוד, היינו צריכים לפרנס את עצמנו מגיל צעיר מאוד מאוד, אלו שנים מאתגרות כל כך שלא אשכח לעולם.

כששמעתי לפני כמה שנים על קרן יחד- קרן אור חדרה לליבי, פיתרון כל כך מרגש עבור אותן משפחות שביום אחד ללא התראה איבדו את היקר להן, ממש כמו קרן אור ליתומים לכאב לאובדן ולקושי.
קרן יחד כשמה כן היא נותנת מענה ביחד למצוקה שעלולה לקרות ללא התראה.

השתתפות בקרן נותנת לכל אחד את הביטחון שאם חס וחלילה יקרה אסון , לפחות כלכלית תיהיה למשפחתו עזרה. ובמקביל נותנת לנו את הזכות לעזור למשפחות שנקלעו למצב קשה זה.

אני פונה אליך, בפנייה אישית נרגשת להצטרף למיזם המדהים הזה. כי הוא מונע כל כך הרבה כאב שממש ממש יושב לי על הלב.

לאתר קרן יחד