על ראש המפגינים בוער הכובע - הערות

ההיגיון בהפגנות נגד הרב גינזבורג, ההיגיון המתמטי של הפמיניסטים, ההיגיון של מרץ וההיגיון של מעצבי הסקרים. הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן , ט' באב תשע"ט

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

צעירי האבודה

לא הצלחתי להבין אם זה הומור משונה שכזה או סתם רשעות. צעירי מפלגת העבודה התקבצו להפגין מול האולם בו הוענקה הוקרה לרב יצחק גינזבורג, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי'.

החבורה הצעירה הזו הסבירה את ההפגנה בכך שהרב גינזבורג "ידוע בתמיכתו במעשי "תג מחיר" ובהתנגדותו למדינת ישראל", ועוד כתבו ש"מאז ועד יום לא הפסיק הרב להסית ולזרוע פחד ושנאה. כל מי שמאמין במדינה יהודית, דמוקרטית ושוויונית ששואפת לשלום לא יכול לשתוק מול החרפה הזו".

לא עורך דין אני ולא בן משפטן הנני ובכל זאת נדמה לי שעל הקביעה שהרב "ידוע בתמיכתו במעשי תג מחיר" ניתן לתבוע תביעת דיבה, שבה יצטרכו להוכיח זאת. יש כאן לכאורה האשמה לא פשוטה בתמיכה בעבירה פלילית ואין שום סיבה שהאשמה שכזו תעבור לסדר היום ותיבלע במצולות הנשייה.

גם את קביעתם שהרב לא הפסיק להסית ולזרוע פחד ושנאה, נדמה לי שיש צורך להוכיח, אם כי יכול כל אחד לטעון שמפחידים אותו דברים אחרים. האחד פוחד ממפלצות, האחר פוחד מקולות של תנשמת בלילה והם יוכלו לטעון שהם פוחדים משיעורים בקבלה ובחסידות. זכותם.

מה שאותי בכל זאת שעשע\זעזע היא עזות הפנים שבה מתקבצת החבורה הזו להפגין נגד הרב גינזבורג במחאה על קשריו עם נוער הגבעות, בה בשעה שבשבוע הזה מתברר שהמנהיג שלהם, אחד בשם עמיר פרץ, מצא לנכון להיפגש, ולא פעם אחת, עם מנהיג הטרור, המרצה חמישה מאסרי עולם בכלא הישראלי, הארכיטרוריסט והרוצח מרואן ברגותי. אז להם יש מה לומר על הרב גינזבורג...

מבצע השתלות

אין ספק שהשתלת כלי הנשק בביתו של תושב עיסאוויה רק למען מצלמות הסדרה 'מחוז ירושלים' היא מעשה לא הגון ולא ראוי. במחוזות השמאל מגדירים את האירוע כגזעני משום שהוא מתייג אוכלוסייה שלמה כטרוריסטית על לא עוול בכפה ורק כדי להצדיק את נקודת המבט המבצעית של משטרת מחוז ירושלים.

לא בטוח שצריך ללכת עד למחוזות הגזע הללו, שהרי אין כאן תיוג של אוכלוסייה שלמה אלא של אותה משפחה בה בוצע החיפוש, ואין כאן ממש אוכלוסייה שמדירה עצמה מעידוד טרור, ובכל זאת, אם כדי להיראות לעיני הצופה הטלוויזיוני כמבצעיים ויעילים שותלים כלי נשק בביתו של אדם, יש כאן בעיה חמורה שאולי רומזת לכשליה הכוללים של תרבות הריאליטי, זו שלמען הוד רוממות המצלמה והרייטינג מסכסכת בין משתתפים, מסממת משתתפים ומייצרת דרמות במציאות שיכולה הייתה להיות רגועה בהרבה.

מעבר לכך ובהקשר לכך: אמנם העיתון 'הארץ' בחן את סיפור הנשק בבית הערבי וגילה את התרמית הטלוויזיונית-משטרתית וחולל בעקבות כך מהומה, אבל מתעורר יותר מחשד סביר שהיו עוד השתלות שכאלה, אבל מהסוג שלא מטריד את 'הארץ' ודומיו.

