הייתי שמחה אם היו הורגים את המחבלים

סבתו של דביר שורק הי"ד מספרת על הקשר המיוחד עם הנכד שנרצח בפיגוע. ''התפקיד שלי זה לדאוג שבני המשפחה ימשיכו לצחוק".

ערוץ 7 , י"א באב תשע"ט

דביר שורק הי"ד
דביר שורק הי"ד
צילום: באדיבות המשפחה

אסתר שלזינגר (81), ניצולת שואה תושבת אפרת, סופדת לנכדה - דביר שורק הי"ד שנרצח בפיגוע דקירה בגוש עציון.

בראיון לעיתון ''ידיעות אחרונות'' סיפרה אסתר על שיחת הטלפון שקיבלה ביום רביעי האחרון. על הקו היה יואב שורק, בנה. "הוא שאל, 'אמא, דביר אצלך?'. מיד חשך עולמי. דביר הוא ילד אחראי וידעתי שאם ראש הישיבה הזעיק את יואב, משהו נורא קרה. במהלך הלילה התעדכנתי על התקדמות החיפושים.

''אחרי שמצאו את הגופה, יואב הגיע ודפק על הדלת. אני פותחת את הדלת ובני אומר לי, 'אמא, אין יותר דביר'. באותו רגע אמרתי לעצמי, הפסדנו כולנו שאין יותר דביר".

אסתר מברכת על לכידת המחבלים, "הייתי שמחה אם לא היו תופסים אותם בחיים אלא הורגים אותם, כי לצערנו התפיסה הזו היא זמנית. חס וחלילה הם עוד עלולים להשתחרר. אחד הפחדים הכי גדולים שלי באותו לילה היה רק שלא חטפו את דביר. אבל אני לא רוצה לדבר על הרוצחים, חשוב שהדמות של דביר תישאר בינינו".

אסתר, ילידת הונגריה, מספרת על הקשר המיוחד עם דביר, שפתיל חייו נגדע בגיל 19, "כשדביר נרשם לישיבה במגדל עוז לא התערבתי. אבל אני זכיתי, כי הישיבה קרובה לאפרת, ובימים שהיה צריך להתרענן היה מגיע אליי הביתה. על אף שהיה לו מפתח הוא היה דופק בדלת, נכנס ומכין לעצמו משהו לאכול.

''דביר גם דאג לגינה, היה קונה שתילים וזרעים ומטפח את הצמחים. דביר הוא ילד שכולו טוב ואור. ממש טפלון של מחשבות רעות — שום דבר רע לא דבק בו. אם יש עולם בלי דביר, אז כולנו הפסדנו".

היא מרגישה שיש לה תפקיד חשוב: "זה גרם לי לחשוב איך אני בתור סבתא דואגת שהמשפחה — יואב ורחלי והאחים של דביר — ימשיכו לצחוק ולהשתולל, שלא יהפכו לאנדרטה. זה לא מה שדביר היה ולא מה שהיה רוצה. התפקיד שלי זה להשגיח עליהם".