במהלך פרקי הסדרה הוצג גם מעצרו של אדם חרדי. האיש נעצר על ידי שוטרי המחוז כאשר ברקע נשמעים גידופים וקריאות בנוסח 'צאו מפה' ו'נאצים'. הרי איך אפשר בלי קריאות 'נאצים' כשמתעדים את הרחוב החרדי בירושלים... דא עקא שצלם שהיה במקום, חיים גולדברג מ'כיכר השבת', ואף נראה באחד הפריימים כשהוא מצלם את מעצר החרדי, טוען שלא רק שלא היו קריאות 'נאצים' אלא שבמקום לא היה אף אחד. האם גם כאן השתילו פס קול ובו הקריאות המנאצות את אויב העם, כלומר את הציבור החרדי? בחברת ההפקה של הסדרה טוענים בלהט שלא הייתה הדבקת סאונד לסצנה, אז אומרים, אנחנו כבר לא ממש חייבים להאמין.

מתמטיקה פמיניסטית

בשביל ההערה הבאה אני זקוק לדריכות מתמטית מיוחדת מצידכם, אז אנא, מעט ריכוז ושיהיה בהצלחה:

במסגרת המהומה הפמיניסטית שסביבנו אנחנו זוכים שוב ושוב לדיווחים זועמים ונזעמים על אפליית נשים במגוון תחומים. ברוח זו זכינו השבוע לכותרת התוהה האם ענקית התוכן 'נטפליקס' פוגעת בתוכן נשי. שאלה חשובה, הרת גורל, אין ספק, וב-YNET מדווחים בדאגה על יותר מ-20 סדרות שב'נטפליקס' הוחלט לוותר על הפקתן, וכאן מגיעים הנתונים שמהם אנחנו אמורים ללמוד שהשוביניסטים הדורסניים של 'נטפליקס' בוחרים לבטל דווקא הפקות של נשים.

להלן נתוני הדיווח: "ענקית התוכן ביטלה יותר מ-20 סדרות בשנה החולפת, שליש מהן של נשים. נטפליקס גם חידשה 31 חדשות, רק שליש מהן של נשים. האם 'נטפליקס' נותנת ליוצרים גברים יתרון לא הוגן?", נותרה השאלה באוויר.

הבטחתי לכן מתמטיקה? אז הנה: אם שליש מהסדרות המבוטלות הן של נשים המשמעות היא ששני שליש מהסדרות המבוטלות הן של גברים. אז איפה פה בדיוק הפגיעה בנשים. ומה לגבי חידוש הסדרות? שם התמונה הפוכה, שליש נשים ושני שליש גברים, כלומר משהו שבהחלט מאזן את התמונה, אז מישהו מוכן להסביר על מה הצעקה? איך בדיוק מגיעה הכתבת ב-YNET למסקנה ש"מדובר בתמרור אזהרה רציני, שמתווסף להאשמות כלפי נטפליקס, שלא נותנת לסדרות שיצרו נשים את אותו מרווח נשימה שהמקביל הגברי שלהן מקבל"? או שבעצם במסגרת המאבק הפמיניסטי גם המתמטיקה מתגמשת?

הטרמינולוגיה של מרצ

השבוע התבשרנו על קושי נוסף של אנשי מרצ. לאחר שנחשף בעבר ב'מקור ראשון' שלחברים במרצ קשה עם הביטוי מפלגה ציונית והביטוי הוסר ממצעה, כעת מסתבר שגם לא ששים שם להתמודד עם הטרור העזתי.

ב'הארץ' סופר על מחאת אנשי מרצ שהביאה למחיקת החתירה להשבת ההרתעה בעזה מדף המסרים של המפלגה המאוחדת בניצוחם של ברק שפיר והורוביץ. "זאת לא הטרמינולוגיה שלנו", מצוטט גורם במרצ על ידי העיתון.

אז לא ציונות ולא הרתעה מול הטרור, אז בשביל מה צריך שם כל כך הרבה מרץ?

סקר סקר תרדוף

שוב ושוב מסבירים לנו שתוצאות הסקרים תלויות בניסוח השאלה שנשאלה בסקר. לא תמיד ממש ברור איך הדבר הזה עובד, אבל השבוע קיבלנו דוגמא מצוינת:

ב'וואלה' פורסמה כותרת שמדווחת על התנגדות של רוב הציבור לממשלת אחדות בראשות נתניהו. נכנסנו פנימה אל הכתבה וגילינו ש-52 אחוזים מביעים התנגדות למהלך. לכאורה, אמת צרופה. הנתונים יעידו.

אלא מה, שאם תחשבו לרגע תגלו שנוסח השאלה שנשאלה בסקר מחייבת תוצאת אנטי-ביבי. כאשר שואלים 'האם אתה תומך או לא תומך בהקמת מממשלת אחדות לאחר הבחירות הקרובות של הליכוד בראשות נתניהו עם כחול לבן', התוצאה תהיה בהכרח רוב שמתנגד. כאשר אין אפשרות לנשאל לציין למה הוא מתנגד לממשלה כזו נוצרת מציאות שבה תומכי נתניהו שרוצים לראות אותו ראש ממשלה ללא שותפים מביעים התנגדות דומה לזו שמביעים שונאי נתניהו שלא רוצים לראות אותו, גם לא בתפקיד השר לענייני ניקיונות לפסח. כך מצטבר לו רוב שמשיב בשלילה לשאלת הסקר והרי לנו תוצאה הנשמעת לכאורה כהתנגדות לנתניהו.

לו היו רוצים עורכי הסקר להיות קצת יותר מאוזנים היו שואלים גם שאלה מקבילה האם אתה תומך או לא תומך בהקמת ממשלת אחדות לאחר הבחירות הקרובות של כחול לבן בראשות בני גנץ עם הליכוד'. אבל שאלה כזו לא נשאלה (ואולי נשאלה, אלא שלא זכינו לשזוף את תוצאותיה), ולנו ניתן לשער שתומכי גנץ הסולדים מנתניהו היו חוברים למצביעי הימין שלא רוצים את גנץ בראש ויחד היו מניבים תוצאה לא פחות נחרצת, אבל הפעם לרעת גנץ.

מעגלי שיח ומעגלי כוח

ליל תשעה באב מתאפיין בערימות של רבי שיח והידברויות. לכאורה נפלא. לכאורה כולם מדברים עם כולם על הכול, אלא שמבט מרפרף על רשימות הדוברים בכל מעגלי הדיבורים הללו מגלה ששוב הלייטים הם אלה שמדברים אלה עם אלה, לייטי ימין מדברים עם לייטי שמאל, לייטי דתיים מדברים עם לייטי חילוניות, לייטי פריפריה מדברים עם לייטי מרכז, בקיצור, כל מי שממילא מדבר כל השנה מדבר גם בלילה הזה, וכך כולם יכולים לתפוח על כרסם באושר אין קץ, הנה דיברנו והיכרנו אלה את אלה.

אבל מה עם אלה שבאמת מתווכחים כאן? אלה שמציגים עמדות קיצוניות, בין משמאל ובין מימין, בין מהאגף החרדי ובין מאגף ממציאי ולוחמי ההדתה? מה איתם? הם נשארים לרוב בבית. דווקא אותם, את אלה שמחדדים את השיח בינינו, לא מזמינים. אולי כי הם קצת מפריעים לליטוף ההדדי של העיתונאים, הפוליטיקאים והדוברים המעודנים, שאולי מתויגים כימין, שמאל, דתי וחילוני, אבל לא באמת יצאו למלחמת קודש על עמדתם, לכל היותר עוררו פולמוסון טלוויזיוני. מה עם הקיצוניים? הרעיון הוא לא לשמוע דווקא אותם בלילה כזה של אחדות, ובכך להוכיח שאנחנו באמת מוכנים לשמוע את כולם? או שהרבה יותר נעים לדבר עם מי שנעים לדבר?

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

ראש שב"כ בגלימה של נביא

נתניהו בעוכריו של נתניהו

שוב השמאל נכשל במבחן המציאות

מנהיגים מעייפים ומכתב לנתניהו

קץ הדמוקרטיה וקץ האמת